מציאות מדומה 1D עונה 2 – פרק 31

~~~נקודת המבט של אלה~~~

עמדתי שם בהלם עם לוקס ביידים שלי. צופה בהארי הולך לתוך הבמה. הסתכלתי על לוקס מופתעת והאמת שדיי נילחצתי… מה עושים עם הדבר הזה? לא החזקתי תינוק בערך מאז שאחותי הייתה אחת כזאת, ואני הייתי עוד רק ילדה. "אוקיי לוקס… רוצה ללכת את הבנים שרים?" שאלתי אותה אפילו שידעתי שהיא בטח הבינה רק חצי ממה שאני אומרת. היא הנידה את הראש שלה בצורה חמודה כשהסתכלה עלי בגובה העיניים כשהחזקתי אותה בזרועותיי. "כן… גם אני לא ממש" החמצתי פנים והסכמתי איתה לגמרי. "טוב, אבל זה לא נראה שיש לנו משהו אחר לעשות… או שיש לנו בכלל ברירה" אמרתי לה, יותר נכון לעצמי לפני שהלכתי לפי ההסבר של הארי אל איך להגיע למושבים שמול הבמה. הלכתי לדלתות בקומת ה B ומשם ירדתי במדרגות. ראיתי דלת שלא נראתה מפוארת כמו כל הדלתות שבפנים וחשבתי לעצמי שכאן זה כבר בטח המתחם של האנשים שבאים לצפות במופע כמו שאר האנשים הרגילים. בגלל שהדלת כאן נראת כל כך פשוטה ובמתחם של ה'מפורסמים' הדלתות והמקום בכלל היה נראה הרבה יותר מעוצב, אז לא הייתי קוראת לזה האנשים הרגילים. זה יותר נראה כאילו רשום לי על המצח 'פשוטי העם'…. האמת שטוב לי עם הסטיגמה הזאת. ראיתי מה קורה שם בחוץ כשוואן דיירקשן בסביבה, ואני לא בטוחה שהייתי יכולה לחיות עם דבר כזה. זה היה פשוט מטורף! מה שהנוכחות של כמה בנים יכולה לעשות…

ראיתי משמאלי רקע של כיסאות והתחלתי לשמוע רעשים שם מיקרופון ורמקולים, ככה יכולתי לנחש שזה המקום. נכנסתי וצדקתי בניחוש שלי, הבמה הייתה עצומה! המסך מאחריה היה בכלל אפילו גדול יותר והבמה לא נגמרה, היא המשיכה ישר נכנסת לתוך מושבי הצופים, כן, מושבי הצופים….. זה בכלל משהו מדהים. היה שלוש קומות לשורות וזה עלה בהדרגה. יכולים להכינס כאן משהו כמו 10 אלף איש אפילו יותר. וזה מטורף. מאוד מטורף.
התיישבתי באחת השורות היחסית קרובות לבמה יחד עם לוקס שישבה על הברכיים שלי. הסתכלנו על הבנים שרים רק בקטנות כדי לבדוק שהמקרופון עובד עד סוף השיר והסבירו להם מה עושים בכל שלב במופע. אבל לא באמת הסתכלתי עליהם, יותר חשבתי לעצמי על כל מיני דברים. נגיד… איך לוקס, הילדה הקטנה הזאת מסתדרת עם כל הדבר הזה. זתומרת… לא אמור להיות לה עכשיו גן או משהו? היא לא אמורה לרכוש חברים במקום להיות בסביבת מפורסמים כל הזמן? טוב, אפילו שהיא לא מבינה שהם מפורסמים אבל זה עדיין לא אומר…. היא תהיה גדולה יום אחד ותראה את כל התמונות האלה שלה באינטרנט בכל מקום. זה לא ממש הוגן לבחור בשבילה ילדות כזאת. לא שאני מאשימה אף אחד. לפי מה שהארי סיפר לי אמא שלה ממש אוהבת את העבודה שלה, ואני מבינה את העניין שהיא מביאה איתה את לוקס לעבודה. גם אני לא הייתי נותנת לעבודה להפריד ביני לבין הבת שלי… וזאת לא סתם עבודה רגילה, היא מסתובבת בכל העולם. זה דיי רציני. אני רק מקווה שללוקס הקטנה יהיה טוב, והיא מוקפת בהבה אנשים טובים, אז אני בטוחה שהיא תהיה לגמרי בסדר… לוקס הוציאה אותי מהמחשבות שלה כשהתחילה לשחק עם השיער שלי עם האצבעות הקטנטנות שלה. צחקקתי לעצמי כשהסתכלתי עליה. "את אוהבת את זה הא?" חייכתי אליה והיא חייכה אלי בחזרה חיוך מלאכי. היא פשוט יפייפיה קטנה, זה מדהים… "האלי" היא אמרה והצביעה על הבמה. "האלי?" שאלתי את עצמי מבולבלת עד שהבנתי שהיא מצביעה על הארי. "אהה.. הארי." צחקקתי לעצמי כשראיתי את הארי מנופף אלינו. "כן, הנה הארי. והוא אומר לך שלום. תגידי שלום להארי" אמרתי לה כששתינו נופפנו להארי והיא צחקה כל הזמן בלי סיבה. "הארי! פוקוס!" מנהל הבמה אמר לו והארי ישר נבהל והסתכל בחזרה אליו עם חיוך מתנצל. וזה גרם לי לצחוק.

