החומה-פרק ה'(הסיפור שלכם)

פרק ה'
סקרנותה של אברה כבר כמעט ועמדה להתפקע, עד שקייל הגיע לדלת צדדית ופתח אותה.
"כפי שכבר אמרתי," הוא אמר בנימה השנואה עליה כל-כך, "לא הייתי מבקש את זה ממך, אם לא הייתי יכול לסמוך עלייך. רק שתדעי,אני מצאתי את הזר ולכן מינו אותי כאחראי בנוגע אליו. ובחרתי בך בשביל שתוכלי לטפל בו."
"אתה יודע טוב מאוד שאני לא אחות מוסמכת," אמרה אברה בהתנגדות, "וחוץ מזה, זה ה'זר'. מצטערת, אני פשוט לא…"
"אני לא זוכר אותך ככזו שמוותרת בקלות," הוא אמר וחייך אליה את החיוך המושלם שלו, שחשף את כל שיניו הצחורות.היא שאה את החיוך הזה, שתמיד הזכיר לה את…היא לא רצתה כל-כך להיזכר בזה עכשיו. "אברה, בבקשה, אני צריך את עזרתך."
"בסדר." מלמלה אברה חלושות מכיוון שלא היה לה כוח יותר להיכנס לוויכוחים עם קייל.
הם נכנסו לתוך החדר, שם היה ממוקם הזר. שיערו החום היה פרוע ומבולגן. פניו היו מלאות בחתכים וידו הייתה מחוברת לאינפוזיה משוכללת במיוחד.
"הוא נפצע קשה, אה?" שאלה אברה.
"כן," ענה לה קייל, "הוא איבד הרבה דם, הבחור."
"מאיפה הוא בא?" שאלה היא בסקרנות. כי כמו כל אחד ואחת במושבה, גם לה סיפרו שאין בני אדם מחוץ לעיר. שהכל שומם וחרב.
"הוא לא אמר כלום חוץ מהצילו, ברגע שמצאנו אותו," ענה לה קייל, "וברגע שהוא אומר משהו, חובה עלייך מייד לדווח לי עליו."
"ובגלל זה קראת לי?" היא שאלה אותו מעוצבנת, "בשביל להיות מרגלת?"
"לא," הוא אמר בהתגוננות, "אנחנו בסך הכל רוצים לבדוק אם יש סיכוי…אולי, תקווה קלושה לכך שעדיין יש אנשים חיים מחוץ לעיר."
"אני אעזור לך." היא סיננה בשקט מבין שפתיה.
"אני שמח," הוא ענה, "אברה, אני לא מבין למה את ככה היום. הרי, אני זוכר אותך כ…"
"בוא לא נדבר על זה עכשיו." היא היסתה אותו ויצאה מן החדר. כנראה בכדי להביא מים.
בינתיים, קייטלין עמדה וחיכתה בכדי שיסבירו לה מה המשימה הבאה שלה. ממה ששמעה זה היה נער שניסה לקחת את חייו. היא שמעה שלפני זה הוא פרץ לכמה חנויות בעיר ופשוט "צפצף" על כל החוקים. בכל זאת, היא לא הבינה מה הטעם בלהתאבד בעיר נחמדה כמו זו שלה. יש אנשים מוזרים בעולם,חשבה לעצמה וניגשה למנהלת.