פאנפיק דמדומים – חלק ב׳

החנתי את רכב הבא.אמ.וו הישנה שצ׳ארלי קנה לי באחת מן החניות הפנויות שבמגרש החנייה הצמוד לבית הספר .
יצאתי מהרכב נזהרת לא להחליק מהכביש הרטוב מהגשמים והשלג ולקחתי את תיקי תולה אותו על כתפי השמאלית , סגרתי את הדלת בטריקה חלשה ונעלתי את הרכב בעזרת השלט הקטן המחובר למפתח .
״אחלה רכב״ אחד התלמידים בעל עור כהה שהיה ליד נשען על וואן גדול שחור צחק והצביע בראשו לרכב שלי , ״תודה״ מלמלתי ומיהרתי להיכנס אל תוך בית הספר , פסעתי במסדרון הרחב מביטה לצדדים ובוחנת כול פינה שיש פה .
״אמיליה בראון ?״ ניגש אלי אחד התלמידים שיערו שחור ודי ארוך , פוני כיסה את מצחו , עיניו מלוכסנות וחיוך דבוק לפניו .
״רק אמילי״ עניתי לו מחייכת בחזרה חיוך מזויף , כבר התחלתי לשנוא את בית הספר הזה .
״היי אני אריק , העניים והאוזניים של המקום הזה , אני מנהל את עיתון בית הספר , ואת מותק על השער!״ אמר בהתלהבות יתרה ואני כמעט נחנקתי מהרוק של עצמי .
״מה ?! , בבקשה לא!״ התחלתי להתחנן בפניו שלא יפרסם כתבה שאני על עמוד השער , זאת בדיוק תשומת הלב שאני לא רוצה למשוך אלי .
״תרגעי אין כתבה״ אמר לאחר רגע וניסה להרגיע אותי מהלחץ שנכנסתי אליו , ״תודה״ חייכתי אליו הפעם חיוך לא מזויף ונשמתי לרווחה , אני לא רוצה להתבלט יותר מידי מעל פני השטח .
״אני מסוג האנשים שסובלים בשקט״ אמרתי לאריק כדי שיפסיק להציק לי ואני יוכל להמשיך להיות לבד בלי כול מיני חפירות של אנשים שאני עוד לא מכירה.
״זה בסדר , איפה הכיתה שלך ?״ שאל אותי וסידר את ילקוטו יציב על כתפיו וחייך אלי , מנסה איכשהו לגרום לו להתחבב עלי .
״י״א 2 , מגמת ביולוגיה״ עניתי אחרי שבדקתי במערכת השעות שאחזתי בידי וניסיתי למצוא את הכיתה לפני שאריק הגיע.
״מעולה את איתי , בואי אני יראה לך איפה הכיתה״ אמר והמשכנו לפסוע במסדרון הריק מתלמידים שממהרים להיכנס אל הכיתות , הוא כמה צעדים לפני ואני מזדנבת אחריו מנסה להדביק את קצב צעדיו הגדולים .
הגענו אל הכיתה , הוא נכנס פנימה והתיישב במושבו ליד נערה בלונדינית , אני נגשתי אל המורה שניראה די מעופף ונתתי לו פתק שקיבלתי מהמזכירות יחד עם מערכת השעות שלי , צ׳ארלי היה פה אתמול והביא לי את מערכת השעות שלי, הרגשתי איך כול המבטים ננעצים בי , ובוחנים אותי , הבחנתי במישהו שישב בשולחן לבד , עיניו השחורות היו נעוצות הישר בתוך עייני , לא בוחנות אותי משום מה, רק מסחררות את ראשי בצורה מוזרה .
מאוורר מאחורי העיף את שיערי השחור והארוך לצדדים וכובעי השחור כמעט נפל, מיהרתי לסדר את הכובע על הראש לפני שהוא יפול על הרצפה ויגרמו לי פאדיחות נוספות .
״זאת אמיליה בראון , התלמידה החדשה היא הגיע מפניקס״ אמר המורה לביולוגיה וחייך אלי חיוך דביק , ״תשבי ליד קייל במקום הפנוי והאחרון״ אמר לי המורה והושיט לי ספרים בביולוגיה שילוו אותי במשך כול השנה במגמה הזאת .
התקדמתי אל המקום ליד הנער עם העניים השחורות מבריקות .
