כלואה – פרק 1

יש לי שתי דברים לומר ^^
1. אני יודעת שבהתחלה הפרקים ממש קצרים ומשעממים, אבל זה בגלל שאלו הפרקים הראשונים ואין התקדמות כמעט וגם אין מתח, כי בינתיים צריך להכיר קצת את הדמויות…
2.תודה רבה לכל מי שהגיב בפרק הקודם (למרות שהיו ממש קצת מגיבים ><), אני אשמח לתגובות גם הפעם :)

פרק 1
"האח..רים…" גמגם קייל בחרדה, בעודו משתעל ומתנשף. לא הצלחתי להבין מהו המסר שהוא מנסה להעביר לי בעזרת אותו גמגום מפוחד ומעורר רחמים.
"מה, קייל? אילו 'אחרים'? מה איתם?" לחצתי עליו, והוא רק השיב לי בגמגום נוסף וחנוק: "גם ה..אחר..ים". נראה היה שמוחו היה קפוא באותו רגע. הוא אינו זז ממקומו או מתנוחתו, התנשף והשתעל, כשמבט מוצף בחרדה קבוע בעיניו. "ס..סס..סטיי..סי, מ..מייק.. מ..מג..י" היה נראה שהוא מתחיל להתאושש, והמבט החרד שבעיניו פג והוחלף במבט ממיס של תקווה.
בלעתי את רוקי בגרוני באיטיות. "הם.. הם גם פה?" שאלתי אותו בחשש מוסתר, עד כמה שניסיתי. הוא הנהן בהבנה. התיישבתי על המיטה. למה אני כלואה פה דווקא עם הילדים מהפרויקט בפנימייה, כשאני אחת מהם, ולמה דווקא אותי לקחו יומיים לפני כולם? התבוננתי בקייל, שסרק את החדר בעיניו הכחולות. לאחר מכן הוא התעצבן, והתחיל לבעוט במיטה שישבתי עליה, ואז נשמע הצליל של הגיטרה שלי, שכנראה נדפקה ברגל שלו.
לרגע הוא התעלם מהכאב שחדר לו לרגל, ולחש לי ברעד: "יש שם משהו, מתחת למיטה".
ניסיתי להוריד את השמיכה בהדרגה עד לרצפה מבלי שקייל יראה, למרות שלא הייתי מרוצה כל כך כשקצוותיה התלכלכו באבק. "קייל, אין כלום מתחת למיטה" הכחשתי בחשש.
"יש שם משהו. אני יכולתי להישבע שהרגל שלי נתקלה בחפץ כלשהו מתחת למיטה. לא שמעת את הצליל הזה? זה היה דומה קצת ל..ל.. למיתרים שזזו טיפה." או שזה היה יותר מדי שקוף, או שיש לו קליטה ממש חדה. "אני בודק" הוא אמר וניגש להסתכל מתחת למיטה, כשלפתע נשמע שוב הקול המוכר של הצעדים הכבדים שמתקרבים לחדר. "מהר, תעזוב מה שיש מתחת למיטה, תשב על הכיסא ותתנהג בטבעיות", לחשתי לו, מזייפת לחץ, כשבתוך תוכי הרגשתי תחושת הקלה כרוכה בניצחון.
הצעדים נהיו כבדים יותר ויותר, ואפשר היה לשמוע צעקות מבעד לדלת.
לפתע הדלת נפתחה, והשומר שדחף את קייל חזר שוב, רק שהפעם, הוא אחז בשיערותיה של מגי.