"כן, היא לא מצליחה להגיד את ה-ר'. אז היא אומרת האלי" לו התיישבה במושב שהיה ליידי וליד לוקס כשליטפה את לוקס בראש. "היא יודעת להגיד את השמות של כולם, או רק את של הארי?" שאלתי אותה. "האמת, שיהיה לנו מזל אם היא בכלל תצליח להגיד את השם של סבתא שלה." היא אמרה וצחקנו. "אני אקח את זה כלא" המשכנו לצחוק וחשבתי לעצמי שנראלי שאני הולכת לאהוב את האישה הזאת. "את יודעת… זה נראה שלוקס ממש מחבבת אותך. היא לא נותנת לכולם להחזיק אותה ככה. בדרך כלל היא פשוט מתחילה לבכות." היא אמרה לי וחייכתי מהמחשבה הזאת. "באמת?" שאלתי עם חיוך מטופש על הפנים. היא הנהנה עם חיוך גם על הפנים שלה. וואו, ואני בקושי מכירה אותה שעתיים… זה דיי עשה לי את היום. "טוב, גמאני מחבבת אותך לוקס" חייכתי אליה כשהיא המשיכה לשחק לי בשיער. "הגיע הזמן ללבוש את אלה" בחור גדול הגיע אלינו ויכולתי לנחש שהוא מהצוות. הוא נתן לנו שלוש שרשראות עבות שנראו כמו אישורי כניסה ומעבר. "הם הכרחיים?" שאלתי ולא ממש הרגשתי בנוח ללבוש אותם. "כן, זתומרת, אם את לא רוצה להישאר כאן לשאר החיים שלך ומעריצות משוגעות ירמסו אותך וגם את תצעקי, אך אחד לא יישמע אותך ולא משנה כמה תנסי להיכנס למאוחרי הקלעים, עדיין תמשיכי שוב ושו–" .. "אוקיי אוקיי הבנתי!" עצרתי את מופע החפירות שלו באמצע ולקחתי ממנו את אישורי המעבר. לו לבשה אחד עליה ושמה אחד על לוקס. על לוקס? "זה באמת הכרחי אישור מעבר לתינוקת? זתומרת… זה לא שלא ייתנו לך להכינס בלעדייה אם אין לה אישור מעבר, נכון?" שאלתי מודאגת ובעיקר מוטרדת. היא הנידה את הראש כשהצמידה שפתיים וצחקה מעצמה. "את בטח צוחקת עלי" צחקתי ביחד איתה. שתינו צחקנו על כמה שזה מטופש, אבל לכו תדעו מה המעריצות האלה יעשו כדי לפגוש את ה'אלילים המופלאים המדהימים האלה!' . כן, שם חיבה שהמצאתי להם. לא מוגזם בכלל הא?.. קיבלתי השארה מאחת המעריצות שהרימה את השלט הזה כשהיינו בדרך אל האולם, מוקפים במעריצות. "היי… תקשיבי. מאחר שלוקס כל כך מחבבת אותך, ולא נראה שאת שונאת אותה כל כך, אז לא אכפת לך לקחת אותה למאחורי הקלעים ולשמור עליה נכון? אני פשוט צריכה ללכת להלביש את הבנים. ולאפר אותם. ולסדר להם את השיער…. ו… הבנת אותי נכון?" היא ספרה את המשימות שלה על האצבעות וזה גרם לי לצחוק. הנהנתי בהסכמה אבל היא לא הייתה נראת כל כך משוכנעת. "רק אם זה לא יותר מדי לבקש… זתומרת אני לא יודעת אם את רוצה להישאר כאן או אם היא תעשה לך בעיות או–" עצרתי אותה באמצע. "לו, זה בסדר. באמת. לא אכפת לי להישאר איתה. האמת שדיי ישעמם לי בלעדייה" חייכתי אליה והיא חייכה אלי חיוך רגוע בחזרה. "תודה תודה תודה. את לא מבינה כמה זה משמח אותי… תמיד לפני כל מופע יש לי את הלחץ הזה של מי