החומה-פרק ד'(הסיפור שלכם)

פרק ד'
"אם כך," שאלה הנשיאה הבכירה את קייל ואת ג'ראלד, שהוזמנו לפגישת חירום מכיוון שהם היו אלו שמצאו את הזר, "אתם מצאתם אותו?"
"אכן כך, גברתי הנשיאה." השיב לה קייל בענייניות.
"ואיפה הוא נמצא עכשיו?" שאלה אותו הנשיאה.
"ככל הידוע לי," ענה קייל, "בבית החולים. תחת שמירה הדוקה." למען האמת, העיר הייתה מחוסרת מחלות כך שלא היה צורך בבית חולים, אך העדיפו להקים אותו ולהכשיר רופאים ואחיות, על כל צרה שלא תבוא.
"הוא אמר משהו?" התערבה בשיחה העוזרת הבכירה, גינדרה לוקוס, "מהיכן בא? מדוע הגיע?"
"לא, שום דבר," הישב קייל, "למען האמת, גברתי העוזרת הבכירה, הוא כן מלמל כמה דברים חסרי פשר, שלא הצלחנו להבינם. הוא נפצע באופן קשה במיוחד, ייתכן על ידי חיות בר וסובל מהתייבשות."
"טוב שיש בית חולים," מלמלה לעצמה הנשיאה, "בדיוק למקרים כאלו."
"גברתי הנשיאה, אם תרשי לי לשאול שאלה," התערב ג'ראלד, "הרי, העולם שמחוץ לעיר, אמור להיות שומם ונטוש. לא נותרו אנשים מחוץ לעיר. או לפחות, זה מה שלמדנו בשיעורי ההיסטוריה."
"וכך חשבנו שזה אמור להיות," השיבה לו הנשיאה, "בכל מקרה, אני רוצה להודות לכם. תקבלו צל"ש מהמעלה הראשונה. ועכשיו, אם תואילו בטובכם, אמורה להתקיים ישיבה חשובה ולכן אבקש שתצאו." קייל וג'ראלד הנהנו ויצאו מחדר הנשיאה, אשר היה ממוקם בבניין הגבוה ביותר ברחבי העיר כולה.
"זה לא טוב," מלמלה הנשיאה, "זה בכלל לא טוב. הגידי לי, גינדרה, מה לדעתך אני אמורה לעשות."
"העניין סביב הזר בוודאי ידעך במהרה," אמרה גינדרה וניסתה להרגיע את הנשיאה, "אל תחששי. אנשי העיר לעולם לא יגלו על כך."
"ככה את אומרת," אמרה הנשיאה בחשש, "כבר הודיעו בחדשות על כך שמישהו זר נכנס לעיר. כרגע, כולם יודעים על כך. רק חסר לנו שהוא יתחיל לפלוט כל מיני דברים."
"הוא לא," אמרה גינדרה לוקוס בתקיפות, "נבהיר לו היטב שלא יעז להוציא אפילו מילה אחת על כך. ואחרי שיחלים, טוב, נוציא אותו מהעיר. עם ההגנה המתאימה, כמובן ומזון."
"דרכנו היא לא דרך התוקפנות," אמרה הנשיאה נואשות, מנסה לשכנע את עצמה, "אבל, חייבים לעשות משהו בנידון. אם הם יגלו את הסוד, אז…"
"הסירי דאגה מליבך," פנתה אליה גינדרה, "הם לא יגלו על כך. ועכשיו, במקום להטריח את עצמך בדאגות שווא, אני מציעה שתלכי קצת להתרענן. תרצי שאוציא הודעה על איפול פרשת הזר לעיתונות?"
"את בוודאי צודקת," מלמלה הנשיאה, "וכן, תוציאי הודעה על כך שחל איפול על פרשת הזר."