כמעט מעדתי אבל לבסוף התיישבתי על הכסא בלי לגרום לעצמי פאדיחות מיותרות , אני די מגושמת אני צריכה להיזהר במיוחד בעיירה גשומה כזאת שאני עלולה להחליק בגשם .
פתחתי את הספר בעמוד אשר היה כתוב על הלוח , נויסיתי שלא להסתכל על הנער עם העניים השחורות , אבל הרגשתי שמבטו נח עלי , והפעם בוחן אותי , זה גרם לי לאי נוחות אבל התביישתי לסובב את מבטי אליו .

הזמן עבר , ובצלצול אמור להיות בדיוק בעוד דקה , קבעתי כשהבטתי על שעון המחוגים הענוד על פרק כף ידי הימנית.
בדיוק שנייה לפני הצלצול , הוא קם לקח את ספריו והתקדם לצאת מן הכיתה שהצלצול התחיל להתנגן ברקע .
מוזר .
קבעתי לעצמי , ״אמילי בואי נילך לחדר אוכל אני יכיר לך את השאר״ אמר לי אריק , במשך השיעור החלטתי שכנראה זה לא יהיה כזה גרוע להכיר עוד אנשים חדשים כאן מאשר להמשיך להתבודד .
הנהנתי אליו ואספתי את חפצי אל תוך הילקוט שלי ותליתי אותו על כתפי הימנית, עקבתי אחרי אריק אל הקפיטריה שבהמשך המסדרון , שוב מזדנבת אחריו ואני מנסה להדביק את צעדיו הגדולים .
נכנסנו אל הקפיטריה , אולם גדול ומואר באור לבן ורך הנפלט מן הפלורסנטים, יש שני כניסות אל הקפיטריה אחת מן החצר הגדולה בחוץ ואחת מן מסדרונות בית הספר , איך שנכנסים רואים את דלפק האוכל הגדול עם הגשה עצמית עם האוכל הרב והמגוון , המון שולחנות ארוכים מלבנים וכאלה גם עגולים והתלמידים יושבים מסביב בקווצול שונות, התקדמנו אל עבר אחד מן השולחנות העגולים הגדולים , מסביב ישבו שתי נערים ושני נערות בניהם זה שאמר לי בבוקר ׳אחלה רכב׳ .
״היי ח׳ברה תכירו זאת אמילי״ אמר אריק והצביע לי לשבת על כיסא פנוי ליד נערה עם שיער שחור העוקף במעט את הכתפיים וחיוך רחב על פנייה , עיינה היו מלוכסנות במעט והיא ענדה משקפיים אשר החמיאו לתווי פנייה העדינות והיפות.
היא אחזה מצלמה מקצועית ומורכבת בידייה , ״תחייכי״ אמר בחיוך וצילמה אותי כאשר לא הייתי מוכנה לכך כלל .
״יש לנו תמונה לכתבת שער״ אמרה הנערה בחיוך אל אריק שמיהר להוריד את חיוכו בחזרה לדברייה .
״אין כתבה אנג׳לה תרדי מזה״ אמר עצבני עם פנים רציניות והתיישב לידי על הספסל , ״מה אז על מה נעשה כתבה , כנראה ששוב נכתוב על צעירים ששותים״ אמרה מבואסת ומחקה את התמונה שלי מן המצלמה המקצועית שתפסה והניחה אותה על השולחן בעדינות .
״אתם תמיד יכולים לכתוב על הריפוד של בגד הים של נבחרת השחייה , או על הפרעות אכילה״ הצעתי לה אחרי שראיתי אותה מתבאסת בגלל הכתבה , ״זה דווקא רעיון טוב״ אמרה והחיוך העדין שלה שב אל פנייה .
״כן גם אני חשבתי ככה״ אמרה בחורה נוספת שישבה מהצד השני של אנג׳לה .
״אני ג׳סיקה דרך אגב״ אמרה לי בחיוך, שיערה החום בהיר עד הכתפיים נח וגלש על פנייה היפות והבהירות , היא חייכה אלי חיוך יפה וישר .
״אמילי״ אמרתי שוב מציגה את עצמי בפנייה , ״ברור , כולם יודעים מי את , עד שסוף סוף יש תלמיד חדש בבית הספר הזה כולם מתלהבים״ אמרה לי ג׳סיקה וצחקה מושכת ציחקוקים מצד שאר האנשים שיושבים מסביב לשולחן .