ישמור על לוקס… לוקח לי שעות עד שאני מצליחה לשכנע מישהו לשמור עליה. זתומרת… אף אחד כאן לא ממש רוצה להיות בייביסיטר. והאמת שהיא לא ממש מסתדרת ככה עם כל אחד." יכולתי להרגיש את האבן של עצמה יורדת מהלב והיא נרגעה. "אין בעיות" חייכתי אליה ואז אל לוקס. "ביי בייבי קטנה שלי" היא אמרה לה כשנתנה לה נישקות על הלחי. "תודה אלה" היא נתנה לי חיבוק שמחץ אץ לוקס באמצע לפני שקמה משם והלכה לכיוון אחורי הקלעים. מאיפה שלוקס ואני בנו. שמתי עלי את אישור המעבר וקמתי ביחד עם לוקס. הלכתי למקום שממנו באתי, לפני שיגיעו לכאן מעריצים ויתחילו לרמוס אותי. זה באמת מחשבה מפחידה… ואני באמת חושבת שהמעריצות מסוגלות לזה.

עמדו בכניסה שני שומרים ענקיים והסתכלו עלי ועל לוקס. הם הביטו באישורי המעברים שלנו לפני שנתנו לנו להיכנס… וואו, אישורי המעברים האלה באמת עובדים. זה טיפשי, כל אחד יכול ליצור לעצמו כזה!
"לא נמאס לך להיות בחברת מבוגרים כל הזמן?" שאלתי אותה והיא הנידה את הראש שלה. כל פעם כשאני שואלת אותה שאלה אני מופתעת לגלות שהיא באמת עונה לי… "באמת? אני חושבת שמבוגרים הם משעממים" דיברתי איתה תוך כדי שהלכתי ופתאום ניתקעתי בחזה של מישהו. הרמתי את הראש שלי וראיתי פנים חדשות. פנים יפות מאוד. אבל חדשות. "סליחה. אני ממש מצטערת לא ראיתי אותך שם" התנצלתי כשהחזקתי את לוקס ביידים שלי. "זה בסדר, אני חושב שגם אני לא ממש הסתכלתי לאן הלכתי" הוא חייך אלי. "טד" הוא הציע לי את היד שלו. "אל–" התכוונתי להציג את עצמי והבאתי את היד שלי לשלו אבל הוא הציג אותי במקום. "אלה, אני יודעת. את יוצאת עם הארי, נכון?" הוא שאל והנהנתי במבוכה. מוזר לי שאני לא מכירה אותו והוא מכיר אותי. "וכמובן שגם את לוקס אני מכיר." הוא חייך אל לוקס אבל היא התביישה והכניסה את הראש שלה צמוד לכפיים שלי. וזה גרם לנו לצחוק. "אני התאורן החדש. את יודעת… זה שמשחק עם האורות על הבמה–" . "טד!!" קול עצבני וצועק עצר אותו. "ואני גם ממש חייב ללכת" הוא צחק וצחקתי יחד איתו. "ביי אלה, היה נעים להכיר אותך. אני אראה אותך אחר כך אני משער.." הוא חייך אלי ונפוף ללוקס לפני שמיהר להגיע אל האיש העצבני. דיי לא הרגשתי נעים שבגללי הוא התעכב וצעקו עליו ככה… הוא אחרי הכל היה נראה פחות או יותר בגילי. אני יודעת שאני לא הייתי יכולה להתמודד עם לחץ כזה בעבודה…
ראיתי את הארי ושאר הבנים בדיוק מתכוננים למופע והלכתי לכיוונם. "מוכן?" שאלתי אותו עם חיוך אבל הוא לא היה נראה ממש הבן אדם הכי שמח על כדור הארץ. "מי זה היה?" הוא שאל עם פרצוף זועף ולגמרי התעלם מהשאלה שלי לפני שסימן עם הראש למקום שהיה מאחורי. סובבתי את הראש והבנתי שהוא מתכוון לטד שבדיוק הבריג אחת מהנורות שכנראה נשרפו או משהו.

