תסתלקי מכאן

אני מתקדמת בחשכה כמעט מוחלטת. האור המהבהב שמגיע מהפנס שלי לא עוזר לי לראות כלום.
ענפי העצים אשר מלטפים את עורי מרגישים כמו אלפי ידיים שנוגעות בי, אני מתחילה לרוץ אך מהר מאוד מבינה שאין טעם,אין אפשרות לצאת מכאן ואפילו אם אנסה לברוח ממנו ,הרי בסופו של דבר הוא יתפוס אותי.
הפנס כבה לחלוטין ואני לא יכולה לראות כלום. אני מנסה לגשש את דרכי בין העצים.
רגלי נתקלה באבן ונפלתי על העפר. אני לא יכולה לקום או לזוז ,אני שומעת את צעדיו מאחורי וכמעט שומעת אותו אומר לי :"תסתלקי מכאן", כמו שהיה כתוב בכל פתק אשר מצאתי עד עכשיו, אבל הוא לא אומר מילים אלא, הוא לא יכול לדבר.
ככל שהוא מתקרב כך ראייתי נחלשת,אפילו אם אני כבר לא יכולה לראות כלום בגלל החשכה שסבבה אותנו. הוא אני יודעת רואה הכל מצויין, הוא יכול להרגיש עד כמה חלשה אני והוא לא יהסס להתקרב צעד נוסף ולהחליש אותי עוד יותר, כך לא אתנגד לו.
אני מרגישה את ידיו הארוכות נוגעות בי, אחיזתו קרה, ידיו קפואות כקרח.
משהו דוקר אותי דרך גבי, כאב חד באזור הלב ,נשימתי נעתקת.
לא הרגשתי יותר כלום ,לא ידעתי יותר מהו כאב , ברגע ההוא הכל נעלם.
הוא תלש את ליבי ממני ועוד דקה אמות.