איפה הימים

איפה הימים בהם היינו תמימים , נאבים, לא יודעים שום דבר מהחיים , חושבים שחסידה מביאה את הילדים .
איפה הימים בהם פחדנו לישון לבד והיינו הולכים לישון יחד עם ההורים , איפה הימים שהיינו עושים דברים בלי שישפטו אותנו על כך ?
איפה הזמנים בהם לא היה חשש לצאת אל הרחובות , ללכת בסימטאות בלי פחד, לא לפחד להתאהב ולחלום .
איפה אותם ימים שהיינו יוצאים לרחוב רק כדי לשחק תופסת , מחבואים , לקפוץ בחבל , לשיר ולרקוד , לשחק בכדור , איפה הימים האלה בהם המצב הכי רע זה שתפסו לך את הנדנדה , או מצאו את מקום המסתור שלך במחבואים .

היום , נעלמה התמימות , הנאביות , יודעים את החיים יותר מידי טוב , יודעים שהחסידה זה רק שטות שמספרים לילדים קטנים , והם בהחלט יודעים איך באים ילדים .
היום כול מעשה שתעשה , כול צעד או דרך בה תבחר ישפטו אותך , ישפטו את המעשים שלך והבחירות שלך , ישפטו
את הטעויות שלך .
היום מפחיד לצאת אל הרחובות , מסתובבים כול כך הרבה אנשים מפחידים .
היום כולם מפחדים להתאהב ולהכניס את עצמם לזה מהפחד שישברו להם את הלב .
היום אף אחד כבר לא חולם , אף אחד לא חושב על העתיד שלו , חיים את הרגע .
הימים בהם יצאנו אל הרחוב לשחק תופסת , מחבואים , לקפוץ בחבל ולשחק בכדור חלפו , עכשיו הגיעו הימים בהם יוצאים לרחוב כדי לשתות , לעשן , ולהסתמם .

אז אל תתפלאו לאן נעלמה התמימות .