"האא זה? זה טד, הוא התאורן החדש כאן… אז ככה אתה אמור להיות לבוש להופעה?" ניסיתי שוב לשנות נושא אבל הוא -שוב- התעלם מהשאלה שלי. "אהה אז הוא חדש כאן?" הוא שאל וישר פנה ללואי שאיפרו אותו ליידנו. "היי לואי תגיד שנייה.. אם אני רוצה לגרום לאיזה מישהו כאן להיות מפוטר, אתה חושב שאני יצליח?" הוא שאל אותו וישר העיניים שלי נפקחו. "אויי לא.." לואי נאנח בעייפות כאילו ידע מה הולך לקרות והתכוון להגיד לו משהו אבל הארי חתך אותו בהתחלה. "אע מה אני שואל אותך בכלל. ברור שאני יצליח" הוא התכוון ללכת משם לכיוון מסויים, היה נראה בטוח ברעיון שלו אבל תפסתי לו ביד ועצרתי אותו ללכת. "הארי מה אתה עושה??" שאלתי מבולבלת. "הולך לגרום לפיטורים של 'הבחור החדש' הזה" הוא אמר בזילזול את השם 'הבחור החדש' כשעשה גרשיים עם היידים. "קוראים לו טד. ולמה בדיוק נראה לך שאתה הולך לעשות את זה??" הוא -פעם נוספת- התעלם מהשאלה שלי. "האא… טד. אני ממש מצטער שחיללתי את השם שלו. אז עכשיו, אני הולך להיפרד מ,'טד'. אם זה ממששש חשוב לך שאני אזכור את השם שלו" הוא הרים את הגבות שלו כששוב לגמרי זילזל בשם שלו ואני ממש גילגלתי עיניים כשהבנתי עכשיו על מה כל העניין. "מה אתה רוצה ממנו הארי??" שאלתי אותו מופתעת לראות את הצד הזה של הארי. "על מה את מדברת אלה?? הוא לגמרי התחיל איתך!" הוא הרים את הקול שלו ולא יכולתי שלא לחייך לעצמי מבפנים על סצנת הקינאה הזאתה שהוא עושה. "הארי! תרגע, הוא יודע שאני איתך" ניסיתי להרגיע אותו בטון חלש יותר משלו אבל זה לא ממש עבד. "אז הוא יודע?? זה אפילו גרוע יותר!" הוא אמר עצבני וניסה שוב להסתובב וללכת אבל שוב עצרתי אותו. ולא יכולתי שלא לצחוק לעצמי. "אתה בטח צוחק עלי נכון?" צחקתי לעצממי אבל מבט הפנים שלו לא השתנה. "אני נראה לך צוחק?" הוא שאל וחיבר את הגבות יותר וזה גרם לו להראות אפילו זועף יותר. נתתי את לוקס ללואי שישב באיזור האיפור ולקחתי את הארי הצידה כי הרגשתי שנאשים מסביב מתחילים להסתכל "הארי… בסך הכל נתקעתי בו והוא אמר סליחה… זה הכל." אמרתי לו בשקט. "אבל… אבל אני… אני ראיתי אותו… הוא … הוא–" עצרתי אותו. "הארי.." הרמתי גבה, מנסה שהוא יפנים סוף סוף מה הולך כאן. "מוגזם מדי..?" הוא שאל עם חיוך מתנצל והנהנתי לאט. "אני מצטער בייב… זה פשוט שכשאני מקנא, זה לגמרי משתלט עלי. כאילו אני לא שם לב למה שאני עושה או אומר… זה לא שאני לא סומך עלייך אלה. אני פשוט לא סומך על…. בנים… בנים אחרים" הוא החזיק לי בשתי היידים המשוחררות שנפלו לכיוון הריצפה. חייכתי למחשבה