פקחי את עיניך-פרק 8
~~נקודת מבט ניקול~~
אני,רוז,ליאן,כריס,המנהלת,אחות,רופא
אלו היו האנשים שעמדו סביב המיטה של אשלי
השעה היא בערך ארבע אולי חמש,אני לא יודעת,לא בדקתי כבר כמה זמן בשעון…
אחרי שסימנו ללמוד אני ורוז כבר ממש דאגנו כי אשלי וליאן לא באו ללמוד,ברגע שספרו לנו באנו לכאן
מסתבר שזה קרא לה בזמן השינה איכשהו,כרגע,היא עדיין לא קמה,לא זזה,לא כלום
וזה מפחיד אותי
לפעמיים אני חושבת שחבל שאני לא יכולה לרפא אנשים במגע,עכשיו,יותר מכול,חשבתי על זה
אני דואגת לה
אני מפחדת
״אמא?המצב שלה קשה,למה לא מעבירים אותה לבית חולים?״שמעתי את ליאן לוחשת למנהלת/אמא שלה
לא האמנתי למשמע אוזניי,בית חולים?זו אומנם השנה הראשונה שלה,אבל היא אמרה שהיא יודעת הכול…
טוב,אין אף אחד בעולם שבאמת יודע הכול…
אבל זה לא אמור להיות ככה,לא,לא,לא,זה אמור להימשך הכי הרבה חמש-שש שעות
מה לעזאזל קורה כאן?
לפתע היא הזיזה את רגלה,אני ראיתי את זה
״דוקטור?היא זזה״אמרתי בהתרגשות והרופא בא אליה,בתוך חמש דקות היא ישבה והסכימו שכול אחד ידביר איתה,אבל בניפרד…
אני נכנסתי שנייה,אחרי ליאן…
״בוקר טוב ליפיפיה הנרדמת..״אמרתי בצחוק
״מה קורה לי ניקול?״היא שאלה
׳פחחות,כאילו שהיא לא יודע׳חשבתי לעצמי
״אבל אני באמת לא יודעת…״היא אמרה
׳מה?מזה,איך היא שמעה את זה?׳חשבתי
״כי אמרת את זה?״היא ספק אמרה ספק שאלה
״אשלי,נראה לי את קוראת מחשבות״
תגובות (0)