הנשיאה נכנסה למעלית ועלתה לקומה השנייה, שם כבר היו המים מחוממים לרחצה שלה באמבטיה. גינדרה לוקוס נאנחה חרישית, כל-כך הרבה צרות. מי היה יכול לדעת, שעבודת העוזרת הבכירה תהיה מתישה כל-כך. היא ידעה שאנשים לא מאמינים שתצליח, מכיוון שהיא העוזרת הבכירה הצעירה ביותר בהיסטוריה של העיר. ועד שהצליחה להשתלב בתפקיד המתיש והמעייף הזה, העניין עם הזר הטיפשי הזה. אילו יכלה לבחור, הייתה נשארת כפי שהיא, מתבודדת בחדרה ועוסקת בחישובים. פיזיקה היה המקצוע החביב עליה התקופת לימודיה. הו, כמה שהיא מתגעגעת לתקופת הלימודים, שם הדברים נראו קלים יותר.
ואין לשכוח, עניין הנישואים שלה מתקרב. למען האמת, הבחירה של אנשי הוועדה בשבילה הייתה מושלמת, מישהו שנראה נחמד מאוד ושומר על החוקים.
אוח, היא נאנחה לעצמה ומרוב עייפות, מה שלא עשתה זמן רב, היא נשכבה על הספה. מחשבות מציפות את מוחה.
בינתיים, אברה וחברתה אביה היו בדרכן חזרה מבית הספר. כל התלמידים דיברו על הזר שנכנס לעיר והעלו תיאוריות משונות בנוגע לכך. אחד אמר שהזר נולד בעיר ואז יצא למסע מחוץ לחומות, ושחזר רק עכשיו. שני אמר משהו אחר וכן הלאה וכן הלאה.
למען האמת, חוץ מהדיווח הראשוני ברדיו, לא נשמע דבר נוסף לגביו והמורים לא דיברו איתם על זה. חוץ מהדמיון הפורה של התלמידים לגבי מראהו, גילו ושמו של הזר, לא נשמע דבר נוסף בעניין. חלק חשבו שזו סתם מתיחה, למרות שלא הבינו את התכלית בה.
ועכשיו, אברה ואביה היו בדרכן למחויבות אישית-פרויקט מיוחד מגיל שש עשרה ומעלה שנועד לעודד את בני הנוער לעזור בעיר. אברה עבדה בתור עוזרת בבית החולים העירוני ואילו אביה עבדה באחד מגני הילדים באזור.
"טוב, אז להתראות." אמרה לה אביה בכניסה לבית החולים ונופפה לה לשלום.
אברה נכנסה לבית החולים, לבשה את החלוק והחלה לעבוד. למען האמת, העבודה שלה כללה בעיקר הבאת מים לאלה שנפצעו. בכל זאת, היא לא הייתה אחות מוסמכת. וחוץ מזה, הצליחו כבר למצוא תרופות למחלות קטלניות, שהרגו אנשים רבים מאוד בעבר. היא נזכרה שסיפרו לה על מחלה שנקראה "סרטן".
לידה ראתה את קייטלין, ילדה שהייתה איתה בכיתה. קייטלין הייתה שטנית בעלת עיניים כחולות. למען האמת, הן בקושי דיברו בזמן הלימודים. רוב השיחות ביניהן התבצעו פה, בבית החולים.
היא שמחה שהיא חיה בעיר, שבה אין פשיעות ואלימות, אך, הרגישה שמשהו חסר ולא יכלה להגדירו.
"אברה," שמעה לפתע קול קורא לה והסתובבה לאחור. במבט ראשון מי שקרא לה נראה לא מוכר, אך, כעבור כמה רגעים זיהתה אותו, זה היה קייל, שעורר בה זכרונות לא נעימים, "היי." הוא אמר ונופף לה.
"היי," היא השיבה, "לא ראיתי אותך מאז…"
"כן, אני יודע," הוא אמר בקור רוח, "בכל מקרה, אולי תוכלי לעזור לי במשהו?"
"לעזור לך? למה?" היא אמרה וצחקה מעט.
"לא הייתי מבקש ממך אם לא הייתי מכיר אותך," הוא אמר ושלוותו התערערה מעט, "זה בנוגע לזר."
"הזר?" שאלה אברה בסקרנות, "מה איתו?"
"חכי ותראי." הוא השיב לה והוביל אותה במעלה המדרגות.