נערת הזהב…4

בזמן שמחשבותיה ניתחו את שון , היא יצאה מחדר האוכל והחליטה לטייל על הגבול .
לאחר שהבינה שאין סיכוי שתעשה זאת בשקט וללא רעש מצד החיילים ומפקדיהם החלה דניאלה לחזור לחדרה .
"צריכה טרמפ? " שאל ,
דניאלה הסתובבה להביט ברון , הוא נהג ברכב שדומה לקלנועית צבאית . היא חייכה אליו והוא חייך אליה בחזרה , "לא מעירים לך על הזקן הזה ? " שאלה ,
רון גירד את זקנו וחייך , "יש לי פטור , בכיתי לרופא הצבאי שברגע שאני מתגלח בנות בורחות ממני " אמר , "
או שהמצאת לו על אלרגיה " ענתה .
"גם נכון . אני מעדיף את הגרסה שלי לפטור " אמר .
דניאלה לא הצליחה להתאפק וצחקה בקול. "
אז את צריכה טרמפ או לא? " שאל .
"הליכה עושה טוב אתה יודע " אמרה .
"עד החדר שלך?? , זה במרחק חצי שעה מכאן! " ענה , הוא צדק .
"אין משהו יותר מרתק לעשות כאן חוץ מלטייל . אם תרד מהדבר הזה ארשה לך ללוות אותי "הציעה.
רון חשב מספר רגעים והחנה את הקלנוע .
"מה קרה בסוף עם הגדר? " שאלה , רון שילב את ידיו מאחורי גבו והביט בנוף העוצר נשימה .
"המפקד גרם לעמדה להודות שהם לא בדקו את הגבול שם . מסתבר שהכלבים נבחו אך התעלמו מהם . שון ריתק את כל החיילים לשלושה שבתות , זה חתיכת עונש " הסביר .
' כמו שחשבת , קשה ' אישרה לעצמה .
"המצלמות לא קלטו מי עשה את זה , העץ שם הסתיר אותו . ושון מתעקש לגזום את העץ , אבל המפקד הבסיס מתעקש שלא . אני מאמין ששון ינצח בסוף " המשיך . "בקיצור תגידי מזל טוב אני מפקד על העמדה בגבול הצפוני בזכותך" אמר מחייך מאושר .
דניאלה הביטה בו כעת "שמחה בשבילך " אמרה בציניות . רוב הזמן הם טיילו בשקט , בהגיעם סמוך לחדר החליט רון לחמם את האווירה "טוב את חייבת לענות לי על השאלה , מדברים על זה שאולי היית פעם חטופה , זה נכון? " שאל ועיניו ברקו משעשוע ,
דניאלה הרימה את פניה אליו ולאחר מס' שניות צחוקה הדהד בשקט , היא הניחה את ידיה על פניה וקולה לא גווע , צחוקה הגיעה למימדים של בכי בעיניה .
רון הביט בה וניצוץ משיכה נדלק אצלו הבחינה דניאלה , היא ניסתה לייצב את קולה אך צחוקה עדיין פקע .
"תקשיב " אמרה והניחה יד על זרועו בחיוך ,
"רון ? " שניהם שמעו קול גברי עמוק . הם הביטו בשון מתקרב ממולם ,
דניאלה הורידה את ידה מזרועו במהירות וחיוכה גווע , היא ניגבה את עיניה והבחינה באיפור נמס על ידיה
. "המפקד " ענה רון ברצינו פתאומית , דניאלה הרימה את עיניה לרון והבחינה כיצד פניו מרצינות , למראה שלא הכירה .
"אתה לא אמור להיכנס למשמרת לילה? " שאל , "בעוד חצי שעה " הסביר .
"תלך עכשיו , תשחרר את המשמרת הקודמת שיספיקו לאכול " ציווה .
רון הנהן בראשו הוא הביט בדניאלה שבחנה אותו , "לילה טוב " אמר וניצוץ המשיכה הופיעה ,
"לילה טוב , ותודה " אמרה דניאלה .
רון התרחק בחזרה מהכיוון שהגיעו , דניאל הסתובבה להביט בו פעם אחרונה וחזרה להביט בשון .
"נראה שנורא התחברתם " אמר בצינה . היא הביטה בו עומד כעת גובהו היה גבוה מהממוצע מטר שמונים ושבע אם לא יותר שיערה משקלו נשען על רגל אחת , רזה ועייף זקנו החל לבצבץ מחוסר גילוח ותחת עיניו מעט סימני עייפות .
"אין בזה שום דבר רע " תירצה ,
"בהתחשב בעובדה שכל הבסיס רועש , וכולם כל כך סקרנים לדעת מי היא האישה בעלת היכולות העל טבעיות . לדעתי זה מצטייר כחוסר רצינות " ענה בעיניים קרות .
"מזל שלא שאלתי את דעתך " השיבה לו באותו מטבע .
"עכשיו אם תסלח לי אין לי רצון לעמוד כאן ולהתווכח על כלום " אמרה וניסתה לעבור מסביבו , הוא חסם את דרכה וחיכה עד שתביט בו לבסוף היא ויתרה והרימה את עיניה אליו "אני ממש לא מרוצה מזה שאת כאן , לדעתי את מסתירה משהו אבל אין לי הרבה ברירות המפקד קבע שאת כאן ואני לא אתווכח . אבל שלא תחשבי על לסובב לחיילים שלי את הראש , אני צריך אותם מפוקסים ולא שיתחילו לריב על צומת לב ממך " אמר , סטירה מצלצלת קטעה אותו באמצע .
