מציאות מדומה 1D עונה 2 – פרק 30

~~~נקודת המבט של הארי~~~

ההבעה על הפנים של אלה כשהיא ראתה את המהומה בחוץ דיי הצחיקה אותי. גם אני הייתי ככה כשרק התחלנו להכינס לתחום הפירסום והכל… זה דיי משמח לראות כל כך הרבה אנשים באו רק כדי לראות אותך, אפילו אם הם יודעים שהסיכוי הוא מאוד גדול שהם לא ייקבלו כלום בתמורה. אני באמת הייתי רוצה ללכת לכל מעריץ ומעריץ באופן אישי. אבל אני יודע שזה לא אפשרי, ואני מצטער על זה. אני דיי שונא את הקטע שאני צריך להתעלם מדי פעם ולסרב לתמונות… אבל זה חלק מהחיים שלי. "אז עכשיו מישהו מוכן להגיד לי איפה אנחנו?" אלה שאלה. "איטליה, רומא. החננו ליד אולם O2 האולם שנופיע בו היום, ועכשיו יש חזרות ובדיקת סאונד ואתן הולכות לפגוש את הצוות" לואי הסביר הכל, יותר לאלה דניאל ואביה כי את כל זה אני כבר ידעתי… "O2? אתם מופיעים באולמות O2?? וואו, אלה האולמות הכי ענקיים שמפוזרים בכל אירופה. לא הייתי מוכנה להופיע אפילו מול רבע מהקהל שנכנס שם…" דניאל הייתה מופתעת וככה גם אלה ואביה. "תודה על העידוד, לא מלחיץ בכלל" נייל אמר כשפתח עיניים לרווחה ו זה גרם לנו לצחוק. אפילו אחרי כל המקומות שהופענו בהם, נייל תמיד לחוץ לפני כל הופעה. דניאל צחקקה במבוכה ומתחה את היד שלה למאחורי הצוואר. "סורי…" היא אמרה עם שיניים צמודות וחיוך מתנצל. "חשבתי שאתם כבר רגילים לזה.." היא אמרה מבולבלת . "הוו, כן, אנחנו כן… רק נייל תמיד לחוץ לפני כל הופעה. זתומרת, גם אנחנו. אבל לא כמו בהתחלה." זאיין הסביר לה כשמשך את אביה שמעדה ממולה. הוא שם את שתי הידיים שלו על המותניים שלה ולקח אותי אחורה אליו לפני שהחזיק את הסוף של החולצה של ומשך אותי יותר למטה, ככה שלא ראו לה יותר סימן בטן והיא הייתה כולה מכוסה עם חולצה. צחקקתי מזה שהוא עשה את כל זה תוך כדי שהסתכל עלינו והמשיך לדבר איתנו כאילו זה היה משהו רגיל ושיגרתי. והאמת שזה שיגרתי בשביל זאיין. הוא לא ייתן לאביה להסתובב עם חלק חשוף בגוף שלה, הוא מן מגונן כזה. הייתי אומר שזה חמוד, אבל אני לא נקבה, אז אני לא אגיד את זה. אבל זה באמת היה דיי מתוק שהוא שומר ככה על אביה. כשהוא סיים לסדר לה את החולצה שתהיה בקו של המכנס שלה הוא החליק את היידים שלו סביב הבטן שלה וקירב אותה קרוב יותר אליו.

כשהאוטובוס החנה, כמה שומרי ראש יצאו החוצה כדי לפנות את המעריצים ולשים שערים כל הדרך עד לבניין שבו כל הצוות חיכה רק לנו. כל אחד התעסק בשלו והתארגן במהירות. כשיצאנו החוצה מהאוטובוס נעמדנו ליד הכניסה שלו וחיכינו שייתנו לנו אישור לעבור. איך שיצאנו מהאוטובוס הצרחות התגברו יותר ויותר. זה היה מדהים וההרגשה הזאת אף פעם לא נמאסת. ראיתי איך אלה הייתה בהלם, ודניאל ואביה לא פחות ממנה. זה גרם לנו לצחקק על זה, וכשאני אומר לנו אני מתכוון אלי לואי זאיין ליאם ונייל. "קדימה אפשר להתחיל לזוז" זאיין הנהן אלינו כשאני משאר שהוא קיבל אישור מהשומרים. תפסתי לאלה ביד לפני שהתחלנו לזוז והיא הרימה את הראש שלי. נתתי לה חיוך נעים והיא חייכה בחזרה חיוך גדול ומתוק שגרם ללב שלי לצבוט לשנייה. התחלנו ללכת והצרחוק גברו יותר ויותר. "זה. מדהים!" היא אמרה לי בטון שרק אני אוכל לשמוע כשהצרחות היו כבר ממש חזקות. הסתכלתי למטה אליה וחייכתי אל החיוך הטיפשי שהיה לה, היא נראתה כמו ילדה בת 4 שקיבלה סוס פוני ליום הולדת שלה… היו בנות שצעקו לנו כל מיני דברים שממש גרמו לי לחייך ולקח לי הכל כדי לא לצחוק להצעות השונות שיהו להן… החזקתי את היד של אלה טיפה חזק יותר וקירבתי אותה אלי. אני באמת אוהב את המעריצים שלי, אבל אני לא יכול לסמוך על אף אחד עם אלה… אני מכיר את שנאת המעריצים, ואני מקווה שאלה לא תצטרך לעבור את זה.

