רק צדק-פרק 8

שבוע חלף מאז הירידה שלי לשטח ופני הדברים השתנו בלי הרף. ביום שני ג'יין חזרה מצייד מוצלח למדי והצטרפה למאמץ הכללי במשרד לסגור כמה שיותר תיקים, 'הניקיון השנתי' קוראים לזה (יש תקופה מיוחדת בשנה שבה יש עליה חדה בשיעור מקרי הטרור בעיר ובאזור, כל שנה לפני התקופה הזאת המשרד עושה מאמץ לסגור כמה שיותר תיקים לפני כן כדי שנוכל לטפל בכמה שיותר מיקרים תוך כדי). תיקים נסגרו ופסקי דין הוכרעו על ימין ועל שמאל, פטריק עבד שעות נוספות על מנת לעזור לנו שנצא בסדר מבחינת הרשויות. ביום שלישי הרשויות הכריזו פרס על ראשו של המחבל רוז (2,000$ אם הוא חי ו-1,000$ אם לא), ביום רביעי הוא מת בידי כנופיית הצדק דרך הצדק.
ביום חמישי יצאתי מבית הספר והתחלתי ללכת לכיוון המשרד כשראיתי חבורה של נערים עם בגדים קרועים וסכין מאימים על ילד. התלבטתי קצת והחלטתי לגשת. הוצאתי את הרשמקול מהתרמיל שלי, הפעלתי אותו והכנסתי לכיס שלי.
"הי! מה אתם עושים?" שאלתי ורצתי לכיוון שלהם. אחד הנערים הסתובב וגיחך, הוא לחש משהוא לזב שלצידו וזה צחק והגניב אלי חיוך שלא יכולתי לטעות בו.
"תן את זה עכשיו או שאני 'שתמש במה שמונח כאן ביד ש'לי!" אמר הנער עם הסכין והילד הביט בו באומץ.
"לא!" אמר בתוקף. "זה שלי!"
"תן את זה אמרתי לך!!!" הקול של הנער התרומם לכדי לחישה רמה ורעל נטף מעניו. התקרבתי עוד יותר וראיתי שהיליד הוא הילד שפגשתי בשכונת האורנים שבוע לפני כן, זה פרסי.
"תעזוב אותו!" אמרתי בשקט ובתקיפות.
"מה אמרת?" הוא שאל והסתובב אלי, כולם עשו כמוהו, טיפשים.
"אמרתי שתעזוב אותו, תתחיל עם מישהו בגודל שלך ולא עם ילד בן 13," עניתי והגברתי קצת את הקול שלי. הילד הביט בי ונראה שהוא זיהה אותי, הוא חייך אלי בהכרת תודה, קרץ לי וחמק מהמקום בשקט.
"מישהו כמוך?" שאל בחיוך וכל החברים שלו צחקו מהבדיחה.
"היא נראית לך בגודל שלך?" שמעתי קול חזק מאחורי.
"אווו, לא אמרת לי שיש לך חבר," אמר הבחור לפני וגיחך. סובבתי את ראשי וראיתי את דילן (למה דווקא הוא?) ומאחוריו עמד פרסי והרים אלי אגודל בחיוך.
"תעוף מכאן או שאני אחליט שאתם קצת יותר מטפילים!" אמר דילן והביט בו בכעס.
"בואו נעוף מכאן, העסק הזה הוא לא בשבילי," אמר אחד החברים שלו ואחד אחר הנהן.
"אל תשתפנו לי, בסך הכל איזה בחור שרירי שמן הסתם חבר כנופיית צדק," אמר הבחור עם הסכין.
"לא, ביג קיו, אנחנו לא רוצים להסתבך עם כנופיית צדק," אמר אחד אחר בקול שקט ועזב את המקום. עוד שניים עזבו אחריו ואחד נוסף גם וביג קיו נשאר לבד. דילן הביט בו בהרמת גבה והוא ברח אחריהם.
"אני חושב שלא הצגתי את עצמי, אני דילן" אמר אחרי שהם יצאו מתווך ראיה.
"ואני רוזה, תקרא לי רוז," עניתי ולחצתי לו את היד.
"ממזרח העיר?" הוא שאל והרים גבה. הנדתי את ראשי והוא הנהן.
"אה, איזה לא מנומס אני, תכירי את בן דודי פרסי," אמר והצביע על פרסי. פרסי צחק והסביר לו שאנחנו מכירים כבר.
"טוב, הייתי נשארת לפטפט איתכם אבל אני חייבת ללכת לעבודה שלי אבל אני חייבת לרוץ לעבודה אז להתראות," אמרתי והלכתי משם לפני שאחד מהם הספיק לומר משהוא. הוצאתי את הרשמקול מהכיס שלי וכיביתי אותו, זה יעניין כמה אנשים אצלי במשרד, חייכתי לעצמי והתחלתי לרוץ, גם ככה אני מאחרת.