מבחן האומץ-פרק 3
"דין אני יהרוג אותך!!!!!" צרחה שרלוט ונכנסה לחדר.
"תירגעי כבר יואו.. למה את כלכך בלחץ?" ניסה דין את מזלו.
"אולי כי הרטבת לי את הבגדים, זרקת אותם החוצה, אמרת שאתה הולך להביא לי חדשים ואני חיכיתי לך בחדר!! ואז נמאס לי אז הלכתי לחפש אותך ואני רואה אותך יושב פה ומסתכל על התמונות של הבנות בהתמחות!!!! אני ירצח אותך!!!!!" צעקה שרלוט.
"אבל עם יכולת לצאת לחפש אותי, אז למה לא הבאת לעצמך בגדים?" שאל דין בתוכחה.
"כי הצורך להרוג אותך היה חזק מהצורך להלבש!!!" המשיכה לצרוח עליו.
"תירגעי כבר יא דרמה קווין… אפשר לחשוב מה כבר קרה?" המשיך דין בשלו. היא עצבנה אותו והיה לו כיף עם הבנים האחרים. הוא לא מתכוון להרוס את זה בגללה.
"פלוס כל מה שאמרתי מקודם, אני עומדת עכשיו עם מגבת בחדר עם ארבעה בנים!!" המשיכה שרלוט ופניה האדימו מכעס.
מל הפסיק להתענין בשיחה וחזר ללוח. ג'ייק לעומתו הסתכל על שרלוט הייטב. אמנם הייתה לו חברה, והוא אהב אותה ממש, שרלוט הזאתי עשתה לו הרגשה מוזרה, שלא החברה שלו, ולא אף אחת אחרת גרמו לו להרגיש.
'תפסיק עם זה. נטלי היא בול בשבילך, היא יפה וחכמה וזהו. ואתה אוהב אותה. עכשיו תפסיק לבהות בשרלוט הזאת שאתה מכיר בקושי יום וחצי, ותחזור לטלפון. עכשיו!" אמר דין לעצמו וחזר לטלפון.
"וואי אתה פשוט האח הכי גרוע בעולם!! רק אתה יכול לגרום לאחותך לעמוד חצי עירומה מול שלושה בנים! רק אתה!!" המשיכה שרלוט בכעס.
אבל לדין נמאס ממנה. "אני לא הבאתי את זה עלייך, את הבאת את זה על עצמך!! את יכולת במקום לבוא לפה חצי עירומה ולצרוח עליי, לקחת בגדים מאחד החדרים כאן!! זה לא אשמתי בשיט, ואל תחשבי אפילו להפיל את האשמה עליי!!!" התעצבן דין ויצא מהחדר בטריקה.
"אה.." מילמלה שרלוט כשראתה את שלושת הבנים מביטים בה בסקרנות.
"היי אני ג'ייק" אמר ג'ייק וקם לקראתה.
"שרלוט" אמרה שרלוט והסתכלה סביבה.
"אני מצטערת שראיתם את זה פשוט.. אמ.. לפעמים הוא מעלה לי את העצבים לגמרי… ואה.. אני.. חייבת ללכת… אז.. ביי." מילמלה שרלוט ויצאה מהחדר במהירות.
היא החלה ללכת לחדר וחשבה תוך כדי, מה קרה שם חדר בעצם.
'יש מצב שהחתיך הזה איך קוראים לו, ג'ייק התחיל איתי?" שאלה את עצמה.
'טוב ברור היית עם מגבת בלבד בחדר שלו, ואחרי הכל הוא בן' נאנחה שרלוט.
'וואי אבל הוא ממש חתיך' הוסיפה וחייכה.
כשנכנסה לחדר לא מצאה אף אחד, ובגדים חדשים נזרקו על המיטה שלה בחוזקה.
היא הרימה את הבגדים וחייכה. אחרי כל הצעקות הוא עדיין אחיה.
היא התלבשה במהירות וניחשה שהמבחן כבר עומד להתחיל.
"אוקיי מתמחים!!! עכשיו זאתי המשימה הקשה ביותר!! פה אנחנו נחלק אתכם לשני צוותים, וכל צוות יקבל רמז כלשהו. הרמזים שונים אז אל תחשבו אפילו להציץ. כל רמז מוביל למקום אחר כך שאתם לא תדעו עם ניצחתם לפני הטקס, עם הפסדתם, נא לא לקבל את זה קשה. הצוותים הם; צוות ראשון: שרלוט, ג'ייק, פיית', אריק. צוות שני: יולי, לירון, דין, דמי. צוות שלישי: מקס, מל, לורי, ורוניק. וצוות אחרון: ליאה, רוני, קאט ודינה. כולכם קיבלתם את הרמזים. ועכשיו, תתחילו לפתור!!" סיימה דיינה וכולם ראו איך הצוותים מתאספים במהירות.
הצוותים החלו לפתור את הרמז. בהדרגה הקבוצות החלו להתיאש.
"זה פשוט לא אפשרי!!" התעצבנה פיית'.
