עיר של גיבורים- חלק 11
" רואה? אבל איך-" בפעם השנייה הוא קטע אותה כשתפס בידה וגרר אותה לאורך המסדרון.
לא עבר הרבה זמן והם נאלצו לעצור שוב.
" את בטוחה שזו מעלית, או מדרגות?" שניהם הביטו למעטה, אל החלון הקטן שנוצר בין גרמי המדרגות שירדו וירדו אל תוך חשכה קודרת.
" לאן נכנסתי?" מלמלה בחרטה.
היו להם שתי אפשרויות- להישאר שם ולהיתפס או לרוץ במורד המדרגות עם סיכוי קלוש לצאת ולהשאיר את האחרים מאחור.
הם לא יודעים ממי הם בורחים, לא יודעים למה ולא יודעים מה קרה ומה עומד לקרות להם. הדבר היחידי שמייסון חשב עליו הוא איך יוכל לצאת משם בשלום, כאשר באותו זמן ניסה להבין מה האיש המטורף ממקודם רצה להשיג בניסוי שלו.
הוא שלח את מבטו לעבר נינה פעם נוספת ונחרד ממה שראה.
" אני לא רוצה להבהיל אותך או משהו," החל לומר, והיא הסתכלה עליו בתהייה, " אבל את מרחפת באוויר."
נינה נבהלה. היא נפלה על המדרגות בקול חבטות חוזרות והתגלגלה עד שנעצרה כאשר פגעה בקיר.
" את בסדר?" שאל בעודו ממשיך לרוץ בכדי לסייע לה.
" כואב לי הראש." ענתה בקושי, בעודה תופסת את ראשה.
יד גדולה וחזקה תפסה בכתף של מייסון. ליבו פעם במהירות. הוא אינו ידע מה הוא עושה, אך כאילו מתוך רפלקס הסתובב ובעט בפניו של השומר שהוטח אל הקיר בקלות.
" איך עשית את זה?" שאלה נינה.
" אני לא יודע." ענה.
תגובות (1)
המשך :)