חצאים- פרק 26

" אז זה המקום המיוחד? הבית שלך? " היא שאלה לא מבינה.
" לא לא " צחקתי, " זו פשוט עצירה לכמה שעות. את רעבה? עייפה? ".
" לא משהו מיוחד " היא אמרה והתיישבה בקצה המיטה שלי. התיישבתי לצידה.
" מה יש? " שאלתי לא מבין.
" סתם, לא חשוב " היא נאנחה.
" את יודעת שאת יכולה לדבר איתי על הכל " אמרתי לה בחיוך וחיבקתי אותה מאחורה.
" חושבת על מחר " היא הסתכלה עליי. העיניים שלה, אני פשוט נמס מהן.
" מה יש מחר? " שאלתי.
" מחר אני הולכת לראות שיעור תיאטרון.. לראות אם זה מתאים לי ".
" מה את מפחדת? " שאלתי בחיוך, " המגמה הזאת ממש מתאימה לך, את מושלמת בשבילה. מושלמת בשביל הכל " נאנחתי. היא חייכה אליי ונתנה לי נשיקה קטנה על השפתיים. " זה לא זה " היא נאנחה, " אני חושבת שאני בעיקר מפחדת מזה שאני אעמוד על במה.. הבמה משתקת אותי כשאני צריכה לדבר עליה ".
" אפשר לעבוד על הכל " אמרתי בחיוך, " השאלה היא אם את באמת רוצה את זה ". היא צחקה. " נשמעת בדיוק כמו המורה לתיאטרון, דפנה ". חייכתי אליה וצחקתי, היא צחקה גם. " ככה אני רוצה שתישארי, עם החיוך הזה. אל תהיי מודאגת את תהיי מדהימה אם תבחרי ללכת לשם ". היא חיבקה אותי חיבוק חזק.
" אתה מוכן לגלות לי? " היא שאלה אחרי שעברנו להישען על אחורי המיטה ולהסתכל בטלוויזיה, סתם ככה בשביל להירגע.
" לאן הולכים? לא " אמרתי בצחוק.
" אבל.. ".
" אל תדאגי נו, יהיה מדהים ".
" חסר לך שהוצאת על זה יותר מידי כסף " היא אמרה בחיוך. אני צחקתי.
" הפעם לא אני זה שהוציא על זה כסף.. אני גם לא חושב שזה עולה לנו כסף ".
" לנו? ".
" עזבי את תביני.. " נאנחתי בחיוך. היא הניחה שוב את ראשה על הבטן שלי והמשיכה להסתכל על הטלוייזיה. אני רק ליטפתי את ראשה.
" אתה יודע? " היא התחילה לומר, " איתך יש לי אומץ לעשות כל דבר. אני לא חושבת שבמצב אחר הייתי מתקרבת לבנאדם כמו שאני איתך, לא מהרצון שלי הייית מניחה את הראש שלי על גופך, לא הייתי מנשקת אותך. אתה גורם לי להרגיש טוב עם עצמי " היא אמרה כשראשה עדיין לכיוון הטלוויזיה. היא לא הסתכלה לי בעיניים כשהיא אמרה את זה אבל נימת הקול שלה הייתה רגועה ואמיתית. התקרבתי ונתתי לה נשיקה עמוקה על הלחי שהייתה לכיוון התקרה.
" אני אוהב אותך את יודעת? " אמרתי לה.
" לא הייתי כל כך מאושרת המון המון זמן ".
" אבל לא התלוננת, ככה לפחות את אמרת. כשפגשתי אותך בפעם הראשונה לא התלוננת על המצב שלך ".
" אין על מה להתלונן " היא אמרה בחיוך, " הצלחתי למצוא דרכים להתמודד. אבל המציאות השתנתה. הבאת איתך כל כך הרבה דברים טובים בשבילי, אהבה דבר ראשון, השכלה גם ומותרות.. המציאות נהייתה טובה יותר ".
" אני רק רוצה שתדעי " אמרתי והיא הסתכלה לי עמוק אל תוך העיניים, " אני רואה שאת לא רודפת אחרי הכסף, אני מעריך את זה. בנות אחרות, או בנות מגעילות שחשבתי שיש שם משהו, ראו את הכסף לפני האופי. אני באמת רוצה להגיד לך תודה שאת לא כזו " אמרתי בחיוך.
