Galia
אני לא בטוחה לגבי השם של הספר או לגבי כמעט כל דבר אחר. אקבל הערות והארות בברכה.
תודה:)

מלאכית מתנקשת (assassin angel) פרק 1 חלק 1

Galia 08/07/2013 770 צפיות 3 תגובות
אני לא בטוחה לגבי השם של הספר או לגבי כמעט כל דבר אחר. אקבל הערות והארות בברכה.
תודה:)

אני שונאת שלדים חיים. לפני כן לא הייתה לי בעיה איתם (במובן של: הם מעולם לא ניסו להרוג אותי, לא שיצא לי לפגוש אותם). אבל אחרי שהתעוררתי לפני יומיים באמצע יער שומם, בלי זכרונות, עם חרב, סכין קטנה במגף, בגדים שחורים וכאב ראש רציני רק כדי לגלות שאני מוקפת שלדים רצחניים, די שיניתי את דעתי. כל פעם פגעתי באחד מהם העצמות שלו פשוט התחברו, ותוך כמה שניות הייתי מוצאת את עצמי מול אותה חבורה מרגיזה של שלושה שלדים, גולגולותיהם מחייכות לעברי, כאילו מודעות לתסכול שלי. איך אפשר להאשים אותי? לא שהם התלוננו על יחס מחפיר או משהו. וכן, ידעתי להלחם לא רע בכלל. למרבה המזל היעדר המידע והזיכרונות לא השפיע על האינסטינקטים שלי. אבל אחרי יום שלם, לילה ועוד יום של בריחה כמעט ללא מנוחה האחיזה בנשק וההליכה בקצב המהיר שהקצבתי לעצמי הפכו קשים יותר ויותר. אומנם השלדים היו איטיים מאוד, אבל כשהם השיגו אותי הם תקפו בלי רחמים. הם גם לא הראו סימני היחלשות, לא משנה כמה פעמים ניסיתי להבעיר אותם, להטביע אותם (טוב, היה די ברור שהטבעה לא תזיק להם. הם כבר מתים ממילא!) או להפיל אותם ממקומות גבוהים. כן, המצב היה פשוט נפלא. האטתי מעט. הקדמתי אותם בקילומטר שלם, אז הרשיתי לעצמי מנוחה. השמש כבר זרחה, אבל בקושי נראתה בגלל עננים אפורים כבדים. זה יכול להיות רק שלג. נשענתי בגבי אל גזע עץ ועצמתי עיניים. רק קצת מנוחה…
רשרוש. לא, אין סיכוי שהשלדים השיגו אותי. התרוממתי לכריעה, קרוב לקרקע. עכשיו כבר שמעתי את זה בבירור: פרסות של סוס. הצצתי מאחורי העץ, שומרת על שקט. זה היה רוכב יחיד, חמוש בחנית ענקית, בעל שיער כתום כהה ופנים מהורהרות, בן לא יותר מעשרים וחמש. הוא אחז בחנית במרחק מה מגופו כאילו הוא שונא לאחוז בה. סייר לא מנוסה בבירור, אבל לא לקחתי סיכונים. טיפסתי בזריזות על העץ וקפצתי מטה באלכסון. בעודי עוברת מעל הסוס הושטתי יד ותלשתי את החנית מידו של הסייר המופתע. חוד החנית שרט את זרועי, אבל מלבד זאת נחתתי מעברו השני של הסוס בלי פגע. הסוס צהל בבהלה ונעמד על רגליו האחוריות, כמעט משלך את רוכבו מעליו. לרגע הצטלבו עיניי עם עייני של האיש. הייתה לי תחושת בטן משונה, כאילו אני מכירה אותו. כאילו פגשתי אותו…
"את עומדת להרוג אותי?" הוא שאל בשלווה וישירות מפתיעים.
"לא, נכון לעכשיו." עניתי בשלווה לא פחותה. "קבוצה של שלדים חיים רודפת אחריי כבר יומיים. יש לך מושג איך אני אמורה להרוג אותם?"


תגובות (3)

תמשיכיי

08/07/2013 13:31

ברוכה הבאה לאתר!

בקשר למה שכתבת:
השם נשמע קצת לא קשור. אולי בהמשך יהיה אפשר לראות איך זה מתקשר לעלילה, או שתשני את השם אם את רוצה.
אהבתי מאוד. הכל מסתורי ומעניין. זה מתחיל (וממשיך) במהירות מסחררת שמעלה הרבה מאוד תהיות ושאלות.
מצפה להמשך בקוצר רוח :)
נ.ב- בת כמה את? כתיבה מעולה.
אה, ותודה על התגובה. שימחתי אותי מאוד.

08/07/2013 14:14

אני בת ארבע עשרה. והקשר השם יתברר לך בהמשך, למרות שאני לא בטוחה לגביו…

09/07/2013 03:50
4 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך