מאחורי המיתוסים – פרק ראשון – סיפור האדס ופרספונה

האדס. אל השאול במיתולוגיה היוונית. שלט בממלכה מלאה של מתים ובה מדורים שונים: אספודל – האזור שאליו מגיעות כל הנשמות הרגילות. רק הסתובבות בשדה ללא כלום ושעמום. מדור נוסף – שדות אליסיום – המקבילה לגן עדן, האזור של ההנאה, הצחוק והדברים הטובים. בנוסף לכך גם שדות הייסורים נמצאים שם, לשם מגיעים האנשים שזלזלו באלים והם סובלים מייסורים. לבסוף, טרטרוס, בור ללא תחתית שבו כלואים המפלצות והחלאות הנוראיים שחיו אי – פעם כולל קרונוס, הטיטאן שאכל את בניו.
האדס מושל בהכל.
כאשר האדס נולד כבנו הבכור של קרונוס הוא נטרף בחיים על ידי אביו. היחידי שניצל היה זאוס ששרד ומרד באביו. אחרי שניצח, זאוס, פוסידון והאדס היו צריכים לקבוע מי ישלוט במה.
להאדס היו זכויות על השליטה בשמיים מכיוון שהיה הבכור, אך הבכורה עמדה כנגד הגבורה של זאוס.
לבסוף הטילו האחים פור. זאוס זכה בשמיים ובשליטה, פוסידון זכה בים ובאוקיינוס ולבסוף האדס בשאול. המחסור בבוקרים של אלים אחרים והשנאה כלפי האדס הפכה אותו לאל ממורמר ומרושע יותר מהרגיל.
אך מה מתחבא מאחורי המיתוסים המצמררים על האדס? מה ניסו היוונים לומר?.
(הערה: הערות על מה שכתוב בטקסט נראות כך: –התוכן של ההערה–)

נערה צעירה קוטפת לה פרחים בשדה.
–במיתולוגיה היוונית כאשר נערה קוטפת לה פרחים, סביר להניח שמשהו יקרה, ככל הנראה רע–
הנערה הצעירה שקטפה פרחים לא ציפתה בכלל לרעידת אדמה שבמהלכה נפערה האדמה וממנה יצאה מרכבה שעליה האדס. אדון המתים בחר לו אישה.
–חשוב לזכור שהאדס בודד מאוד למטה, רק הוא ונשמות של אנשים שבוכים ומיללים שהם לא שייכים לשם, האדס לא יכול להשאר שם לבד, הוא רצה משהי לצידו כדי להאיר לו קצת את הזמן–
לנערה קראו פרספונה, והיא בינתיים כלואה חסרת אונים בשאול, בינתיים, אמהּ רבת העוצמה על פני כדור הארץ מאוד דואגת לה. דמטר, אלת התבואה, דמטר שבידיה הכוח להשמיד את האנושות.
–דמטר היא אלה מאוד חשובה, היא אלת התבואה, בלעדיה בני האדם ימותו מרעב, לא כדאי להכעיס אותה ולכן אם האדס מכעיס אותה ההשפעה תבוא לא רק עליו אלא גם על בני האדם. כמעט תמיד במיתולוגיה היוונית האלים עושים שטויות שפוגעים באל מסויים אחד ויחד איתו, כל האנושות נענשת–
האדס לא מוכן לוותר בקלות על פרספונה והוא נותן לה ארוחת רימון.
–כשאתה אוכל את אוכל השאול, זהו, אכלת אותה תרתי משמע, אין לך שום סיכוי לצאת משם–
פרספונה התמימה אוכלת שלושה גרעיני רימון. כשדמטר מגלה היא נכנסת ליגון שגורם ליבול נורא ולרעב. לבסוף הוחלט שפרספונה תשהה אצל האדס שלושה חודשים כמספר גרעיני הרימון שאכלה ושאר השנה תבלה עם אמהּ.

מה הסיפור מנסה להעביר לנו?
הסיפור מעביר לנו את הרעיון של הלא נודע. היוונים פחדו ממוות כיוון שהם לא ידעו עליו מספיק. הם לא יכלו לדעת מה קורה שם, הם קיוו שיהיה משהו טוב, משהו לתגמל את כל הטובים שעבדו קשה על הדברים הטובים שעשו.
הרעיון של אל חוטף נערה אחרת הוא רעיון של קצת שתלטנות, הגדול חוטף את הקטן חסר האונים. האשמה הרי נופלת על כל האנושות על לא עוול בכפם.
בסופו של דבר נוצר מכך החורף והקיץ.