מרי הזאבה – פרק 3

פרק 3: ידע ועצב

"גברתי, איך הפכתי לזאבה?" שאלה מרי.
אמא לא רצתה לספר למרי אבל אם היו אלו פניה
הקטנים או עיניה המתחננות, איש לא יודע, בכול אופן היא נכנעה והחליטה לספר לה בכל זאת.
מרי דחקה בה "בבקשה!" התחננה ועשתה לה עיניים, היא כבר מומחית בעניין הזה, כי עם שני אחים גדולים תמיד יש את הצורך לדעת איך להתרפס נכונה.
הזאבה נשברה לבסוף והחליטה לספר למרי את כל המידע שיכלה לספק לה "מרי תישבעי לי שלא משנה מה יקרה, איש לא יוציא ממך את המידע הזה, לא משנה מה יקרה! את מבינה, זה חשוב מאוד, המידע, ערכו לא יסולא בפז, אם תספרי תעשי זאת כשתחזרי כבר להיות אנושית, כך איש לא יאמין לך לפחות" ביקשה אמא זאבה, זה היה התנאי שלה הבנתי.
"אני מבטיחה לך" אמרה מרי במטיחות מציקה.
"כשמצאתי אותך, היית מחוסרת הכרה, הדופק שלך היה חלש וכמעט שמתת. רצתי לעבר ה"להקה" וקראתי לחד-עין הזאב הכי זקן, בקשתי את עזרתו והצעתו. הוא בא כל הדרך לפה ובדק אותך, הוא הגיע למסכנה שאם לא נעשה דבר ונשאיר אותך כמו שאת את תמותי, זה יהיה מוות בטוח. יכולנו לעשות רק דבר אחד והוא טקס הזאב…" אמרה אמא זאבה.
מרי רצתה לדעת עוד על טקס הזאב ההוא שאמא זאב הזכירה.
"מה זה טקס הזאב ?" היא שאלה, אמא זאבה חייכה. מרי סקרנית כמו זאבה אמיתית.
היא החליטה לספר לה אבל האריכה את השתיקה עד שהיא תהיה שזו תהיה ממש חסרת סבלנות, וכן למען חשיבות הדבר.
"טקס הזאב הוא טקס שיכול להתקיים פעם בשנה אך לא יותר מזה, ולמזלך נפצעת יום אחרי תחילת השנה החדשה. איש לא נפצע קשה עדיין והיה זקוק לעזרתו של טקס הזאב, ולכן יכולנו לרפא אותך" אמרה אמא זאבה, "אבל איך זה עובד?" שאלה מרי בסקרנות מתקרבת אל הזאבה.
"על המשתמש, להחזיק באבן יהלום לבנה ושקופה, ועליו להיות זאב זכר, אם זאת זאבה זה לא יעבוד, עליו להחזיק את האבן בשיניו מול השמש שמעליו, בצד ימין של הקורבן. זה יהפוך את מי שנפגע לגור זאבים" היא נשמה והוסיפה "אותו אחד יהיה צריך לגדול במשך שנה בגוף הזאבי כדי שהגוף השני שלו יתחזק ויחלים. אז הוא יצטרך לישון, אפילו אם זה יהיה בכוח ולמחרת הוא יחזור לצורת הגוף המקורית שלו".
אמא זאבה סיימה את דבריה, נשפה ולאחר מכן חייכה את חיוכה הזאבי.
מרי נחרדה "זה אומר שאני אצטרך לאכול בשר חי?!!!!" שאלה מרי נתקפת בבחילה, שאיימה על הקיבה שלה, כל עורה הצטמרר ושערותיה סמרו, אמא זאבה צחקקה את צחוקה "בינתיים לא" מנערת את ראשה בצורה זאבית אופיינית "בינתיים תשתי חלב ומים" מרי החווירה, היא הבינה למה אמא זאבה התכוונה, לצערה, אבל לא הייתה לה ברירה כלל, היא הייתה נתונה לחסדיה של זאבה ענקית שברוב טובה הסכימה להשגיח עלייה.
