אני נופלת!!
זהו זה, הבסת אותי.
צרחתי בעודי מסתחררת בתוך מערבלת שצבעים שחור ולבן, מנסה לעצום את עיניי אבל אני לא מצליחה.
אני לא מפסיקה לצעוק, הלב שלי נעלם ורק הגוף ממצא שם, חסר כל כוחות ותושייה.
זהו.
אני נופלת, ממשיכה להסתחרר ללא סוף אך הקרקע קרובה מתחתי ואין כלום מעלי.
אני לא רואה שמים ולא ציפורים, אני לא רואה עננים לא שחורים ולא לבנים.
והנה, הגיע הרגע, הפציעה הקשה שממני לא מרפה, זה מרגיש שכל מה שיצא זה דם וחבלות, דם ואכזבות.
אני מתרסקת על אדמה קרה אך לוהטת בו זמנית.
קורעת את הנשמה שוב ושוב בחיפוש אחר יציאה לא אמיתית.
נכשלתי, לא עברתי את המבחן.
וויתרתי, ונתת לזה להרוס אותי, נתתי לתחושה הקרה כמו חשמל לעטוף אותי ולא לשחרר.
לא משנה כמה התנגדתי, נכשלתי.
אני לא אותה אחת, השתנתי.
והנה שוב התהום עומדת להיפתח, אני נופלת…
תגובות (7)
אני מרגישה כמוך בזמן האחרון,אבל גם אני וגם את נעבור את זה,כולם עברים את זה,נראה לי.
היה בסדר
תמיד אומרים שיהיה בסדר
אבל זה תמיד נשמע כמו שקר
זה תמיד נשמע כמו שרופא אומר "זה לא יכאב, את לא תרגישי את זה אפילו"
עאלק לא תרגישי! צרחתי את הנשמה שלי שם.
אני לא יודעת אם זה יעבור בכלל :(
״ אלוהים נתן לך את החיים האלו , מפני שהוא ידע שאת חזקה מספיק בשבילם״
את תעברי את זה .. לכל אחת יש תקופות חרא בחיים .. אני מבטיחה לך שתשרדי אותם כמו לוחמת (:
Stronger
נוניייייי חיים שליייי!!!!
את קודם כל כותבת מדהיםם ורציתי להגיד לך שלא משנה כמה יגידו לנו ש'עם הזמן זה יעבור' אותנו זה לא יעניין. לכל אחד יש דרך משלו להתגבר על הפחדים שלו , על החולשות שלו, על הנפילות שלו, על המועקות שלו, על הדברים הרעים שלו ואפילו על הדברים הטובים שלו. התשובה נמצאת עמוק בליבך.. את אמורה לנסות ולגלות מה עושה לך טוב , צה עוזר לך לצאת ממצבים כאלה.. אני יודעת מה עובר עלייך ואני עד לא מזמן היתי כמוך.. ההורים שלי שקלו לקחת אותי לפסיכולוג בגלל שלא היתי מוכנה לשתף אף אחד. כמובן לא הלכתי לפסיכולוג אבל הכרתי את הפסיכולוג הכי טוב שקיים, וזה האתר הזה. למדתי לשתף כאן דברים, לשמוע דברים, דברים שלא חשבבתי אי פעם שמישהו צרגיש כמוני. ואם אני מרגישה שאני נופלת לתהום ללא מוצא אני מנסה הכל.. אני סיפרתי לכן באתר שהיתי נכנסת לדיכאון של כמה ימים.. יש לי קטע לעשות משהו ואז להתחרט עליו
. וסה אפילו יכול להיות הדבר הכי קטן שבעינכן נראה סתם משהו.. בעיניי זה ענקי
הבנתי שאף אחד לא יכול לעזור לי אם אני לא עוזרת לעצמי.. התחלתי לעשותדברים שאני אוהבת, אני חולה על אפייה, בזכות זה היתי מבשלת ואופה דברים זה היה מוציא אותי מהמחשבות. אפילו שבלילה כל המחשבות באות ותוקפות אותתי
מקווה שהכל יסתדר אוהבת ♥
אולי מתישהו אלוהים יענה לי מתי הכל יסתדר ולא נרגיש ככה.. אבל זה רק התקווה של השם שלי…
תודה לכן, ואני לא יודעת למה ה' החליט לתת לי חיים כ"כ מעצבנים מלאי מכשולים.
אני ממש ממש רוצה כבר שזה יעבור לי
כי אני שונאת את ההרגשה שאני נופלת לתהום שלא נגמרת.
אני מבטיחה לך שאני מרגישה ככה..
ואני לא מבינה למה אני כל הזמן צריכה לחיות בפחד ….
אבל אמא שלי אומרת שזה עובר מתישהו
הכל עובר יש משברים בחיים…