נכנסנו לתוך האולם הגדול מהכניסה האחורית שלו. "אוקיי.. זה, היה לגמרי משוגע" דניאל אמרה ונראתה עדיין בהלם. צחקקנו והסכמנו איתה. "וזה אף פעם לא נמאס" נייל אמר ולגמרי הסכמנו איתו. הגענו הגענו לאחד החדרים שהיה בתוך האולם הענק ופתחתנו את דלת הזכוכית שעמדה מולנו. "הארייייי" קול מתוק התקרב אלי. הסתכלתי למטה וראיתי את לוקס הקטנה מתקרבת אלי בריצפה. התקופפתי אליה והרמתי אותה עם חיוך. "הייי נסיכה קטנה". היא ליפפה את הזרועות הקטנות שלה סביב הצוואר שלי. "היי הארי, הרבה זמן לא ראיתי את הפרצוף הזה". הרמתי את הראש שלי כדי לראות את הסטייליסטית הכי טובה שיש. פלוס, היא אמא ללוקס. "אני בטוח שהתגעגעת" חייכתי אלייה. "האמת שלוקס יותר. היא המשיכה כל הזמן לשאול איפה אתם ומתי רואים אותכם" היא אמרה והסתכלה לכיוון כולנו. "הייי בייבי קטנה" לואי אמר כשלקח מהיידים שלי את לוקס. "אז אתה מתכוון להכיר לי את הייפיפיה החדשה?" היא שאלה עם חיוך והרימה גבה. זה גרם לי להסתכל לאחור לכייוון אלה. היא עמדה בצד ביחד עם ליאם ואביה כשהם דיברו בינהם לפני שהיא התקרבה לכיוונינו. "אלה, זאת לו. היא הסטייליסטית שלנו". הן חייכו אחת לשנייה בזמן שלחצו ידיים. "אני כמעט בטוח שכבר שמעת על אלה ועלי…" אמרתי כשחייכתי אל אלה. "אה.. ככה ככה… סתם צוחקת, מי לא שמע?" היא צחקה וצחקנו יחד איתה. "היא מניו יורק במקור, אבל זה לא עצר אותנו מלגור ביחד" הסברתי לה וחייכתי אל אלה. "הארי, מישהי כאן קוראת לך" לואי קרא לי והציג לי את לוקס שביידים שלו שקראה בשם שלי. הלכתי אליו ולקחתי אותה ממנו. אני ממש אוהב את הקטנה הזאת. "היי אלה, אני רוצה שתכירי מישהי" התקרבתי אליה כשלוקס ביידים שלי. "אוואווו, מי זאת?" היא אמרה בקול גבוה, זה מה שאנשים עושים תמיד כשהם רואים ילדים קטנים מתוקים. "הבת של לו. היא מתוקה אמיתית, אני בטוח שתביני את זה בשבועות הקרובים". היא חייכה אלי וליטפה את הלחי של לוקס. "איך קוראים לה?" היא שאלה תוך כדי שחייכה חיוך חמוד לכיוון לוקס. מה זאת אומרת איך קוראים לה? היא רצינית? "את באמת לא שמעת עליה?" שאלתי אותה מבולבל. היא נראתה מבולבלת מהשאלה שלי והנידה את הראש שלה. "בשום כתבה…? או… בתמונות… לא רוצה להשוויץ או משהו, אבל מסופר עליה ועלינו כמעט בכל מקום". הרמתי גבה אבל היא עדיין הנידה בראש שלה. צחקקתי לעצמי לפני שעניתי לה. "אולי תשאלי אותה" הצעתי לה והיא הסתכלה עלי לפני שהסתכלה בחזרה אל לוקס ששיחקה לה עם אצבע. "מה השם שלך נסיכונת קטנה?" היא שאלה אותה עם חיוך כשהסתכלה עליה מקרוב. "לוקס" היא אמרה בקול הכי מתוק שבן אדם יכול לשמוע. אלה ציחקקה מהקול המתוק שלה. עמדנו ככה שלושתינו, אני ואלה משני הצדדים של לוקס. "הארי! קדימה, בדיקת סאונד!" נייל צעק לי כשהם כולם הלכו לכיוון הבמה. "אני בא!" צעקתי לו. "היי, תקשיבי. קחי את לוקס, ובואו שתיכן למושבים שלמטה, מול הבמה. לכו לכניסת B3 ותרדי שם במדרגות, את תראי כבר את הכניסה למושבים" הסברתי לה לפני שמסרתי לה את לוקס. היא החזיקה מופתעת את לוקס ביידים שלה, כאילו אף פעם לא החזיקה תינוק קודם. "אתה באמת רוצה שאני אשמור עלייה?" היא שאלה מופתעת עם עיניים פוקחות. "כן. את תהיי בסדר, אני בטוח בזה" אמרתי לה לפני שתפסתי את שני צידי הפנים שלה והכנסתי אותה לתוך נשיקה. הרגשתי שהיא מנשקת אותי בחזרה ומחייכת כשהנשיקה נגמרה. "ביי לוקסי" נתתי לה נשיקה על הראש לפנישהלכתי לכיוון כניסת הבמה. תוך כדי שהלכתי סובבתי את הראש שלי אליהן רק כדי לתת לה מבט אחרון וראיתי שהיא מסתכלת עלי, קרצתי לה והיא צחקקה לפני שנעלמתי משם לתוך הבמה הענקית.