סיפור שאני כותב

אני כותב לאחרונה סיפור די ארוך שאני עובד עליו כבר הרבה זמן ורציתי להעלות לאתר כמה קטעים ממנו, רק כדי שאנשים יתרשמו ויגידו לי מה הם חושבים. הנה:

כשהגעתי אל אתר הבנייה הבחנתי שיורי היה כבר נמצא באזור, הוא היה עסוק בהאזנה לאחד מראשי צוות הבנאים, שסיכם בפניו את ההתקדמות של הפרויקט. אותו ראש צוות, קונרד ביילי שמו, היה אדם בגובה ממוצע, בעל מבנה גוף רחב ושרירי האופייני לאיש בניין. הוא היה לבוש בסרבל עבודה כתום העשוי מבד גס ומחוספס שהיה מלוכלך כולו מהעבודה באתר הבנייה ולראשו הייתה קסדת פלסטיק עבה ומרופדת בצבע צהוב שנועדה להגן על ראשו המגולח למשעי מפני הסכנות שבהימצאות באתר בנייה. קולו היה עבה וצרוד במקצת ועל פניו גדל שפם עבות, מה שביחד עם שאר מאפייניו, הקנה לו חזות כללית של אדם מחוספס ו"גברי". אי אפשר לומר שהיה אדם עדין, לפחות לא בנוגע ליחס של אחרים כלפיו. אם אדם ינסה להתווכח אתו, להעליב, או למתוח עליו ביקורת, הוא צפוי להתנגדות לא קלה… אומנם הוא גם לא היה מחוספס כמו שהמראה שלו מציע, למען האמת הוא היה אדם הגון ומנומס למדי והמראה החיצוני שלו, שהיה לא יותר מאשר חזות אופיינית של איש בניין והתוצאה של התרועעות עם אנשים העובדים בתחום, היה מטעה למדי, היה אפשר לחשוב שהוא בור חמום מוח, עם שרירים מנופחים ואינטלקט צמוק, אך למעשה הוא היה אדם מלומד ומתורבת שהתמחה בין היתר באדריכלות ובהנדסת בניין.
"בוקר טוב." פניתי אל יורי ואל ביילי בעודי מתקרב.
"בוקר טוב המפקח." הנהן לעברי ראש צוות הבנאים, "בדיוק הסברתי לשותפך איך מתקדם הפרויקט שלנו, אוכל להתחיל מההתחלה אם תרצה. כמובן אם זה לא מהווה מטרד גדול מדי עבורך, המפקח גרגורוויץ'." הוא פנה אל יורי בנימוס.
"לא יהיה צורך בכך." עניתי לפני שליורי הייתה ההזדמנות להמשיך להתעסק בגינונים נימוסיים ולהעניק לראש צוות הבנאים את הרשות להתחיל מחדש בהסבריו. "תוכל להסביר לי הכול כשנהיה למעלה… שנעלה?" אמרתי בעודי מביט במגדל הפיקוח העראי שהתנשא מעל לאתר הבנייה ואפשר מבט על האתר מלמעלה.
"כרצונך, המפקח." ענה ביילי.

השקפתי מחוץ לקיר החללית השקוף אל עבר אחת מחלליות ההתקפה שליוו אותנו, ZEUS-1, שנחשבת לחללית המתקדמת ביותר שברשות צבא הפדרציה, החללית הייתה פשוט ענקית! גודלה היה בערך פי 80 מחללית רגילה. רק לשם המחשה, החללית "הגלקסיה" בה יורי ואני משתמשים במשימות שגרתיות, שוקלת כאלף טון ואילו החללית ZEUS-1 שוקלת כשמונים אלף טון ואם בתוך החללית שלנו יש כחמישה חדרים, ZEUS-1 יכולה בקלות להכיל שכונה שלמה, זה אם הייתה מיועדת למגורים, במקום זאת החללית נושאת נשק והיא מצוידת בעשרות טילים חודרי שריון שאחד מהם יהיה מספיק כדי להשמיד אף את החללית המשוריינת ביותר ובתותחי פלזמה שמסוגלים לאייד ציי חלל שלמים תוך דקות, בטילי חלל-קרקע שיהפכו כול בסיס אויב למכתש מאובק וכמובן גם ב*** (מצונזר) שהיו הנשקים המתקדמים ביותר הידועים לאנושות.
אל החללית הצטרפו חלליות ההתקפה ZEUS-2 ו-ZEUS-3 שהיו גם הן מהחלליות המתקדמות ביותר שברשות הפדרציה, אמנם הן לא היו מצוידות ב*** (מצונזר) והיו קטנות בהרבה, אך הן היו מותאמות ללוחמת חלל-חלל ומרדפים במהירות גבוהה ושום חללית מוכרת לא הייתה מסוגלת להיכנס עם אחת מהן למרדף ולצאת ממנו בשלמותה. אלו היו חלליות מהסוג שנשלח להילחם בציים שלמים, ציים שאותם ציפינו לפגוש בכוכב X-534.
הכוח הצבאי של המשלחת שלנו היה מורכב מכמה מהחלליות, הרחפות, הטנקים והחיילים הטובים ביותר של צבא הפדרציה ואנחנו ציפינו לניצחון מוחץ ואולי אף לתפנית במהלך המלחמה כולה, אך משהו בסיטואציה של יציאה אל עבר אזור מלא באויבים לא מוכרים בכול-זאת הלחיץ אותי.

אלו שני הקטעים. כמו ששמתם לב, שני הקטעים שונים מאוד האחד מהשני ולא לגמרי שלמים. כמו שאמרתי, זה סיפור ארוך עם עלילה סבוכה. אז מה אתם חושבים? כתוב טוב? מפורט מספיק? וכו'… אשמח לתגובות.
כול הזכויות שמורות לי