הסידור הזה לא מצא חן בעיניי מרי, היא הרגישה בחילה בכל פעם שחשבה על זה ופעם אחת היא אפילו הקיאה, והדבר שהיה הכי נורא היה הטעם!.
(בואו נעבור לנושא פחות מגעיל בסדר?) מרי התגעגעה לאימא שלה, האימא האמיתית שלה לא הזאבה הנחמדה והחברותית, וגם לאחים שלה לאיך שהציקו לה והקניטו אותה ללא קבלת עונש, אפילו לא פעם אחת…אפילו לא אחת!!! טוב אליהם היא לא התגעגעה, אבל לאמא שלה היא התגעגעה מאוד!, היא התגעגעה לביתה החדש שלהם, שרק למדה להכיר, לריח של הצבע שבקושי גמר להתייבש, עם הפרחים בכד החרסינה הלבן והגדול, לחדר ולמיטה שלה ,לבית הספר, ולחברות שהיא הכירה לחצר שבה נרדמה, לסכסוכים בין כולם, ולכול מה שנלקח ממנה.
גם אילו יכלה לחזור והיא לא היא הייתה זאבה כמו עכשיו אלא בת-אדם, לא אפילו אם הייתה זאבה עם זנב ושיניים חדות אפילו זה לא הייתה בעיה, אז איך היא בדיוק תחזור חזרה?.
זה היה אבוד מבחינתה לפחות כרגע, היא הייתה חסרת אונים, מרי השלימה עם גורלה וצעדה על ארבע אל המעורה, אמא הולכת לצידה תומכת בה בגופה.
ההליכה הייתה קשה, המים הספוגים בפרוותה האטו את הליכתה אך היא הצליחה.
לבסוף היא הגיעה אל המעורה "אני הולכת לצוד" אמרה אמא זאבה, בעודה נונה לאחור ונעלמה בין השיחים.
"מי את?"נשמע קול מתוך חשכת המערה, כאן היתרונות בלהיות זאבה די עזרה לה, מרי רחרחה את האוויר והריחה גור זאב זכר שעורבב עם ריחה של אמא "אני מרי" היא אמרה בעודה נכנסת למאורה "מה את עושה פה?" שאלה גורה קטנה ליד גור הזאבים "אני לא יודעת, אמא אמרה לי לחכות פה בעודה הולכת לצוד" אמרה מרי, הגורים נרגעו "מי אתם?" היא שאלה והגורים הזדקפו כל אחד בתורו מבליטים את החזה במין שעשוע גורי.
"אני כתם שחור וזו אחותי זנב" כתם שחור הציג את עצמם בגאווה מנמיך את חלק גופו העליון ומקשקש בזנב כמו שהרבה גורים עושים כשהם רוצים לשחק.
מרי הייתה עייפה ולא יכלה להיות יותר רצינית והיא החלה שוקעת לתוך משחק מהיר של משיכת אוזניים קפיצות והסתערויות. שלושת הגורים שחקו להם עם קצה גבול יכולתם ונרדמו לשעה תמימה כשהתעוררו אמא זאבה כבר הייתה במערה.
מרי רצה אליה עם כל שאר הגורים בקלילות ונחישות, היא לא הייתה עצמה ושקעה לטרנס, היא התנהגה בגללו כגורת זאב אמיתית אבל אמא זאבה ידעה שזה יקרה, ואחרי שגמרה לאכול היא חזרה לעצמה.
כך עבר על מרי חודש.
יום אחד שאלה מרי את אמא זאבה "אמא, תגידי יש בעולם הזה בני-אדם ?" היא בחנה אותה קצרות, היא יכלה להישבע כי אמא זאבה מעט החווירה, אך לא יכלו לראות את זה בגלל הפרווה הסמיכה שכיסתה את פניה ביסודיות.
"בני-אדם, אז ככה קוראים להם…" היא אמרה את זה ממש כאילו דיברה לעצמה.