הזאת שהוא קינא. "אתה יודע שאני אוהבת -אותך-…. ולא איזה 'טד הבחור החדש' או מישהו אחר שפגשתי לפני חמש דקות למשך של שתי דקות… הוא סתם נחמד ונראה שהוא יכול להיות אחד שאפשר לדבר איתו כששום דבר אחר לא מעניין" חייכתי אליו והוא חייך אלי בחזרה לפני שהחליק את היידים שלו לגב התחתון שלי וקירב אותי אליו. הפנים שלנו כבר היו ממש קרובים והאפים שלנו נגעו. "לא רוצה להפריע לכם ציפורי אהבה, אבל הארי אתה חייב להתחיל להתלבש וללכת למאפרת. המעריצים כבר כאן" לו משכה את תשומת הלב שלנו והוא הנהן. "אני בא" הוא אמר לפני שהשאיר לי נשיקה נעימה על השפתיים. הוא התכוון ללכת אבל שוב נתן לי נשיקה וככה כמה נשיקות קטנות כאלה על השפתיים. "קדימה הארייייי" לו משכה לו ביד וגררה אותה איתו אבל שנייה אחרי שהיא התחילה ללכת היא שוב הסתובבה ביחד עם הארי ביד שגרר אותה אלי והשאיר לי נשיקה אחרונה על השפתיים אבל דחפתי אותו ואמרתי לו ללכת להתארגן כבר וזה גרם לשלושתינו לצחוק. "אהה ואלה… טעות מספר אחת זה להשאיר אל לוקס עם לואי" לו אמרה וכולנו הסתכלנו לכיוון לואי שהסתבך עם לוקס. צחקנו עליו שלושתינו כשראינו שלוקס בוכה בזרועות שלו ולואי כולו לחוץ לא יודע מה לעשות איתה, הוא החזיק אותה כאילו היא הייתה חפץ חשוד וזה ממש גרם לי לצחוק. "דיי, דיי נסיכה קטנה. תפסיקי לבכות! בבקשה תפסיקי לבכות!" לואי אמר כולו בפניקה ומה שהיה הכי מצחיק, זה שהוא ניסה להישאר רגוע. כשסיימנו לצחוק עליו מיהרתי אל לואי ולקחתי את לוקס מהיידים שלו אל תוך הזרועות שלי וניהרתי את הגוף שלי כי זה מה שעושים כשרוצים להרגיע תינוקות. "דיי לוקס. שש… הנה רואה, האיש הרע הלך" צחקתי לעצמי כשראיתי את הפנים הזעופות של לואי שעמד ממש ליידי. "מאוד מצחיק" הוא הזעיף פנים וזה גרם לי לצחוק אפילו יותר. לוקס ישר נרגעה והפסיקה לבכות.

"מה כל זה היה?" דניאל ואביה הגיעו אלי מופתעות. "מה?" שאלתי מבולבלת. "הסצנה הזאת שהארי עשה?" דניאל שאלה מחוייכת והיא הייתה נראת היחידה שהייתה מופתעת. "זה הצד הקנאי של הארי… הוא ממש לא אוהב לראות בן מדבר עם מישהו שהוא אוהב. זתומרת, בן שהוא לא מכיר ולא סומך עליו" אביה הסבירה ונראתה שולטת בחומר. "כן… אני מניחה שעוד לא ראיתי את הצד הזה שבו. אבל זה ממש גורם לי לחחיך מבפנים. אני חושבת שאני אתחיל לדבר עם זרים קצת יותר" אמרתי בצחוק והן צחקו יחד איתי. "טוב, מה שזה לא יהיה. זה ממש חמוד. וגם הטד הזה." דניאל צימצמה עיניים כהסתכלה על טד ולגמרי בחנה אותו. "הוא כולו שלך" חייכתי אלייה ושתלושתינו שוב צחקנו.
