הכל אודות מארה-פרק 23

הכל היה כל כך רגוע מיסביב.
נדמה היה כי שום דבר לא יכול לפגוע בהם.בזוג האוהבים.
כשהם מביטים זה בזו,שום דבר אחר לא משנה.הכל נעלם מסביב.
"תתלבשי. ."אמר לפתע ג'ייק קם מין הסדין.
הוא שמע איזה שהוא רחש שהטריד את שלוותו.
"מה קרה?"שאלה מארה,"מה העיניין?"
"שמעתי רחש."הוא אמר,כששניהם לא מודעים לעובדה כי מישהו מתצפת עליהם
,מכוון אליהם רובה חץ וקשת.
כניראה,אחד מבני הערפדים האכזריים שניסו להשתלט על נשמתו של ג'ייק.
מישהו,יאבד את חייו,הלילה.
ג'ייק ומארה התלבשו והחלו ללכת כשהם אוחזים ידו בידה.
כשלפתע,חלף מעל ראשם עטלף קטן.
"זה רק עטלף.."אמרה מארה,מרגיעה אותו.
"לא."ענה ג'ייק,"נדמה כאילו,מיהו צופה ומתחקה אחר עקבותינו..בואי."
הם הגיעו לביתה של מארה,כשלפתע הבחינו בצלף שישב על הגג.
"ג'ייק!"קראה מארה כשלפתע נורה חץ לעברו,היא מיהרה להגן עליו בגופה ונפגעה מהחץ,שננעץ בה.
"מארה!!!"הוא קרא ורץ לעברה כשהבחין בה שוכבת,מדממת. כשחץ נעוץ בחזה שלה.
"ג'ייק.."היא אמרה,מדממת,נאנקת מכאבים.
ג'ייק שלף את החץ מתוכה וניסה לעצור לה את הדימום.
הוא מיהר ופצע את עצמו בכדי שיוכל לתת לה מדמו,על מנת לרפא אותה.
"תשתי,תישתי…"הוא פקד עליה,מניח את ידו על שפתיה.
מארה שתתה מדמו,נאנקת מכאב עז.
כשהוא מלטף את ראשה ומביט בה בדאגה.
"קר לי.."היא אמרה,רועדת כולה.
"..הדימום לא מפסיק!!!"הוא אמר בדאגה..שרגע לאחר מיכן הוא נשא אותה בזרועותיו החסונות אל תוך הביית.מעלה אותה לחדרה ומניח אותה במיטה מכסה אותה בשמיכה בכדי שלא יהי לה קר.ושומר עליה מכל משמר. היה לו לחץ עצום בחזה.הלב שלו רעד,מתחיל להלום בו בקצב לא רגוע.הוא היה כה חרד לגורלה של מארה.אהובתו.כן,ככה מרגישים כשדואגים מישהו ופוחדים לאבד אותו.הלב מתכווץ בכאב,מרוב לחץ וחרדה.
"ג'ייק.."היא שוב מלמלה את שמו,כשדם זב מפיה..
"אני לא יכול לאבד אותך…"הוא אמר בצער.כשלראשונה בחייה,ראתה אותו מארה, מזיל דמעות.בוכה.
"לא תאבד אותי.."היא חייכה מבעד לכאב.
"החץ הזה נועד עבורי.."הוא האשים את עצמו.."את,את..הצלת את חיי."
"אני אוהבת אותך.."היא אמרה שהוא מנגב את הדם משפתיה.
"ברגע הייתי מתחלף איתך,מארה."הוא אמר,עם דמעות בעיניים.
"..לפחות אמות בזרועותייך.."היא אמרה,כהדם ממשיך לזרום מפיה.
"את לא תמותי.."הוא אמר,נאבק להשאירה בחיים.ג'ייק שמע לפתע את דלת הכניסה נסגרת.
"זה רק אבא שלי.."היא אמרה לו,כשברגע לאחר מכן ביקשה שיקרא לו.
"מר ג'ונס..אדוני.."הוא פנה אליו,ניסער.
"מה קרה?"שאל אותו אביה.
"מארה..היא..פצועה."החל ג'ייק מספר לו.
"פצועה??"נבהל אביה,"היכן היא?"
"במיטה. כיסיתי אותה בשמיכה,נתתי לה מהדם שלי..שום דבר לא עוזר.."אמר ג'ייק,אובד עיצות.
"…אתה אוהב אותה."הבין האב,עולה במהירות לחדר כשג'ייק בעקבותיו.
"יותר מכל דבר בעולם.יותר מהחיים שלי." ענה ג'ייק.מוכן לעשות הכל למענה.
ג'ייק חש כאילו הוא זה שנפגע מהחץ.הוא חש כאב עז בנשמתו,כשליבו מדמם בתוכו.
דימום,שאנו מפסיק.כן,הוא חש פצוע.מדמם ונאנק מכאבים עזים כל כך.
שכן,האויב ידע כי כאשר תיווצר ביניהם ברית דמים הם יהיו בני אלמוות בלתי מנוצחים ולא יהיה ניתן לעצור בעדם ולהרוג אותם.הם רצו,קודם כל הפריד בניהם ואז לחטוף את מארה ולשתות את דמה.
מה שנקרא:הפרד ומשול.