״אה ואני מייק ניוטון״ אמר אחד הנערים שישב מהצד השני של אריק והושיט את ידו קדימה כדי ללחוץ את ידי.
״אמילי״ אמרתי שנית כדי להציג את עצמי והושטתי חזרה כדי ללחוץ את ידו.
״אני טיילור״ אמר אחד בעל צבע עור כהה ושיער שחור .
הנהנתי אליו במבוכה , לא רציתי כול כך הרבה תשומת לב וכנראה שזה מה שזכיתי לה אחרי הכול .
לאט לאט כולם התפזרו ונשארנו רק אני ג׳סיקה ואנג׳לה מסביב לשולחן הקפיטריה העגול בצבע קרם בהיר .
הבטתי אל הכניסה מצד החצר רואה את אותו האחד שישב לידי בשיעור ביולוגיה , נכנס אחרי עוד כמה נערים מלפניו , כולם היו יפים כול כך בצורה שונה , מבטם חודר והם ניראו השולטים באזור .
״מי אלה?״ שאלתי את ג׳סיקה ששמה לב לאן הפניתי את מבטי .
״אלה הילדים המאומצים של ד״ר קאלן ואישתו , הגבוה המפותח עם השיער השחור זה אמט , הבחורה הבלונדה לצידו שנראת כלבה זאת רוזלין״ אמרה לי ג׳סיקה וצחקקה בשקט אנג׳לה יחד איתה, ״הבחורה הנמוכה עם השיער השחור הקצר זאת אליס , לגמרי מוזרה , והבחור זה שנראה סובל עם השיער הבלונדיני הארוך והמתולתל עד הכתפיים זה ג׳ספר״ אמרה לי אנג׳לה מסבירה לי על כול אחד מהם .
״ומי זה?״ שאלתי על הבחור עם העניים השחורות שישב לידי בביולוגיה , ידעתי ששמו קייל .
״זה קייל קאלן , לגמרי הורס , אבל אל תנסי לנסות את מזלך איתו , כנראה שהוא לא מתעניין באף אחד פה מהבית ספר״ אמרה ג׳סיקה בבאסה , כנראה שהיא ניסתה את מזלה איתו ולא הלך לה.
״לא התכוונתי לנסות״ אמרתי ושוב הבטתי לעברם בוחנת אותם במבטי מתיישבים מסביב לשולחן עגול עם מגשי האוכל שלהם אבל לא נוגעים בו.
״הם גם זוגות , כלומר זוגות אמיתיים״ אמרה ג׳סיקה , ״ אמט ורוזלין הם זוג , והנמוכה המעופפת אליס יחד עם זה שסובל״ אמרה ג׳סיקה ועיוותה את פנייה.
״למה את מעוות את הפנים שלך, זה קשר חוקי לגמרי הם לא באמת אחים״ אמרה אנג׳לה שראתה כמוני את ג׳סיקה מעוות את פרצופה .
״אבל עדיין , הם גרים ביחד זה מוזר״ אמרה ג׳סיקה מתרצת ומביטה אליהם , ניסיתי לא להסתובב גם ולהביט בהם שוב.
״ד״ר קאלן כמו אבא/שדכן , אולי הוא יאמץ גם אותי״ צחקה אנג׳לה מחייכת .
״כן בטח , בחלום שלך אנג׳י , קדימה אנחנו מאחרות לשיעור ספורט״ אמרה ג׳סיקה ושתיהן קמו מהספסל ג׳סיקה תלתה את תיקה על כתפה ואנג׳לה רק אספה את המחברת והספר שלה מן השולחן ,״גם לי יש ספורט עכשיו״ אמרתי להם וקמתי ממקומי תולה את הילקוט השחור שלי על כתפי.
״קדימה בואי , שלא נאחר״ אמרה לי אנג׳לה פנינו שלושתינו אל היציאה מהקפטריה , עדיין הרגשתי את מבטו נעוץ בגבי , רגע לפני שיצאתי מן הקפטריה סבבתי את מבטי בפעם האחרונה וראיתי אותו מסתכל לעברי וממהר לסובב את מבטו , יצאתי מן הקפטריה יחד עם ג׳סיקה ואנג׳לה לעבר שיעור ספורט .
שהמון מחשבות בתוך ראשי .