חיפושים אחר האח האובד. פרק 3, ילד נוסף במורד הנחל.
נקודת מבט של לילי:
קמנו בבוקר, בסביבות 7:00. ליסה ישבה בפינה, והשליכה עלים למים. היא נראתה נחושה, אבל גם חסרת תקווה. התיישבתי לידה וניסיתי לעודד אותה. "הכול יהיה בסדר ליסה." ידעתי שהכול ישתבש. מאחורינו, משהו רשרש. זה לא היה מישהו מהמחנה. כולם נחרו שם, חוץ מלירן שמלמלה: "לי, חצילים, שמלה, לי…" זה היה מבין הקנים. ליסה סימנה לי: 'בסימן שלי, לקפוץ!' הנהנתי, והיא סימנה ושתינו קפצנו לקנים. מה שתפסנו, היה נער בן גילנו. "איי רדו ממני!" אם לשפוט לפי המבט שלי ליסה והילד הזה, זאת היתה אהבה ממבט ראשון. "מי אתה? ולמה אתה כאן?" שאלה ליסה. "אני כריס. ברחתי מהבית לפני שבוע. ראיתי ילד קטן ואז, אתכם." הוא הצביע למחנה וליסה אמרה: "זהו אחי האבוד, ליאו. יצאתי לחפש אותו." נראה שהיתה הבנה בעיניו של כריס. "אני אשמח להצטרף." ליסה נראתה כאילו היא מתפוצצת מאושר. "כן, בוא, אנחנו נכיר לך את השותפים שלנו. לירן מלמלה דפוס שונה של מלמולים: "ספאגטי, זוג, ארוחה, לי…" זאת לירן. הצבעתי עליהה ואז על איטה. "זאת איטה." הראיתי לו את אלכס וג'נה. "הם, זוג." לא נראה שלכריס אכפת. כל מה שעניין אותו היה: "מי זאת הנערה לידי?" "איך קוראים לה?" "היא פנויה?" וזהו. אחרי סיבוב קצר של הסברים, כריס הלך לשבת בצד, ואני וליסה דיברנו. "אולי הוא יודע לאן פנה ליאו!" חשבתי לי: "או יופי, מישהו שיכול לאהוב אותה בחזרה…" אחרי שג'ייסון וליסה נפרדו, חשבתי שהוא ישים יותר לב אליי. אבל, נראה שטעיתי. ליסה הלכה אל כריס ושאלה אותו לאן הלך ליאו. "כריס אמר שהוא ירד במורד הנחל." המפגש עם כריס, הצית בה התלהבות ותקווה. הלוואי ואני גם יכולתי להרגיש ככה. לפעמים, ריחמתי על ליסה. לא בכול יום אני בורחת מפנימיה ומשאירה אח בן 5 מאחורי ואז הוא בורח. "זה מעולה ליסה!" ניסיתי להשמע נלהבת. אבל היא לא היתה שם. היא הלכה להכיר את כריס לחבר'ה שהתעוררו. קמתי ואמרתי: "תארזו. יוצאים" והתחלנו במסע. המסע בעקבות ליאו, שמי יודע מה עלה בגורלו.
תגובות (6)
^^ תמשיכי? חח אני מקורית.
"לי חצילים שמלה לי ספגאטי ארוחה זוג לי…"
XD
חחחחחח זה מהממם!
אני ממש אוהבת תסיפור הזה <3
המשך יבוא…(המבין יבין)
לאב יו
תמשיכיי
או…
ממש יפה.
תמשיכי.
אה!!!!!!! ספגטי!!!! לא!!!!!!
האימה!!!!!
חוץ מזה, תמשיכי ;)