Lapis lazuli
הנה, אני מתנצלת שאיטה לא הייתה כל כך בפרק הקודם. אז, נתתי לה בונוס ודגש בפרק הזה.

חיפושים אחר האח האובד. פרק 2, איטה מוצאת עקבות.

Lapis lazuli 13/07/2013 535 צפיות 3 תגובות
הנה, אני מתנצלת שאיטה לא הייתה כל כך בפרק הקודם. אז, נתתי לה בונוס ודגש בפרק הזה.

נקודת מבט של איטה:
אני היחידה לדעתי שלא התלכלכה ממלחמת הפטל. באחת היציאות שלי החלטתי שאני הולכת לדוג. וחזרתי עם שלל מכובד. מאז אני הדיגת של המחנה. במורד היער היה נחל קטן. גדות הנחל היו מלאות קנים ירוקים, קני סוכר. כמה מהם היו חתוכים, חתכים טריים. חתכתי לעצמי אחד, וחיכיתי לדג. העפתי מבט אל הקנים החתוכים, וחשבתי לי, ש:כשאגמור לדוג, אחקור אותם. הנחל היה מלא דגים. וזה היה טוב. כי ג'ייס יודע לצלות דגים לא רע. השארתי את הדגים בדלי, ופניתי לקני הסוכר. מתחת להם היה חפץ בלוי. זה היה מעין סוודר. שהשם: "ליאו" היה רקום עלי באדום. "ליאו עבר כאן," הסוודר היה רטוב מטל ככה שליאו כנראה עבר כאן בשעה מוקדמת. לקחתי את הסוודר והדלי עם הדגים, ורצתי למחנה בקרחת היער. הגעתי, כל הפנים שלי היו אדומות. לא יכולתי לדבר. זרקתי את הדלי על ג'ייס, שכשהוא טפס אותו, הוא התמלא במים שהשפריצו מפניו כשניער אותם. "אני,…" לא היתי מסוגלת לדבר. ליסה הבחינה בסוודר ואמרה לכולם: "עזבו אותה. אנחנו צריכות לדבר." היא חייכה חיוך קטן, "אבל קודם, נאכל." כולם שמחו, וג'נה הבעירה מדורה. היא הצטנפה ליד אלכס ולחשה באוזניים שלו "תביא לי את הסויה, אלכס" גם אני רציתי. כלומר, הכי קרובה אליי היתה ליסה. אבל, זה לא אותו דבר. אני רציתי מישהו לאהוב, שיאוהב אותי. התיישבתי ליד ג'ייס וביקשתי דג. הוא שאל אותי אם להוסיף שום או לא. אמרתי לו שלא אכפת לי. הוא משך בכתיפיו, ונתן לי דג אחד. הוא היה טעים, אבל המחשבות שלי נדדו ולא שמתי לב לטעם שלו. ליסה סימנה לי לבוא אליה. עינייהה הגדולות בהו במדורה, וניכר בה שהיא מודאגת. "מה מצאת?" היא שאלה אותי באנחה. "סוודר, של ליאו, על שפת הנהר." פרצופה קפא, היא היתה בהלם. "אנחנו חייבים ללכת לנהר." פסקה לילי שהיתה לצידנו. לירן התרוממה מהדג שלה ואמרה: "תראו, אנחנו בבעיה. איך נשיג אוכל, נגמרו הפירות!" צחקקתי והוצאתי קופסאת פירות מהתיק שלי. "לא נגמרו. וחוץ מזה…" לירן כנראה הבינה על מה חשבתי והשלימה אותי: "אנחנו הולכים ליד הנחל. ככה שנוכל לדוג דגים." חייכתי וליסה אמרה לכולם: "עזבו הכול! אורזים, והולכים לשפת הנחל!" איש לא העז להתווכח. כולם ארזו והלכנו למקום בו מצאתי את הסוודר. ליסה התקופפה לקנים החתוכים ואמרה: "המםםםם, הוא חתך אותם עם האולר השוויצרי שלו. הוא קיבל אותו ליומולדת ממני. זוכרת לילי?" לילי צחקה ואמרה: "היה כיף לגנוב אותו. היו למצלמות האלה מעגלים מה זה מחורבנים!". זה לא עודד את ליסה. היא הסתובבה ואמרה: "נקים פה מחנה. ונמשיך בעקבות הגדה.


תגובות (3)

הפעם לא חפרתי , נכון? ^-^
אני רוצה המשך! המשך! ה מ ש ך !

13/07/2013 02:12

^^ תמשיכי

13/07/2013 02:36

פרפקט…
זה סיפור מושלם
לאב יו

13/07/2013 06:49
4 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך