כמה פעמים.. פרק 23 חלק ה'

נקודת מבט מתן-
ליטפתי את פניה של רותם, העברתי את אגודלי על שפתיה הורודות והיבשות שעוד רגע לא יהיו יבשות.. התקרבתי אל שפתיה ונישקתי אותה. שפתיי ליטפו את שפתיה בעדינות, ידיי ירדו כמו מגלשה במורד גבה ולא ידעו היכן להיעצר. רותם הרגישה שאני לא הכי מרגיש בנוח לשים עליה את הידים ולקחה את הפיקוד. היא הניחה את ידיי על ישבנה, הרגשתי נבוך.. בדרך כלל זה לא קורה לי עם בחורות. "מתן אתה מתחרט על זה שאנחנו ביחד?" שאלה רותם וקמה ממני למצב ישיבה. באמת שלא ידעתי מה לענות.. אני לא מתחרט.. ההפך אני שמח אבל אני מרגיש מלוכלך ומגעיל כשאני חושב על זה שאם נהיה הרבה זמן היא תהיה איתי במצב אינטימי אבל יש לה תינוקת.. אני אני צריך לקחת הכל באיזי.. לא לרוץ כמו עם כל הבחורות שאחרי פגישה אחת כבר מצאנו את עצמנו במיטה. אני לא יודע איך להתנהג. "הבנתי" היא מלמלה וקמה ממני בכלל, היא הלכה למטבח עם הבקבוק אוכל של ענת ושמעתי את זרם המים שהיא שוטפת את הבקבוק. נו מתן י'אידיוט אחד קום אליה! תגיד לה שאתה אוהב אותה! אל תצא דפוק! הקולות האלה שבתוך ראשי מוצאים אותי מדעתי סעמק! קמתי מהספה אל כיוון המטבח היכן שנמצאת רותם ונעמדתי מאחוריה, לא ידעתי איך לגשת אליה.. נעמדתי מאחוריה והנחתי את ידי על מותניה והתקרבתי הכי צמוד שאני יכול, הכל רק בשביל להרגיש אותה. היא לא התייחסה.. היא המשיכה לשטוף כלים והתעלמה ממני. "אהובה שלי.. אני אוהב אותך.. ואני לא מתחרט על שום דבר.." לחשתי אל אוזנה והרגשתי איך הגוף שלה מגיב אל הקול שלי. היא הפסיקה לשטוף כלים וניגבה את ידיה והתנתקה ממגעי והלכה אל כיוון הספה, רותם.. רותם.. "רותם תביני אותי… לא קל לי" אמרתי ורותם אמרה "גם לי לא קל כשאתה מתנהג אליי כאילו אסור לגעת בי"  , הבטתי בה והדבר היחידי שעשיתי זה לנשוך את הלחי הפנימית שלי. "כי אני לא יכול.. רותם רק מלראות אותך אני מרגיש בעננים, וכשאני נוגע בך אני מפחד לקחת את הדברים מהר מידי .. כל בחורה שיצאתי איתה אחרי שעתיים כבר היתה איתי במיטה ואיתך אני לא יכול.. ולא אכפת לי שיש לך תינוקת.. את בת 17 אני לא חושב שאני יכול לתת לעצמי אשליה שאת גדולה יותר.." אמרתי ובאמת פתחתי את הלב שלי בפנייה. "אז מה אתה מציע?" שאלה והביטה בעיניי, לא יכולתי להוריד את עיניי מעיניה הירוקות שקודחות לי בנשמה. "אני מציע שניקח את זה לאט" אמרתי ושנאתי את עצמי על המשפט הזה.. כי אני רוצה את רותם! לישון איתה מחובק, לקום איתה בבוקר ולהיות איתה כל היום! "טוב אז אם לוקחים את זה לאט.. אז כדאי שתישן בבית שלך" אמרה וקמה מהספה, לא! זה לא מה שרציתי! תפסתי בידה ולא עברה שניה ומשכתי אותה אל עברי בעדינות, היא התיישבה על רגל ימין שלי ששתי רגלייה מונחות בין שתי רגליי, הבטתי על הפרופיל של הפנים המושלמות שלה. "אני אוהב אותך" אמרתי והבחנתי שהיא מסמיקה מעט, "מישהי מסמיקה?" שאלתי ורותם הסמיקה עוד יותר. "לא.. אתה סתם מדמיין" אמרה ולא העזה להביט בי, הנחתי את שתיי אצבעותיי על סנטרה וסובבתי את פנייה אל עברי, נשקתי לשפתיה נשיקה עדינה וסובבתי אותה כשרגלייה יהיו כרוכות סביב מותניי, אני לא אסלח לעצמי על זה. היא חייכה והניחה את ידיה על צווארי ושפתיה נפשקו נותנות אישור ללשוני לחדור אל פיה, הלשונות שלנו התערבבו אחד עם השניה ושפתיי חקרו כל חלק בפיה, התנתקתי מהנשיקה באיטיות כשאני מושך את שפתה התחתונה מטה מעט. "אני אוהב אותך, ואני מתכוון לכל זה" אמרתי והיא חייכה חיוך קטן וחזרה לנשק את שפתיי, היא הביטה על ידיי שעושות את הדרך אל מותנייה, העברתי את ידיי מכפות רגליה במעלה רגליה באיטיות מרגיש את הבד של המכנס שלה מתחכך באצבעותי שעושות את דרכן אל מותנייה. היא חייכה והתנתקה מהנשיקה ואמרה "אל תספר לאמא שלך שאנחנו ביחד" והעבירה את אצבעותיה בשיערי, "למה?" שאלתי כמו ילד קטן ומעצבן. "כי אהבה בסתר יותר עושה לי את זה" אמרה וקרצה, זה העלה בי חיוך. "מה אתה צוחק, אבל אל תספר לה.. בינתיים נשמור את זה כי לא בא לי שהיא תהיה מחוייבת לענת" אמרה והעבירה את אצבעותייה בזיפים שלי. "כל מה שתרצי.. עכשיו בואי לישון כבר 1 לפנות בוקר" אמרתי והיא הנהנה וירדה מרגליי והתקדמה אל המסדרון של החדרים. התקדמתי אל כיוון הדלת של הבית בשביל ללכת הביתה ולפתע הרגשתי את היד הקטנה של רותם מחזיקה בכף ידי הגדולה ומכוונת אותי אל כיוון החדר שלה. "מתן תרצה לישון איתי?" שאלה רותם וזה העלה בי חיוך.
  נקודת מבט רותם-
הוא צחק ואמר "הכבוד הוא לי סניוריטה" ונשכב במיטה הגדולה שבחדר שלי. הלכתי לארון והוצאתי לי פיג'מה, טייצ' שחור ארוך וגופייה בצבע ורוד שמצוייר עליה ניקי. "את לא שמה את זה" אמר מתן, מאיפה הוא בא לי.. "למה לא?" שאלתי ומתן המציק אמר "כי ככה.. אני רוצה שתלבשי את הפיג'מה הזאת" אמר וקם מהמיטה, הוא הסתכל בארון והוציא פיג'מה בצבע סגול. אוי.. מזכיר לי נשכחות.. פיג'מה קצרה, זה שורט קצר שיש עליו פסים עבים בצבע סגול ולבן וגופייה סגולה. (סגול לילך). שמתי את הפיג'מה הזאת ביום שגיליתי שאני בהריון.. היתי בחודש שני. אני לא מאמינה, לבשתי אותה פעם אחת, כשהייתי בחודש השני, יותר לא לבשתי.. כי הבטן גדלה ולא נכנסתי אל תוך הבגדים הצמודים האלה. וגם לא רציתי ללבוש בגדים קצרים שלא יגידו שאני זונה או משהו. הבטתי בפיג'מה והבטתי במתן. הוא הבין שכנראה קרה משהו ואמר "אם לא בא לך לשים את לא צריכה" . "זה לא זה.. פשוט הרבה זמן לא שמתי בגדים קצרים, חוץ מאילת שמיילי הכריחה אותי" אמרתי והתיישבתי במיטה. הוא התיישב והביט בי, ידו ליטפה את פניי והסיטה קצוות שיער שנפלו על פניי אל מאחורי האוזן. "היי.. רותם.. תסתכלי עליי" אמר והבטתי בעיניו. "את לא חייבת לשים משהו קצר..ההפך אני מעריך אותך שאת לא לובשת בגדים קצרים.. את יכולה תמיד לספר לי דברים את יודעת" אמר ונשק למצחי. "לבשתי את הפיג'מה הזאת פעם אחת בחיים שלי.. כשהיתי בניו יורק וזה היה בלילה שגיליתי שאני בהריון.. לא לבשתי את הפיג'מה הזאת יותר.. כי לא נכנסתי אליה כי כבר היתי שמנה ועכשיו זאת הפעם הראשונה שאני רואה את הפיג'מה שוב" אמרתי ונזכרתי בלילה ההוא שגיליתי שאני בהריון..
  **
כבר חודש וחצי אני מרגישה סחרחורות ובחילות.. אמא יודעת אבל אמא בעבודה ואני לא רוצה ללכת לבד לרופא.. סיימתי להתקלח ולבשתי את הפיג'מה הסגולה שאליסון קנתה לי ולה פיג'מה תואמת. בדקתי את האיפון אולי ג'יסון ענה לי להודעות, הוא ממש נעלם לי.. גם אליסון נעלמה לי.. וגם ג'ייד… מוזר.. שלחתי עוד פעם הודעה -'היי ג'ייסון למה אתה מתעלם ממני?' שלחתי, הוא קרא את ההודעה ולא ענה..   החלטתי לשלוח לאליסון הודעה ובסוף התחרטתי.. אם לא בא להם לדבר איתי אז שלא ידברו. נכנסתי לאינטרנט ורשמתי -אני סובלת מבחילות והקאות בבוקר, סחרחורות- מזל שיש את האינטרנט של היום. נכנסתי לכתבה והיה כתוב. 'סובלת מבחילות? סובלת מכאבי גב? סובלת מבחילות בוקר והקאות? המחזור מאחר? קחי את הגלולה של היום של אחרי' קראתי את זה ורציתי למות. כל התסמינים. המחזור מאחר. כאבי גב. כאבי ראש. בחילות. הקאות. הכל. אין מצב.. התחלתי לגמגם ולבכות.. אין מצב…. רותם תרגעי.. אולי זה לא נכון.. אולי זה סתם.. תלכי מחר לרופא ואז תדעי.. כל הלילה לא נרדמתי, רק חשבתי על מה יקרה אם אני בהריון, הרי מעולם לא החזקתי ילד קטן.. מעולם לא טיפלתי בילד קטן.. זה גדול עליי…. נרדמתי ובבוקר קמתי לעוד שגרה, בחילה מטורפת ואז אני מקיאה.. זה בטח סתם הבטן שלי רגישה למשהו.. שטפתי פנים וצחצחתי שיניים, הלכתי אל הרופא, התלוננתי על כל מה שאני מרגישה והרופא רק הנהן בראשו. "אני אעשה לך בדיקת דם ונבדוק מה זה" אמר "אתה חושב שיש משהו ?" שאלתי בחשש. "אני לא רוצה ישר להסיק מסקנות אבל לפי התיאורים שלך זה מצביע על הריון.. נקבל את התוצאות ונדון בזה" אמר. חשבתי שאני קורסת… הגעתי הביתה וקיבלתי אסמס מהמרפאה.
-'תוצאת בדיקת הדם הורו על זה שאת בהריון' בהריון בהריון בהריון לא!!!!!!!!!!!!!! נפלתי על הריצפה והתחלתי לבכות כמו ילדה קטנה! מעולם לא רציתי ילד בגיל כזה . מעולם לא חשבתי שיהיה לי תינוק.. מעולם לא חשבתי שאני ארגיש ככה…. אולי זה לא סוף העולם? הרי אמא ואבא תמיד רצו להיות סבא וסבתא… החלטתי לשלוח לג'יסון הודעה.. כולי רטובה מהדמעות המלוחו. -'ג'ייסון זה דחוף.. אני.. אני בהריון' רשמתי ומיד אחרי 2 דקות קיבלתי הודעה 'תעשי הפלה.. אני.. אני לא יכול שתהיי בהריון תגידי שאת צוחקת או משהו.. רותם! את לא יכולה להיות בהריון! את בת 15! אני בן 19!' רשם לי.. ממש עוזר..
-' בבקשה ג'ייסון.. תבוא אלייי.. אני מפחדת.. ואתה יודע שאין לי אף אחד חוץ מלבדך..' רשמתי וג'יסון כתב
'זה נגמר בנינו רותם.. אם זה ניסיון בשביל שנחזור אז תחסכי את זה ממני' רשם
-'נשבעת לך ביקר לי… ג'ייסון בבקשה תבוא….'
'מחר בבוקר אני לוקח אותך ואת עושה הפלה.. אני אהיה איתך בכל התהליך של זה' רשם
-' לא רוצה הפלה.. אני רוצה שתבוא תהיה איתי!!' רשמתי
**
"חשבתי שאם אני אגזור את השיער הארוך שהיה לי ולא ילבש את כל הדברים שהזכירו לי את כל מה שעברתי בהריון אז אני ארגיש טוב יותר עם זה" אמרתי בעצב. "זה בסדר.. זאת מחשבה של כל אחד.." אמר וחיבק אותי. "אני אלבש את הפיג'מה הזאת? בטוח?" שאלתי, אולי זה יעזור לי להתמודד עם הכל. "כן" אמר בחיוך. "אבל אל תצחק אם יש לי רגליים שמנות וצלוליטיס וורידים מההריון" אמרתי והוא הנהן בראשו. הלכתי אל המקלחת שבחדרי ולבשתי את הפיג'מה. בפעם השנייה. יצאתי מהמקלחת כשאני נושכת את הלחי הפנימית שלי. "ואו.. רותם.. את מהממת" אמר והסתרתי את פניי עם ידיי. רציתי לבכות.. זה לא היה עליי כמו לפניי ההריון. הרגשתי את עצמי נמשכת ויושבת על מתן, התחלתי לבכות. לא יודעת למה.. נזכרתי בכל הדברים עם חברות שלי מניו יורק שאהבתי כל כך.. ועכשיו הן כלום בשבילי וככה אני כלום בשבילן. הבגדים הקצרים שהיתי לובשת.. הבגד הזה ספציפית שהיה גדול עליי לפניי ההריון עכשיו צמוד עליי.. המשכתי לבכות כשאני יושבת על רגל אחת של מתן ורגליי נוגעות בריצפה הקרה והמבריקה. הנחתי את ראשי על כתפו של מתן והמשכתי לבכות בשקט, רק הדמעות יורדות מעיניי, פעם ראשונה שנשברתי לידו. הוא ליטף את ראשי ונשק לכתפיי כל הזמן, מראה לי שהוא כאן בשבילי. "יפיופה את רוצה לספר לי למה את בוכה?" שאל, הנדתי את ראשי לשלילה והמשכתי לחשוב על כל הדברים שהיו לי בחול. הדמעות הפסיקו לזרום אבל נשארתי עם עיניים עצומות כשראשי מושען על כתפו של מתן. "את יפה כל כך יפה.. הכי יפה בעולם ואת לא יודעת.. כמה את יפה" שר לי מתן בלחש וחיזק את חיבוקו סביב גופי. זה העלה בי חיוך קטן. הרמתי את ראשי והבטתי במתן, כולי רטובה מהמדעות, ניגבתי את הדמעות ומשכתי באפי והסתכלתי על מתן ששר לי את השיר של עידן יניב "תספרי לי יפיופה למה את בוכה" שאל לאחר כמה דקות והעביר את ידו על השובל הרטוב מהדמעות שלי. "הבגדים האלה.. הם קטנים עליי.. אני לא יחזור להיות רזה כמו שהיתי" אמרתי בעצב. "את מהממת ככה.. אני חושב שבנות רזות מידי זה לא יפה.. ואת רזה כבר.. וזה לא משנה אם היית רזה לפני . את רזה ויפה וחכמה ומדהימה וכולם אוהבים אותך זה מה שחשוב.." אמר וגרם לי להרגיש טוב יותר. "אבל אני לא מרגישה ככה" אמרתי בעצב ומתן חייך והעביר את שיערי אל מאחורי האוזן והתקרב אל אוזני ואמר בלחש "אם היו מבקשים ממני לבחור את הבחורה הכי יפה שראיתי, והבחורה הכי אמיצה והבחורה הכי מדהימה, והאישה שאני רואה אותה איתי מתחת לחופה היתי אומר שזאת את" אמר ונשך את תנוך אוזני וגרם לחיוך קטן להבליח על שפתיי.. "אני אוהבת אותך" אמרתי וחיבקתי אותו. "גם אני אוהב אותך.. וזה שאת לא לומדת זה לא אומר שאת לא הולכת לישון עכשיו" אמר ונשק לי נשיקה קצרה ורכה על השפתיים. נשכבתי במיטה כשמתן נשכב לידי וידו מונחת על מותני וגבי מוצמד אל גבו וראשו מונח על כתפי וכל גופו צמוד אליי מביא לי הרגשה נעימה. "מחר מה אתן עושות?" שאל מתן ונשק לכתפיי, הבטתי בשעון, השעה כבר 2:00 לפנות בוקר. "מחר ענת אצל אבא שלה ואני לבד בבית" אמרתי ומתן המהם בקולו. "אולי תבוא אליי אחרי העבודה?" שאלתי ומתן אמר "אני נוסע עם חבר, אבל אחרי זה אני אבוא" אמר. "תעשו חיים, תגיד לאמא שלך שתבוא לכאן, הרבה זמן לא ראיתי אותה" אמרתי ופיהקתי פיהוק קטן. "אני אגיד לה, עכשיו לישון" אמר ונשק ללחי שלי. עצמתי את עיניי ונרדמתי כמו בול עץ.  
