מנת יתר

אני רוצה לספר איך אהבתי. אהבת אמת, אהבה של נפש שלובה בנפש. אהבה נדירה שיכולה להתקיים כשאנרגיה מתמזגת עם אנרגיה תאומה. את ואני גדלנו בערים שונות, הגעת מהדרום ואני קצת יותר צפונה ממך, עדין נחשב דרום- ומתוך הכאב המשותף שלנו, מהנפש הפצועה והמדממת, ידענו להתעלות מעבר לקשיי היום-יום והחיים המעופשים המזורגגים שלנו. כשהכרתי אותך כבר היית עמוק בתוך הקראק והאלכוהול, אבל היית הילדה הכי יפה שפגשתי בימי חיי. הילדה שריתקה אותי, שביקשה אותי בתור שותפה לחדר. לא הסכמת שאהיה זונה- הבטת אל תוך עיניי ואמרת לי שהחיים מייעדים אותי ליותר מזה. ביקשת מהבוס שלנו שישקיע בי ויצמיד לי נערת לאפ-דאנס שתלמד אותי את רזי העמוד ואומנות הפיתוי. הוא הקשיב לך- תמיד היית את זו שהוציאה אותי מתסבוכת מול לקוחות לא מרוצים, מול הבוס העצבני שלנו בעל הגרון האדום, ובכלל.. מול כל העולם. אף פעם לא היה בינינו סקס. לא פעם רציתי לתת לך את גופי מתנה על מיליון טובות, ואת סירבת. הערצת אותי משום שבחיים לא התפתיתי לגעת בסמים, ולא הבנתי מה כלכך מסובך או מיוחד בזה. אפילו הסברתי לך שאם היית רואה את אמא שלך באמצע קריז, גובה מלקוח שזיין אותה על הרצפה חמישים שקלים בשביל המנה הבאה- גם את לא היית נוגעת בסמים. אבל אף פעם לא הקשבת, ולעולם נאלצתי לגרור אותך לחדר כדי שתתאפסי. הערצתי את התעוזה שלך לעמוד על עקרונות מול תתי אדם שניסו להפוך אותנו לצל, בימים קשים, כשכל הידיים שלי כאבו מהכוויות של הסיגריות כשהבוס ניסה לחנך אותי על התנהגות בלתי הולמת או מילה שבטעות אמרתי לא במקום- היית שם כדי לנשק לי כל פצע ולהבטיח לי שיום אחד אני אראה להם מאיפה משתין הדג. לא מבינה מה משך אותך בי באדיקות כזו, מעולם גם לא קיבלתי ממך תשובה ברורה- אולי העובדה שהייתי רק בת 16 כשנפגשנו לראשונה והרגשת שבגילך המופלג- 27, את חייבת לגונן עליי כמו ציפור שפורשת כנפיה על הגוזלים, אולי משום שהייתי יפה- כן, הייתי יפה- אבל לא פחות ממך אהובה שלי, ואולי משום שלשתינו היה שם ישראלי שלא היה אופייני למקום המעופש, אותה מאורה שפרנסה אותנו. לאל פתרונים.. ואז זה נגמר. הכל בבת אחת התפוצץ לי בפרצוף כשמצאתי אותך מתה בתוך המון אבקה לבנה שהתפזרה מסביבך, והרגשתי איך הבטן שלי הופכת לבור שחור מלא עכבישים שמטפסים אל הגרון. אחרי המון שנים חשבתי לעצמי שאם מישהו אחר היה מוצא אותך שם בחדר, הוא היה בטוח שאת מוקפת בהמון אבקת סוכר מתוק, כי החיוך הקטן שלך היה מרוח באבקה הלבנה הזו ונראית כה שלווה, כל כך יפה… שאלתי את עצמי איך יתכן שאת מתה רק מאבקת סוכר? איך בכלל אפשר להתמכר לאבקת סוכר? אבל לא היה מי שיענה לי, כי ביום שמתת- גם מתו לי כמה תשובות וגם חצי מאלוהים מת אתך.