טעות בתחנה סיפור עם 1D -פרק 1. =]
"אה סליחה…" קול גברי נשמע מהדהד ברחבי ראשי. פקחתי את עיניי באיטיות, מביטה בסדרן שעמד מולי, מנער טיפה את יידי ומחייך אלי חיוך רגוע. "זאת התחנה אחרונה, את מתבקשת לרדת מהרכבת." הוא אמר ברוך, קולט שאני מטושטשת ומבולבלת מהשינה הארוכה שלי.
"איפה אנחנו?" שאלתי בקול צרוד מעט, "אנחנו בצפון לונדון ברכבת התחתית." הוא אמר, גופי התקשח מיד ומוחי התחיל לחשוב במהירות.
אני לא אמורה להיות כאן!
אני אמורה לרדת בכלל בדרום לונדון! לא בצפון!
הנהנתי לחיוב וחייכתי חיוך יפה אך בכל זאת הרגשתי רע מאוד, עכשיו אצטרך לבקש מג'ורג' לבוא לקצה השני של לונדון באמצע הלילה בשביל להביא אותי! למה זה תמיד קורה רק לי?!
"את בסדר?" קול שאל לידי, הסבתי את ראשון מהאייפון שלי שהיה מכוסה בכיסוי שחור עם אוזני הארנב. הנהנתי מעט וחייכתי חיוך קלוש. "את לא ניראת ככה." הוא אמר וגיחך מעט. מתיישב לידיי ובוחן כל תנועה שלי. "טוב…אני בכל זאת הייתי אמורה לרדת בקצה השני של העיר." אמרתי באנחה כבדה למדי. "אז את צריכה טרמפ?" הוא שאל, קולו הנעים כאילו לחש באוזני והדליק את כל מערכותי, המבטא הבריטי הכבד שלו נשמע בברור שבכל מילה שאמר.
"אמא ואבא לימדו אותי שאסור לנסוע עם זרים." אמרתי בטון של ילדה קטנה, הוא צחק וחייך אלי חיוך אר חשף שתי שורות של שיניים ישרות ומבריקות, לבנות כיונה.
"את ממש מצחיקה את יודעת?" הוא אמר לאחר שנירגע. הסומק הורוד התחיל לטפס על לחיי, "את מסמיקה?" הוא שאל, הרכנתי את ראשי והוא שם את ידו על ירכי, מה שהדליק אותי מיד, ידו הייתה חמדה ונעימה למגע.
"אני נוסע לדרום לונדון מחר, את רוצה להתלוות אלי?" הוא שאל, מחשבות הציפו את ראשי. "על מה את חושבת?" קולו הרך לחש באוזני הימנית והעביר בי צמרמורות. "אם אני צריכה לבוא איתך." מלמלתי. "את יכולה לישון אצלי בבית, או יותר נכון בבית של ההורים שלי, אני גר בדרום העיר, הם בצפון." הוא אמר. "אתה רוצה שאני ישן עם מישהו שאני מכירה רק עשרים דקות?" שאלתי בפה פתוח מעט. "טוב, יש מיטה נפתחת ליד המיטה שלי. וההורים שלי לא בבית היום." הוא אמר בחיוך, נאנחתי. יודעת שאין לי ממש אפשרויות אחרות.
"אז את באה איתי?" הוא שאל בחיוך מאוזן לאוזן, "אני לא רואה שיש לי בררה אחרת." אמרתי נעמדת ומסדרת את המכנס הג'ינס הארוך שלי ואת החולצה הזוהרת בצבע הצהוב שנפלה בשלמות לע גופי וחשפה כתף אחת שעליה נחה בברור כתפית שחורה של החזיה "בואי אחרי גברתי." הוא אמר בחיוך, גורם לי לחייך בעצמי ואחוז במזוודה שלי, מוביל אותה לרכב יפה עם גג נפתח בצבע שחור מבריק.
"גברתי." הוא אמר, פותח לי את הדלת שלי הנהג ומכניס את המזוודה למושב האחורי, סוגר אחרי את הדלת וקופץ מהצד השני, מחליק למושב מבלי ולפתוח את הדלת. "שחר. שחר פרלין, דרך אגב." אמרתי והוא לחץ את ידיי, מעביר בי זרמים חשמליים וחמים אך קפואים באחת. "לואי. לואי טומלינסון" הוא אמר, "השם שלך מוכר לי." מלמלתי בעוד הוא נועץ את מבטו בכביש אך בכל זאת מגניב אלי מבט חם ועוטף מידי פעם. "אני זמר בלהקה." הוא אמר, "איזו להקה?" שאלתי, עיניו כיצאו מחוריהן, "את צוחקת נכון?!" הוא שאל, "איזו להקה?" שאלתי, מבולבלת יותר ממה שהייתי אני לא יכולה להיות. הוא עיכל את מה שאמרתי חמש דקות ואז פתח את פיו. "וואן דיירקשן." הוא אמר, "אה, שמעתי עליכם." מלמלתי. "הגענו." הוא אמר, פותח לי את הדלת ולוקח את המזוודה ביד אחת. "תודה." מלמלתי וחיבקתי אותו, הוא גנח, ורק לאחר שהתנתקתי מעט, לראות למה הוא השמיע קול שכזה, הבנתי ידי שידי נחה את מפשעתו. יותר מביך מזה לא יכול להיות!