"את עצובה?" שאלה מרי, אמא זאבה לא ענתה למרי אם היא עצובה או לא "כן, יש כאן בני-אדם" היא אמרה בקול מאולץ וניסתה לחייך מעט, נראה היה שחשבה על מישהו אך אף אחת מהן לא העזה להוסיף בנושא.
באותו יום בצהרים יצאה אמא לצוד ושני גוריה ומרי אחריה, זנב וכתם שחור הורשו לשחק בחוץ יחד עם מרי.
אמא זאבה חזרה מדממת בחזה ונפלה לפניהם, הם רצו אל אמא זאבה.
"תברחו מפה! שהוא לא יתפוס אתכם!" היא אמרה משתעלת, תפסתי את זנב ומשכתי אותה לנקודת מסתור מן מערה, כתם שחור בא אחרינו.
הרחנו אותו עוד לפני שיכולנו לשמוע את קול צעדיו הוא נשא אשפת-חיצים צוחק למראה אמא זאבה שהמשיכה לגסוס ולמות, הוא תפס אותה בגב בחוסר רחמים והתחיל לדבר "חשבת שתוכלי להתחמק ממני?! חשבת שאולי תוכלי לברוח? הא?! חייה מטומטמת שכמוך לא תוכל להערים עלי!" הוא התריס בה, נועץ בה אחד מיני המבטים המשוגעים שלו.
"את תהיי חלק מהתוכנית שלי אם תרצי ואם לא, רק המוות יוכל להפריד בייננו!" הוא צחק למראה אמא זאבה הסובלת, כל כך רציתי ללכת לשם ולנשוך אותו!.
"אני אספר לך מה התוכנית שלי כאן ועכשיו, את לא תספרי לאף אחד. מבטיחה?!" הוא המשיך לצחוק נהנה מהבדיחה של עצמו, הוא הסתכל לצדדים לוודא שאיש לא מאזין לו.
ו"איש" לא האזין לו רק כמה זאבים, אבל הוא, לא ידע שהם שם.
"אני אכניס בך רוח רעה ואת תהיי המשרתת שלי.
"ובעזרתך ובעזרת חבריך אני אשתלט על היער!" הוא רץ משם הכי רחוק שיכל.
הייתי כל כך המומה שהוא היה מסוגל לרצות בכלל לפגוע ביצור עדין ונחמד כמו אמא זאבה, היא הייתה כל כך נחמדה והוא פגע בה ורוצה להפוך אותה למשרתת שלו הוא היה שד! היא הייתה זאבה טובה היא לא פגעה באף אחד ובמיוחד לא בו, לא שהיה אכפת לו הוא היה מרושע והיא הייתה תמימה, תמימה ומסכנה!!
היא לא צדה לשם ההנאה! היו לה גורים להאכיל!. מרי רצתה לבכות אך זאבים לא בוכים, הם לא מסוגלים מבחינה אטומית לבכות, הגוף שלהם לא מייצר דמעות, מרי החלה לייבב זה הכי קרוב לבכי שיכלה ובעודה חושבת לעצמה גם אם תברח לאוקיאנוס או למקום שאיש לא יכול היה להגיע אליו, אני אעשה את זה אני אעצור אותך ואתה לא תברח ממני!.
באותו רגע ממש, צץ מתוך העצים ילד. בגלל כל ההתרגשות הם לא שמו לב לריח שלו אבל שמיעה זה כבר סיפור אחר, הם הפסיקו לייבב בו ברגע, הילד נראה כמחפש אחר עכבות וראה איפה שיחקו בצהלה ושימחה שלושת הגורים, כמו מה שנראה כשנים אולם היה לפני רק כמה שניות בעצם, כמה שניות לפני שקרה האסון הנורא.
הוא חיפש ומצא את המערה שבה היינו, לילד יש כישרון של צייד, אני הייתי חייבת להודות בכך, חשבה מרי.
הוא התקרב יותר ויותר למקום המחבוא של מרי והגורים הוא התכופף ובהה בנו במבט סתום.