אין לי עוד שם לסיפור :

"אמי!! קומי כבר! את מאחרת! שוב." צרחה אימא מלמטה.
"אימא כבר אמרתי שאני לא הולכת היום, הוא שוב ינעץ בי מבטים!!" צרחתי בחזרה.
"מי ינעץ? רוי? אוי נו! תתבגרי. הוא חמוד מאד."
"אימא, הוא יודע עלי הכל! הוא כמו.. כמו.. כמו לא יודעת מה!! זה כאילו יש ביני לבינו טלפתיה, הוא יודע כל מה שאני חושבת עליו!!" אמרתי בלהט,
"קריפיייי" אמרה אחותי הקטנה והמעצבנת.
"את אומרת לי שאני מאחרת ודני עדיין פה?" נשפתי ברוגז "זה לא פייר."
"לדני יש אבעבועות רוח! אני לא רואה אותך יושבת עם גרביים על הידיים ומגרדת כך את הפנים היפות שלך. תגידי תודה שעוד לא קיבלת אבעבועות רוח!!" אמרה אימי בנשיפה אחת בעודה מכינה את הכריכים,
"ותגידי, עשית את שיעורי הבית אתמול?"
"כן… למה?" שאלתי בלחץ
"כי המורה שלך התקשרה ואמרה שהיא צריכה לדבר איתי."
"אני הולכת להתארגן" אמרתי ויצאתי מהמטבח.
בעודי עולה במדרגות חשבתי שנית בנוגע לשיעורי הבית והגעתי למסקנה שלא שיקרתי במאה אחוזים, הרי כן עשיתי את השיעורים, פשוט לא את הכל… רק שאלה אחת.. מתוך שלוש עשרה ..
פתחתי את דלת החדר ומאפינס קפץ לרגליי,
"איי מאפינס חתול מעצבן שכמותך!" ציחקקתי בעוד מאפינס מגרגר ודוחק בידי ללטף את בטנו השעירה,
"מאפינס אני מבטיחה ללטף אותך שאחזור! יש לי מבחן בכימיה היום! אסור לאחר!"
קמתי ולבשתי באדישות ג'ינס צמודים וחולצה לבנה צמודה העולה טיפה למעלה ומציגה לראווה את העגיל בטבור שלי, הכנסתי לתיק את המערכת היומית מחברת וקלמר, לבשתי את נעלי הספורט שלי ויצאתי מהחדר.
"אמי אל תשכחי את ה-…" טרקתי את הדלת לפני שסיימה ורצתי אל עבר האוטובוס שהגיע כבר לתחנה,
ואו אני חייבת לקנות לעצמי שעון!! חשבתי לרגע..
האייפון שלי היבהב והשמיע צלצול, על הצג היה רשום שקיבלתי הודעה, פתחתי את האייפון וראיתי שקיבלתי הודעה מג'יימס, "היי לאב, היום בערב אנחנו יוצאים, אני והבנים-" ובטח באני והבנים הוא מתכוון לשפוטים שלו "- רוצה לצאת איתנו?"
סימסתי לג'יימס לא מהיר וכיביתי את הנייד.
כעבור חמש דקות של שיעמום יתר, הגעתי לתחנה של הבית ספר וירדתי,
כמו בכל יום רגיל, קריי חיכתה לי בתחנת האוטובוס צורחת ששוב איחרתי ושנאחר לשיעור.
אח, כמה שאני אוהבת אותה.
אז המבחן בכימיה עבר בקלות, ג'יימס סימס לי את התשובות והכל נגמר טוב,
רק חבל שרוי עקב אחר כל הדרך לשיעור אומנות.
וגם לשירותים.
וגם בחדר האוכל.
לפחות כל המקובלים ישבו לידי והוא לא הספיק לתפוס כיסא,
בכלל, אני חושבת שאם הוא היה יושב לידי, בלייק היה .. משפיל אותו בדרכים.. מאד .. מרשעות.
כבר דיברנו על בלייק, והוא כבר העיף ט'טניק מהשולחן והתיישב לידי,
"היי אמ, חשבתי שזה נחות שט'טניקים יושבים לידך, הרי שמיניסטית מקובלת כמוך לא צריכה להראות עם האספסוף" אמר
"בליי אני חשבתי שהפסקנו להיות בריונים." צחקתי "ואני לא כל כך מקובלת." קמתי ופניתי את מגש האוכל שלי, באותו הרגע רוי עבר לידי ואצבעותיו נגעו בזרועי,
הקור שהרגשתי, התמונות שעלו במוחי והכאב במקום בו אצבעותיו נגעו עיוורו את ראייתי וגופי נטה לרצפה…