הבנים סיימו להתארגן והתחלנו לשמוע צרחות ודיבורים מבחוץ של הקהל. "בהצלחה" אמרתי להארי כשהוא התקרב אלי והחזיק אותי דרך המותניים. "עכשיו כשאת איחלת לי אני בטוח שאני אצליח" הוא אמר בטון מתנשא שגרם לי לצחוק. "כמה דביק" אמרתי והחמצתי פנים בציניות. צחקנו לפני שהוא קירב אותי אליו, גורם ללוקס להימחץ ביננו. "חמש עשרה שניות להפעלת המיקרופון!" שמענו את אחד האחראיי צועק. הוא נתן לי נשיקה נעיה על המצח. "אני" הוא אמר כשהעביר את הנשיקה לאף. "אוהב" הוא חייך כששם את הפה שלו על השפתיים שלי ונתן לי נשיקה מדהימה. הרגשתי את עצמי מחייכת כשידעתי מה הוא הולך להגיד. "אותך" הוא אמר כשהשפתיים שלנו התרחקו ואני בכלל לא יכולה לתאר לכם איך החיוך שלי היה ענק עכשיו. "לך כבר" אמרתי לו בשקט עם חיוך כשהם היו צריכים להעלות לבמה. הוא נתן לי נשיקה אחרונה על השפתיים לפני שנתן ללוקס נשיקה על הראש. "ביי ביי האלי' היא אמרה בקול תינוק הכי חמוד שאי פעם שמעתי. "ביי נסיכות יפות שלי" הוא אמר כשהלך הליכה אחורית לכיוון כניסת הבמה. "תהנה" חייכתי אליו כשהוא הלך אחרי השומרים והאחראים. "את לגמרי צריכה לספר לו" לואי עבר ליידי והבהיל אותי לגמרי. "אל תאיץ בי לואי! לך להופיע כבר" התעצבנתי על זה שהוא דוחק אותי אבל הוא צחק בכל זאת ונתן לי נשיקה על הלחי ואז העביר את השניקה ללוקס.
"היי… נייל" הלכתי אל נייל שהיה נראה לחוץ בטבעיות. הוא בהה לאוויר אבל יצא מזה כשדיברתי איתו והסתכל עלי. "תרגע, אני בטוחה שתהייה בסדר כמו שאתה תמיד." הרגעתי אותו. "אני יודע… אבל… לא יודע למה, אני לחוץ שאני אעשה משהו לא בסדר" הוא אמר כשנאנח. "נייל… תשמע את הצעקות שבחוץ. הם באו לראות אותך! גם אם תחליק על בננה שם בבמה או שתשים את התחתונים בטעות על הראש הם יערצו אותך! ויש הרבה סיכוי שהם גם ישימו תחתונים על הראש בעצמם. לא משנה מה תעשה המעריצים שלך תמיד יאהבו אותך. אחרי הכל איזה עוד סיבה זאת יכולה להיות?" שאלתי עם חיוך. הוא הסתכל עלי וחייך. "וואו… מכל הדברים שאנשים ניסו להגיד ולהרגיע אותי לפני כל מופע, לשם שינוי זה באמת הרגיע אותי… תודה אלה" הוא חייך אלי לפני שנתן לי חיבוק. "אין בעד מה. בהצלחה!" חייכתי אליו לפני שהוא נתן ללוקס נשיקה על הראש ויצא לבמה.

"היייי רומא!!" זאיין צעק כשהם עלו לבמה והצרחות שפוט היו משוגעות. הבנות התחילו להשתגע לגמרי. זה גרם לי לחייך. צפיתי בהם קצת מהצד ויכולתי לראות שהם לגמרי נהנהים מזה… שמחתי לראות שהם נהנים ממה שהם עושים ולא סתם מעמידים פנים. ועוד יותר שמחתי לראות את כמות המעריצים שלהם. זה היה פשוט מדהים. הכל כאן פשוט מדהים, ואני מקווה שככה זה יישאר.