"דיי מספיק! לא לוותר! תנסו לחשוב מחוץ לקופסא!" נסה לעודד אותם אריק.
מייק עבר בין הקבוצות ונסה לעזור כמה שיכל אך דיינה הפסיקה את זה.
"אני יודעת!!!" קראה לירון בניצחון והקבוצה שלה רצו לתוך הבנין.
"שיט הם גמרו ואנחנו בקושי מתקדמים כבר שעות" התעצבנה גם שרלוט.
"דיי תרגעו כבר. כולנו יודעים שזה אפשרי, רק צריך למצוא את הדרך" אמר ג'ייק ונסה להראות חכם.
"אני יודע!!" קרא לפתע מקס והקבוצה שלו גם נכנסנה לבנין.
"אוף רק אנחנו טיפשים" אמרה פיית' בעצב והתישבה על הריצפה.
"רגע אני חושבת שאני יודעת!! בואו!" קראה פתאום שרלוט והם רצו לתוך הבנין.
"גם אני יודעת!!" אמרה דינה וגם הן רצו פנימה.
כעבור כמה שעות נשמעה קריאה במערכת הקריזה על שהטקס הוקדם ויתקיים עכשיו.
"מתמחים. כולכם עברתם את המבחנים בכבוד, אבל רק אחד עשרה ילדים עברו את המבחן האחרון והתקבלו. נקריא את השמות של הילדים שהתקבלו עכשיו:
שרלוט, ג'ייק, פיית', אריק, יולי, לירון, דין, דמי, מקס, מל, לורי וורוניק. ברכותי." אמרה דיינה למקרופון.
כולם פרצו בצהלות שמחה חוץ מורוניק. היא בכתה.
"מה קרה? לא שמעת? עברנו!!" אמר לה לורי.
"כן אבל ליאה לא עברה!! אני לא מסוגלת להיות בלי ליאה!!! אני פשוט לא יכולה!! אני הולכת לומר לדיינה שאני פורשת!!" יללה ורוניק וניגשה לדיינה. דיינה הנהנה בהסכמה.
"שינוי קטן, התוכנית תכלול רק עשרה ילדים. כל מי שהקראתי מקודם מלבד ורוניק. אתם יכולים ללכת לנוח. מחר כבר ניתן לכם את הלו"ז. שאר היום חופשי." הוסיפה דיינה.
"אמרתי לך שתעברי" ניגש מייק לפיית'.
"כן נכון. תודה" אמרה ונישקה את לחיו. מייק הביט בה מופתע ואז חייך. היא חייכה בחזרה ואז חיוכה דעך.
"מה קרה?" שאל מייק בדאגה.
"שום דבר" אמרה פיית' בשיכנוע וחייכה אליו שוב. מייק חייך בחזרה ואז היא רצה לעבר הבנין.
"קאט!! מישהו ראה את… קאט!! הנה את! חיפשתי אותך שעות!!" קראה פיית' לעבר אחותה שישבה ליד האגם הקטן.
"הייתי פה" ענתה קאט בשקט. שתיהן ידעו מה קרה. פיית' התקבלה, קאט לא.
"אני לא יילך לזה" אמרה פיית' פתאום.
"מה? אבל זה מה שתמיד רצית.. שיכירו בכישורים שלך בסייף לא?" שאלה קאט ודמעות בעיניה. היא לא רצתה שאחותה תוותר על החלום שלה, אבל גם לא רוצה שפיית' תלך והיא לא.
"אני כן אבל.. עם זה כלכך חשוב לך אני לא יילך. אחיות קודמות לחלומות" חייכה פיית' ברכות והתישבה ליד קאט.
"כן אבל מה עם הילד הזה? נראה שאת ממש מחבבת אותו.. והוא אותך" הוסיפה קאט ומשכה באפה.
"כן אבל בנים באים והולכים… אחיות נשארות לנצח." אמרה פיית' בשכנוע מסוים שנועד לשכנע לא רק את אחותה, אלא גם אותה. היא ידעה שזה המעשה הנכון, אבל היא לא באמת רצתה לוותר על החלום שלה, ועל מייק רק כי קאט לא התקבלה.
קאט ראתה את המבטים המהססים של אחותה והחליטה. היא לא עומדת להיות זאתי שתהרוס לפיית' את החלום.
"לא. את נשארת כאן. ואין יותר וויכוחים" אמרה קאט בהחלטיות ופיית' נבהלה.
"לא!! לא אכפת לי לא ללכת, באמת!" ניסתה שוב לשכנע אותה פיית'.
"לא שומעת!!" אמרה קאט ותקעה את אצבעותיה באוזניה.
"וואי את מעצבנת" אמרה פיית' בחיוך.
"את זה דווקא שמעתי" חייכה גם קאט.
תגובות (4)
די נו זה מושלם ~~
תמשיכי תמשיכי D:
נוו פליז תמשיכי ~
אני כותבת עכשיו את הפרק הבא :)
ישישישיש אין כמוך !!!!!!!!