נקודת מבט מתן-
התעוררתי והבחנתי ברותם ישנה איתי ואני מחבק אותה. השעה כבר 7 והפרינססה ישנה. אני לא אעיר אותה. קמתי למקלחת והתארגנתי, צחצחתי שיניים עם המברשת שלי שנמצאת כאן תמיד אצלה והלכתי לחדר של ענת. היא ישבה במיטה בשלבי התעוררות. אני מאוהב.. היתי רוצה איזה ילדה קטנה כמו ענת אבל אני רוצה לחכות. "בוקר טוב" אמרתי בחיוך והרמתי את ענת על ידיי, שטפתי לה פנים וצחצחתי לה שיניים, יש לה שיניים קטנות ומתוקות. היא צחקה ויצאנו מהחדר, נזכרתי שבבוקר היא אוכלת דייסה אז הכנתי לה. רותם תלתה פתק על המקרר שכתוב בו 'מיילי הנה המתכון לבקבוק של ענת למקרה שהיא תקום, אני בבנק' רשום ואת כל התהליך של ההכנה של הבקבוק. הכנתי לענת וישבתי איתה בסלון ושתיתי נס. הלבשתי את ענת וגם אני התארגנתי, כבר רבע לשמונה והיא אמורה ללכת לגן. הלכתי לחדר של רותם והערתי אותה. "שיט מה השעה" מלמלה וקמה מהר מהמיטה אל המקלחת וצחצחה מהר שיניים ועשתה מלא דברים תוך כדי.. "רבע לשמונה, אני אקח את ענת לגן, תהני היום" אמרתי ונשקתי למצח שלה, היא התיישבה במיטה ואני כבר יצאתי עם ענת לגן והמשכתי לבית.
  נקודת מבט רותם-
פעם ראשונה שישנתי עד מאוחר.. סיימתי לעבוד וחזרתי לבית כשאני יודעת שאני לבד.. ג'יסון לקח את ענת ואני החלטתי להיכנס לבריכה טיפה להתרענן, אני התחלתי לעבוד עד השעה 2 וחצי כי הגן של ענת מסתיים ב3.. לבשתי עליי את הבגד ים משולשים בצבע שחור שקניתי לא מזמן כי כלום לא עולה עליי.. אספתי את שיערי לקוקו גבוה בערך.. כי השיער לא נכנס לתוך הקוקו. התחלתי לשחות ולהשתחרר מכל הלחץ. כיף! שחיתי אל שפת הבריכה היכן שהנחתי את הבקבוק קולה ונשענתי עם גבי על שפת הבריכה. שתיתי מהקולה ושמתי בחזרה על שפת הבריכה במקום שבו שמים את השתיה והנחתי על עיניי משקפי שמש עצמתי את העיניים והחלטתי להנות מהשמש שמלטפת את כולי.. גם עכשיו זאת לא השעה המסוכנת. ב2 השעה המסוכנת מסתיימת, השמש הזאת כל כך נעימה וכל כך מסוכנת. הרגשתי שמישהו שם את ידיו על עיניי, אבל הידיים האלה מוכרות. "מי אני?" שמעתי ועלה על פניי חיוך