"כנראה שאתה באמת בור! , הבדידות הורגת אותך " הוכיחה אותו . לסתו של שון התקשתה והוא התקשה להחזיק את כעסו בפנים .
"מה בלעת את הלשון? . אני לא אחת מהפקידות שלך כאן , ובטח ובטח שלא מישהי שתוכל לפקד עליה . תתרחק ממני אידיוט חסר שכל שכמוך! " אמרה וניסתה לדחוף אותו , גובהו העצום לא הועיל לה והיא לא הצליחה , "תן לי לעבור " ציוותה .
הוא עדיין ניסה להשתלט על כעסו ולא לאחוז בה ולטלטל אותה כמו שייחל לעשות באותו רגע . "התנהגות של ילדה מתבגרת וחסרת אחריות " הצליח לסנן מפיו ועזב את המקום , היא רתחה מזעם , רצתה לחנוק אותו על מעשיו . אלוהים אדירים לאן תוציא את האנרגיה שלה ? , היא חייבת לפני שזה יעלה במחיר פגיעה בחיילים . לבסוף החליטה דניאלה להיעלם . היא עצמה את עיניה ותיארה את עצמה במרכז מסחרי גדול במרכז הארץ . כשפתחה את עיניה היא הופיעה שם , מטיילת להנאתה ומוציאה את כעסה בקניות . היא חזרה לחדרה מלאת בגדים אוכל וספרים לזמן מה… . דניאלה נשכבה על מיטתה ועמדה להירדם כאשר הרגש עלה , היא ראתה לרגע את המוצב הדרומי ביותר מותקף בזמן שרימון מושלך אל תוך המוצב הימני , חייל צעיר בעל עיניים כחולות נופל ונפצע , אין לו דפוק הבחינה . 'עוד לא' התחננה למוחה .
היא יצאה מהחדר בריצה , "איפה אני יכולה למצוא את שון הכי מהר שאפשר?" שאלה את אנה כשנתקלה בה בדרך , "הוא נמצא בחדר האוכל יחד עם המפקד " אמרה אנה .
"תודה " אמרה דניאלה והחלה ממהרת , כשהבחינה שאף אחד לא מביט בה עצמה את עיניה והופיעה בכניסה לחדר האוכל . היא נכנסה במהירות וראתה את המפקדים יושבים יחדיו בשולחן אחד .
"המוצב הצפוני , הם יזרקו רימון לתוך המוצב עצמו , חייל עם עיניים כחולות יפגע הוא ימות . תוריד אותו מהמוצב . הם ינסו תוך כדי לתקוף את המוצב הדרומי שלא יטיילו על הגדר " אמרה בחטף אל השולחן . "לעזאזל! " קרא בן , הוא הניח את מזלגו במהירות וקם על רגליו , שון מיהר לקום אחר והוציא את מכשיר הקשר ,
"רון , מי נמצא בתוך המוצב? " שאל אל תוך המכשיר , כאשר רון ענה "תוריד אותו מייד משמה , רון תקשיב לי טוב – הם ינסו לתקוף תיהיו מרוכזים כל אחד שמתקרב לגבול תירו בו זה לא מעניין אותי מי זה . יהיה להם רימון ביד תתרחקו מהגדר ותירו בכל מי שמנסה להתקרב " ציווה בכעס והחל לצאת מהמקום. דניאלה הביטה בכולם יוצרים קשר עם החיילים ונכנסים לכוננות .
"המוצב הדרומי " הזכירה דניאלה לשון , היא הלכה אחריו . " אדם , תיכנסו לכוננות מידע מודיעיני שהגיע אלינו אומר שינסו לתקוף . אני רוצה שתורידו כל מי שמתקרב לגבול גם אם הוא מזדהה אתם לא נותנים לו להתקרב לגבול " . הוא ניתק עם המוצב הדרומי וחייג לאנה . "אנה תפעילי את הגדר החשמלית לרמה הכי גבוה , גם עם שערה מראשו של מישהו נוגעת בגדר שתחשמל " ציווה . "את לא יכולה לבוא איתי " אמר לדניאלה חטופות . דניאלה לא ענתה לו היא נתנה לו לנסוע לבדו על ג'יפ צבאי . בהגיעו למוצב הצפוני נדהם שון לראות אותה עומדת במרחק מה מהמוצב בלי שיבחינו בה , כאשר נדלקו פנסי האבטחה בכל אזור הגבול הבחינה דניאלה שמפגעים מתרחקים מהגבול מלבד אחד שהמשיך להתקרב בלי להבחין בחיילים המסתתרים , הוא התקרב לאיטו ובידו רימון יד .
"שון מישהו חייב לעלות למוצב , הוא מתקרב . אתה חייב לפגוע ברימון יד שלו " הודיעה לו .
שון עלה במהירות למוצב וכיוון את קנה הרובה אל החשיכה . הוא לא ראה דבר מלבד החושך . לפתע שמע את קולה מאחורי גבו , "תכוון ימינה , עוד קצת " עודדה אותו .
"אסור לך להיות פה " אמר בקור .
"אתה רוצה שחייליך יפגעו? " שאלה. שון המשיך לכוון את הרובה "הוא זז שים לב " אמרה , היא ידעה שהיא לוקחת סיכון ששניהם עלולים להיפגע אך העדיפה לא לחשוב על כך כלל " ,
שון ראה תזוזה בחושך , "אתה רואה את הרימון על חגורתו" הודיעה .
שון ירה ירייה אחת פיצוץ עז נשמע בגבול , העמדה כולה רעדה , דניאלה ושון נחבטו בקיר בטון . הוא הביט בה בהלם , היא צדקה והוא לא האמין הוא זלזל בה .
וכעת שניהם בין חיים למוות…