הסירנא- פאניפיק על פרסי ג'קסון- פרק 10

~נקודת מבט של אלינה~
הסתכלנו אחת על השנייה, חושבות מה קרה כאן.
"אני חושבת שסמי צודק, באמת עברנו הרבה היום… אולי כדאי שכולנו נלך לישון" אמרה אלין בזמן שהיא שולפת את החץ הסגול שלה מהעכביש. (הערת הכותבת- לכול חצויי שיש לו קשת, חייב להיות לו סוג חץ שמייצג אותו. כמו הסגול על העיטורים הזהובים- הערת הכותבת)
"ברור, ואז אני אקנה כמה דברים לאכול, ואחרי שתתעוררו אני אכין, לא יודעת, ספגטי עם רוטב?" שאלתי. הייתי רעבה, וניזכרתי שהפעם האחרונה שאכלתי הייתה בארוחת הבוקר היום.
"לא! רק לא ספגטי! את יודעת כמה זה מפחיד אותי!" צעקה אלין. שכחתי שהיא מפחדת מספגטי מאז שהיא ראתה איזשהו סרט, מגעיל כזה.. פתאום הפחד שלי מעכבישים לא נראה כזה מפגר.
"אוקי, בלי ספגטי. מקרוני עם גבינה?"
"אוקיי" נרגעה אלין.
"אני הולכת לישון" אמרתי. ריססתי את האזור ליד הספה שרציתי לישון עליה, נשכבתי, ונרדמתי.

מובן שכשנירדמתי, התחיל לי חלום.
לא, לא חלום רגיל, אלא חלום של חצויים. המפחידים האלה שגורמים לך להתעורר ולא להרדם כמה ימים? כן, אלה.
מצאתי את עצמי ליד 3 איים שצמודים זה לזה. הם היו עם הרבה עצים ונראים כמו האיים בסרטים. אבל ידעתי שזה לא סרט.
הסתכלתי ביותר ריכוז, וראיתי בית. לא, לא בית- אחוזה. אחוזה ירוקה ומפחידה. היה שם חלון, וממנו יכולתי לראות 2 דמויות- האחת גבוהה, עם שיער קצר, והשניה גם גבוהה אבל עם שיער ארוך, כך ששיערתי שאלו איש ואישה.
"נו? מה התוכנית הגאונית שלך?" שאלה האישה בקול קר.
"היא עוד לא מושלמת, אבל היא טובה. אבל אני לא מבין…" אמר הגבר.
"לא מבין מה?" שאלה האישה באותו טון כמו מיקודם.
"למה אנחנו לא יכולים להרוג אותו? למה להביא אותו לכאן?" שאל הגבר.
"כי, אידיוט אחד, אני צריכה דם טרי. יש לך עד מחר בערב להביא לי אותו, או ש.." האישה אמרה, לא מסיימת את איומה.
"רק עוד שאלה אחת, גבירתי"
"מה?"
"לא מספיק שלושה ילדים?"
"לא. אני צריכה את כול ארבעתם. בהקדם. עד מחר…." אמרה האישה ופנתה ללכת. אבל לפני זה, היא הסתובבה אלי, וידעתי שהיא רואה אותי. אבל איכשהו זה לא הפריע לה. היא הושיטה את היד שלה, ויכולתי להרגיש צריבה ביד שמאל שלי.
ואז התעוררתי בצרחות.