תקיפה

"שלום לכם,צופים יקרים," נשאה יונית לוי את הנאום הרגיל שלה "ועכשיו, בואו נעבור לכתבה על פרשת האונס שמסעירה את המדינה."
קול המוזיקה המרמז על הפנייה לכתבה נשמע,כמובן שניתנים קרדיטים בתחילתה לכל העורכים והמשתפים.הכתבה מתחילה באמצע רחוב לאור היום,בו צועד הכתב צחי ישראלי (כתב חדש בערוץ 2) המסביר על הפרשה בפרטי-פרטים. "כמה חודשים לפני כן לפני כן,ב-11 בנובמבר, הרחוב הזה לא נראה כפי שהוא עכשיו.בשעות הלילה המאוחרות שמעו האנשים המתגוררים ברחוב הזה צעקות והתקשרו למשטרה לקבלת עזרה.לאחר שהמשטרה הבינה באיזו עיר מדובר ולאחר צעקות בלתי נסבלות של המוקדנית,המשטרה הגיעה למקום ונתגלה לעיניה מחזה נורא.נער בגיל שש עשרה,שוכב מעולף,פלג גופו התחתון עירום שנלקח לטיפול רפואי.לאחר ראיית קלטות מצמלות האבטחה באזור,הסתבר שהתוקף הוא איש מבוגר,רעול פנים,הנמלט מהמקום ברגע ששמע את צליל ניידות המשטרה.כמו כן,הוא גם החזיק אקדח בידו.
לאחר מעקבים וחיפושים בלתי נגמרים נעצר חשוד בתקיפה לפני כחודשיים.עורך דינו מהסנגוריה הציבורית,שליו גלילי,כופר בכל האשמות המיוחסות לו.אך,נראה שדברים אלו לא הועילו לנאשם,מכיוון שנמצאה התאמה בין טביעות האצבעות שנותרו על חולצתו של הנער לבין אלו שלו.הוארך מעצרו בשבוע לפני כיומיים."
הנוף משתנה והכתבה עוברת לתוך חדר חשוך בבניין.פנים חשוכות נראות.
"שלום לך,א'(קטין ששמו אינו אושר לפרסום)," אומר המראיין, "מה הרגשת כשהמשטרה הצליחה לתפוס את הנאשם בתקיפה?"
"הרגשתי יותר טוב," עונה לו הנער,ואף על פי שטושטש קולו,שומעים שהוא רועד, "שאדם כזה,למרות שאני לא בטוח אם אפשר לקרוא לו ככה בכלל.לא יסתובב ברחובות יותר ויהרוס לאנשים את החיים."
"מאז התקיפה," אומר המראיין ומושיט לנער טישו לניגוב הפנים, "אתה מצליח לצאת החוצה,לפגוש חברים?"
"לא,למען האמת," עונה לו הנער, "אני פשוט לא מסוגל.אפילו לבית הספר אני כבר לא יכול ללכת מרוב הפחד.אני לא יכול."
"מה הרגשת בעת ביצוע התקיפה?" שאל אותו המראיין ברגישות.קהל הצופים אמנם לא ראה זאת,אבל הנער עצם את עיניו.כל הזכרונות מהחודש האחרון שבו אליו.
"הרגשתי…הרגשתי שכל עולמי חרב עליי," אומר הנער במילים גבוהות, "הרבה בטח יגידו, 'למה לא ניסית להתנגד,לברוח או משהו בסגנון?' אבל,זה קשה.הרגשתי שאני נאלם,לא יכול לדבר יותר.פשוט הלכתי באמצע הרחוב…" קולו של הנער נשבר באמצע והוא לוקח הפסקה, "רציתי ללכת להתאוורר ואז…אני חושב…לא זוכר.מצאתי את עצמי בסמטה,באמצע הלילה כשאני…לא יודע,הכל מטושטש אצלי.אני לא יכול…כרגע…לדבר על זה.אני מרגיש…" הנער מגמגם ואפילו המראיין לא יכול להישאר אדיש למשמע הייאוש היוצא מפיו של הנער.גם הוא חש מחנק בגרונו,מבקש מצוות הצילום להפסיק לצלם לשנייה(נחתך בעריכה) והולך לשתות מים בכדי לרענן את עצמו.
הנער מסרב לדבר על כך יותר וחוזר לחדרו.האמא מסכימה להתראיין לכתבה כי הוא רוצה לעורר מודעות לעניין,וגם,חוש בכך המראיין,אולי לשכנע את השופטים להעניש את הנאשם בחומרה.
"מ'(השם המלא שמור במערכת),איך את מרגישה," שואל אותו המראיין, "משעצרו את התוקף?"
"אני שמחה,כמובן," עונה לו האם, "אבל,זו שמחה מהולה בעצב.כי זה לא יחזיר לבן שלי את מה שאבד לו."
"האם את ובן זוגך(סירב להתראיין) מנסים להחזיר אותו כמה שיותר לחיים נורמליים?אלו שהיו לו לפני התקיפה הנפשעת." שאל המראיין וראה שהאם מתעצבת יותר ויותר.
"אי אפשר להחזיר אותו לחיים נורמליים," מסננת האם בבכי, "הוא בטראומה,כרגע.הוא מסרב לצאת מהבית מבלי ליווי.הילד החכם והיפה שלי," היא אומרת בבכי, "כשבוע אחרי שזה קרה,הגיעו אליי לבית המנהלת,היועצת ומחנכת הכיתה שהבטיחו לי שהוא יוכל להשלים את החורמ הנלמד אחר-כך,כשיתאושש.הוא מטופל עכשיו ע"י פסיכולוגית מוסמכת בתחום ולוקח כדורים…" הבכי ממשיך, "הכל בגלל…האדם השפל הזה…שיירקב בגיהנום."
"הוא סיפר לך…" מגמם המראיין,לא בטוח איך לנסח את השאלה(לאחר מכן נחתך בעריכה), "הוא סיפר לך,או שהמשטרה סיפרה לך איך התבצע מהלך האונס והתקיפה?"
"ממה שאני יודעת ושמעתי," משיבה האם, "מהמשטרה,נמסר לי שהאנס הנפשע הזה הציע לו לקנות דיסקים במחיר מציאה והוא לא חשד בכלום, הלך אחריו.הם הגיעו לאחת הסמטאות הצדדיות ברחוב,באמצע הלילה והתוקף הכריח אותו להתפשט,תחת איומי אקדח.לאחר מכן,הוא…קשה לי לדבר על החלק הזה.הוא אנס אותו בצורה קשה מאוד,מאחורה…אתה יודע," אמרה האם וסיננה, "הזבל הקטן הזה."
"האם לדעתך," פנה אליה המראיין, "העונש שיוטל עליו יהיה ראוי?"
"אני באמת לא יודעת," משיבה האם, "אבל,כמו תמיד.אני בטוחה שיוציאו אותו בעזרת עסקת טיעון.יטענו שיש להתחשב בגילו המבוגר,בכך שלפני כן לא היה לו שום עבר פלילי ודברים כאלה.לא יתחשבו בעובדה שהוא הרס את חייו של בני," אמרה האם ברעד, "לפעמים,אני שומעת אותו בלילה…צורח מהסיוטים.אני ניגשת אליו,כמובן.ויודעת שהסיוט הזה לא יעבור לעולם,לא משנה כמה שנים יחלפו."
הכתבה נגמרת והמראיין לוחץ את ידה של האם.לאחר מכן,הוא יוצא מהדירה בסיפוק וחושב לעצמו שזו הולכת להיות כתבה מצויינת לערוץ 2.