האולימפוס – פרק 1
מרגרט התעוררה לעוד יום משעמם בחיה.
עוד יום בבית הספר שלה , בקיצר משעמם.
"מרגרט! קומי!" צעקה אימא.
"אוקיי , אני קמה!" צעקתי.
כן , אני מרגרט , כפי שאתם יודעים.
אז זה הזמן להתחיל לקום , להתלבש ולצאת ליום משעמם.
"מרגרט! את מתלבשת? מאוחר!" היא צרחה שוב.
"כן , אימא!" אמרתי שוב , איזה מעצבנת , היא לא יודעת לחכות!
התלבשתי , דילגתי על ארוחת הבוקר ורצתי לבית הספר , אלא שהוא היה סגור.
"איזה טיפשה אימא! היום יום שבת!" אמרתי.
אימא רצה אלי ברחוב.
"לא לבית הספר הזה , טיפשונת! למחנה החצוים!" אמרה.
"מה?! מה זה השטיות האלה?!" שאלתי.
כנראה אמא שלי השתגעה , מה זה מחנה החצוים בכלל?
"הסבר אחר כך" אמרה אימי , תפסה לי את היד והתחלנו לרוץ למקום שאין לי מושג מהו.
"לאן אנחנו רצות?!" צרחתי בפאניקה.
"למחנה החצוים!!" אמרה.
שכחתי להגיד שאין לי אבא , אמרו שהיה לי , אבל הוא נעלם.
הגענו למקום הזה.
"מרגרט , מהיום פה את לומדת" אמרה בעודה מתנשפת ומתנשפת.
"ומה אני אמורה לעשות פה?" שאלתי.
"את תגלי לבד. להתראות מתוקה , ושיהיה בהצלחה!" אמרה לי.
"תודה…" אמרתי בעודי צועדת אל המקום.
תגובות (3)
זה קצת מוזר שעל הפרק הראשון, שהוא קצר, כבר היא תגיע למחנה.
הסיפור רץ מהר יותר מסוס שהבהילו אותו מאחור.
מה עם קצת רקע על מרגרט? מה עם סיפור רקע לפני המחנה? מקרה מוזר שהביא אותה למחנה. משהו!
וגם, בתחילת הסיפור זה מנקודת מבט של גוף שלישי, ואז זה עובר לגוף ראשון.
"שכחתי להגיד שאין לי אבא , אמרו שהיה לי , אבל הוא נעלם." – זה משפט שלא כדאי לשים, כי זה מרגיש חובבני כזה, כאילו שאת באמת שכחת לציין את זה. אפשר לציין את זה בסיפור הרקע, או להגיד משהו כמו:
"אמא שלי תמיד לקחה אחריות בבית וצעקה עלי, כי לא היה לי אבא שיעשה את זה. אמרו שהיה לי פעם, אבל יום אחד הוא פשוט נעלם, כשהייתי עוד קטנה, בת כמה חודשים." דברים כאלו. ככה זה נשמע שמרגרט באמת מדברת וחווה את זה.
בכל מקרה, תמשיכי! אני שמח שסופסוף חזרו לכאן הג'קסונים. היה מאוד עצוב בלעדיהם.
ובכל מקרה, אני מקווה שלא תעלבי מההערה או משהו. בסיפור הראשון שלי היו הרבה יותר דברים לשפר. זאת הדרך להשתפר ולהצליח.
בהצלחה!
לא נעלבתי
זה הסיפור הראשון שלך על מיתולוגיה? קראת פרסי ג'קסון? יש לך צפרדע שקוראים לו קלוביס? (אני מתה על קלוביס מהגיבור האבוד!) את מעריצה של היפנוס ופוסידון? (גאה להכריז!) תעני!
CATMIO