פני נעשו אדומות ונבוכות, הרכנתי את ראשי, לא מעזה להסתכל בעיניו.
אוף! למה דיברתי בכלל?!
תגובות (22)
גם את יקרה לנו❤❤❤
זה לגמרי מושלמוששש(:
מדהייייים(:
תמשיכייייי!
לאב יו
וואו זה נשמע ממש מעניין!!! יש לך כישרון מדהים 3> רק הפרק הזה גורם לי לרצות לקרוא את כל הסיפור!!
מקווה שתמשיכי בקרוב!
ואני לא רוצה להיות חטטנית לכן את לא חייבת לענות- למה שתחזרי עם דמעות..? \:
אם אני יכולה להשתתף אז… זה התיאור: (גם אם לא אני ממש מצפה להמשך D:)
שם: נועם
גיל: 18
מעריצה שרופה של 1D
שיער שטני חלק עד השכמות בערך, עיניים חומות כהות, רזה וגובה ממוצע
נחמדה, מצחיקה, ביישנית קצת…
אוהבת לקרוא, לצייר, לרקוד לפעמים, חוש הומור, ויודעת לנגן קצת על פסנתר, אוהבת לשמוע מוזיקה.
סגנון לבוש- סקיני ג'ינס וחולצת טריקו רופפת בדרך כלל… ממש לא אוהבת ללכת עם בגדים חשופים! ומכורה ללקים.
ואאייייייייייייייייייייי מושלםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםם אבל לא אמרת שאת ממשיכה את הסיפור הזה אחרי שאת מסיימת את החבר של הבן דוד שלי?? אל תגידי לי שאת מפסיקה להעלות אותו:((( טוב יש את הסיפור הזהההה תמשיכי מהמררררררר
נועם, אני לא יודעת למה דווקא עם דמעות
אבל לא פעם אחת דודה שלי (שחייה עם סבתא שלי ומטפלת בה)
מצליחה לחרפן אותי לגרום לי לצרוח עד אובן הקול שלי לזמן מה…
אני רואה שלא קראת את כל התגובות נעה >< ציטוט:
'אוקיי בנות תקשיבו!
החלטתי שאני אתחיל את הסיפור בעצם בו בזמן שאני גם מעלה וכותבת את החבר של הבן דוד שלי!'
אז…אין לי מושג מתי החבר של הבן דוד שלי ייעלה
אבל אני כותבת את שניהם ביחד =]
אם את רוצה לדבר את מוזמנת…. פשוט אין לי כל כך מה להגיב :)
תמשיכי כמה מהר שאת יכולה,זה מושלם
ואת תוכלי להוסיף אותי עם הארי??
שם:נעה
מראה:שיער חום חלק ארוך עד הישבן עם פוני בובה ועיניים כוחלות כקרח רזה עם גובהה בינוני
תכונות: אני רגישה מופנמת בישנית אוהבת לעזור וליעץ רני מדגמנת ואני דיי מפורסמת בגלל זה… אני ממש נשית תמיד עם לקים ואיפור אני לא לובשת חשוף בכלל אבל שורטים וגופיות כן אבל לא יותר מידי אני חולת שופינג ואופנה ויש לי קראש על הארי סטיילס מוואן דיירקשן אני לא מעריצה אותם אבל אני אוהבת אותם הם טובים…
מקווה שתוסיפי אותי לאב יווו 3>
אהה הבנתי סליחה אני פשוט התלהבתי מהסיפור שלא סמתי לב בכלל חחחח
והוווו תמשיכייי
זה מושלםםםם
רק מהשם הבנתי שזה סיפור מעניין…
העובדה שזה על לואי אני מחכה להמשך (הוא הפייב שלי) אה והסיפור מושלם אז תמשיכי אותו ואל תעלי פרקים יותר ארוכים ככה יצאו לך יותר פרקים וגם אני אוהבת סיפורים באורך הזה בערך(:
אוהבת ובהצלחה לך(: (כאילו אל תחזרי עם דמעות)
תתמשיכי!!!!!!!
תמשיכיייי דחופ!
ואת זוכרת שעשית הרשמה? ורשמתי לך תיאור עם ליאם?
כן כן אני זוכרת הכל וזה כתוב לי במסמסך ווארד שפתחתי בשביל הסיפור.
נשמעע ממש מעניין !
תמשיייכיי !3>
אני מקווה שתיהיי הרבה יותר שמחה :)
ואייייייי יפפפפפפה!!!!
הייתי בטוחה שזה הארי מדבר איתה משום מה… חחח
אני מתחרפנת כבר רק עליו אני חושבת :D
תמשיכייייי :)))
אוהבתתת אותך המונייייים!!!! 3>
חחח כן! שמתי לב -.-
צוחקת צוחקת!
המצב רוח שלי ירד לפסי הרכבת והיא עומדת לדרוס אותו…
אבל מה לעשות? *אנחה*
אני מקווה שיצא לי להמשיך בקרוב!
*אנחה* 2X…
אוף נונייי צאי מיזה כבררר :((((
מה אני יכולה לעשות כדי לעודד אותך?!?!?
אממ לא יעזור
זה ההורים שלי
אני סתם מתוסכלת ממשהו שקרה…
תמשיכיי זה מושלם
אם את מתוסכלת את יכולה לדבר :)
זה לרוב משחרר
אני פה,
אם את רוצה
אוהבת בכל הלב,
מיקוש123