" להגיד לי תודה? אם כבר זה ההיפך. אני חייבת לך על כל מה שנתת ושאתה ממשיך לתת. הכסף לא קנה את האהבה שלי אלייך, אבל אתה משקיע בי כל כך הרבה שאני גם אוהבת את המתנות הקטנות ".
" אני רוצה שלעולם לא יחסר לך ".
" לעולם זו מילה ממש חזקה אתה לא חושב? " היא אמרה בצחוק. נזכרתי באחת השיחות שלנו שבה אמרתי לה את אותו הדבר.
" דווקא בגלל שהיא חזקה אני אומר אותה " אמרתי לה והתקרבתי לנשק אותה אבל הטלפון שלי צלצל. היא צחקה. " איזה טיימינג ". " מצטער.. " נאנחתי והתקרבתי לשידה כדי לראות מי מחפש אותי. 'דווקא הוא הורס לי?!' חשבתי לעצמי, עומר.
" הלו? " שאלתי לא מעוניין בשיחה.
" אתה עדיין כועס? " הוא שאל.
" עומר מה אתה רוצה? אני קצת באמצע.. ".
" תהיתי אם אני רואה אותך היום בערב ".
" אתה גם מגיע? " שאלתי לא מבין.
" נו ברור! חשבת שאני אפספס את זה? ".
" איך אתה יודע על זה בכלל? ".
" אחותך סיפרה לי " הוא אמר בחיוך.
" אתה מדבר איתה? " שאלתי לא מבין.
" היא סלחה כמו שאתה יודע.. אתה עוד לא ".
" טוב עומר אני באמת באמצע, נתראה או משהו ".
" אני רק רוצה שתפסיק לכעוס " הוא אמר.
" יקח זמן, ביי " אמרתי מעוצבן.
" ביי " הוא אמר והשיחה התנתקה. עלמה הסתכלה עליי במטב לא מבין ואמרתי לה שזה ממש לא משנה. הסתכלתי על השעה, כבר צריך להתחיל להתארגן. לקחתי את עלמה לחדר של אחותי ופתחתי את הארון של הבגדים הקטנים על אחותי, כל בגד הוא פנינה לדעתי. נתתי לעלמה את הרשות לבחור בעצמה בגד חדש מתוך הכמות. היא הסתכלה עליי והרגישה לא נעים, ואז אייימתי שאני אבחר ושהטעם שלי ממש לא טוב. היא צחקה ואמרה שהטעם שלי מעולה, כנראה תרתי משמע. היא בחרה בסוף שמלה קטנה בצבע תכלת שמיים. עברתי איתה למגירה אחרת ושאלתי אותה למידת הנעליים שלה. 37, מידה מושלמת לילדה מושלמת. הוצאתי משם נעלי עקב קטנות שהיו נראות חדשות לגמרי. היא הסתכלה במבט לא מבין. " פשוט קחי " אמרתי לה בצחוק. היא התארגנה בשירותים, אני גם החלפתי בגדים. היא נכנסה ואני פשוט התהפנטתי. היא הייתה כל כך יפה, יפה כמו כל זמן אחר. ירדנו למטה במדרגות, אמא ואבא כבר חיכו. " הם איתנו? " היא שאלה בלחש. " את עוד מעט תביני הכל " אמרתי בצחוק. נכנסנו לאוטו, היא התלהבה ליסוע במכונית כל כך אלגנטית. הגענו לתיאטרון. היא הספיקה לפתוח את דלתה לפני שאני הספקתי לקום ולפתוח לה אותה, היא שונאת מחוות רומנטיות, את זה כבר הבנתי.
" מה אנחנו עושים פה? " היא שאלה בחיוך.
" עוד מעט תגלי " אמרתי בצחוק.
" עוד לא הייתי פה " היא אמרה כשהיא מסתכלת על המבנה היפה של התיאטרון, " אני מתרגשת " היא אמרה בחיוך והחזיקה לי את היד. חייכתי אליה ונישקתי לה את המצח.
" אחרייך " אמרתי לה והיא הסתכלה עליי במבט נוגה.
" ביחד " היא אמרה והתחלנו ללכת ביחד לקראת דלת הכניסה המסתובבת.