חצאים- פרק 25

הגענו ליום רביעי. הימים טסים כשנהנים בהם. כבר הצלחתי להתמקם בבית הספר, כבר מכירים אותי, יודעים מי אני. שיעור ספרות מורחב שמתקיים גם ביום שלישי היה מדהים כמו קודמו, המחשבות על מגמת תיאטרון המשיכו להציק לי, וכמובן איך אפשר שלא- הקשר ביני לבין יובל רק התהדק והתהדק. אחרי הנשיקה שלנו הרגשנו שאנחנו באמת נועדנו אחד לשני, אפילו בצורה הקיטשית של זה. הנשיקות שלנו היו רגועות, לא מתנפלות. אהבתי כל שנייה מהן.
" בוקר טוב " הוא עמד בשער וחיכה לי.
" חיכית לי? " שאלתי ונתתי לו נשיקה קטנה על השפתיים.
" כן " הוא אמר בחיוך, " רציתי לדבר איתך על משהו, יש לך שנייה? ".
" ברור " אמרתי בצחוק והחזקתי את ידו. הלכנו שנינו להתיישב באחד המקומות על הדשא.
" מה קורה? " שאלתי בחיוך.
" את עושה היום משהו אחרי בית הספר? " הוא שאל בחיוך מתחכם.
" תיכננת משהו? לי אין כלום.. " נאנחתי, " כרגיל " חייכתי.
" אני רוצה לקחת אותך לאנשהו, בסדר? ".
" הפתעה? " שאלתי לא מבינה.
" הפתעה הפתעתית לא סתם " הוא צחק.
" סגור " אמרתי לו ונשמע צלצול. נתתי לו עוד נשיקה על השפתיים, נכנסו לבניין וכל אחד הלך לדרכו שלו, לכיתה שלו.
" בוקר טוב " אמרתי לברק.
" בוקר טוב מקסימה " הוא אמר ונתן לי חיבוק, " את באה לידי? ".
" בכיף " אמרתי בצחוק והתיישבתי לידו. השיעורים החלו, שיעורים רגילים ומעניינים. הפתעתי את עצמי, לא שתקתי ברובם. כבר התחלתי להרגיש חלק מהכיתה, חלק מהמסגרת. אני וברק דיברנו קצת על המחברת שלו, מה נשמע ומה קורה. הוא שאל אם אני מתחילה להסתדר בבית הספר, ואמרתי לו שאני כבר מתחילה להרגיש חלק. הוא אמר שהוא ממש שמח שאני בבית הספר, שהוא רואה כמה אני תורמת לכיתה וכמה אני משמחת את יובל. התרגשתי ממה שהוא אמר. לדעת שהחבר הכי טוב של חבר שלך חושב שאת חיובית לו משמח ומעלה חיוך על הפנים. בהפסקה עוד המשכנו לדבר, לא יצאנו מהכיתה. הכרתי אותו קצת, הוא סיפר לי על עצמו. שמחתי על זה. כשהשיעור הבא הגיע כמעט ולא הייתי מרוכזת, חשבתי על המון דברים תוך כדי.
" סליחה, את המורה לתיאטרון? " שאלתי בחיוך בהפסקה שאחרי ליד חדר המורים.
" נעים להכיר אני דפנה " היא אמרה בצחוק.
" אפשר לשמוע קצת על המגמה? יש לך רגע? " שאלתי בצורה הכי מנומסת שיכולתי.
" כמובן " היא אמרה בחיוך, " מגמה של כמעט 30 תלמידים שעובדים ביחד. השנה אנחנו נעלה דיאלוגים בסוף השנה, אתם בוחרים את הפרטנרים. עוד לא התחלנו לעבוד עליהם, אנחנו רק בהתחלה. לבנתיים אנחנו עוד עובדים על משחק שלא יהיה מוגזם מידי ועדיין אמין. את מעוניינת להצטרף? ".
" מצד אחד כן.. " נאנחתי, " אבל אני קצת מפחדת ".
" ממה אם מותר לי לשאול? ".
" הפחד העיקרי זה לעשות פדיחות.. שזה אני חושבת יש לכל ילד, אבל הפחד האחר שלי אני חושבת שזה להשתחרר ולהיכנס לדמות שהיא לא אתה.. חוץ מזה שאני קצת ביישנית אז לעמוד על במה ולדבר זה לא קל ".
" על הכל אפשר לעבוד " היא אמרה בחיוך גדול שאמר לי שיש לי עם מי לדבר, " השאלה אם את רוצה את זה ".
" אפשר לבוא לשיעור ניסיון? יש דבר כזה? ".
" את יכולה לראות איך מתנהל שיעור " היא אמרה בצחוק, " מחר בשעות 3-4, בזמני המגמות. יש לך מגמה על השעות האלה? ".
" האמת שלא " אמרתי בחיוך, " אני רק בספרות מורחב ".
" אהה, יש עוד אחד אצלנו שנמצא בספרות מורחב ובתיאטרון " היא אמרה בחיוך.
" אלירן " אמרתי.
" אז אני מבינה שיצא לכם להיפגש.. הוא סיפר לך קצת על המגמה? " היא התעניינה.
" הוא אמר שלא יזיק שרקדנית תבוא למגמת תיאטרון ".
" כן.. " היא צחקה, " בית הספר לא מציע מגמה לריקוד, אין כל כך ביקוש לזה פה, ללעבוד על רקדנים מקצועיים, אצל חלק מהבנות זה תחביב לאחר הצהריים. אבל מגמת תיאטרון היא הכי קרובה לזה, שונה בהרבה אבל.. את יודעת.. ".
" הבנתי " אמרתי לה בחיוך, " את נתראה מחר? " שאלתי בחיוך.
" לחלוטין " היא אמרה, " רק שמך? " היא צחקה.
" עלמה " צחקתי.
" אז נתראה עלמה " היא אמרה ונכנסה לחדר המורים. היא ממש מקסימה. החלטתי ללכת ולחפש את אלרין כדי לדבר איתו. ראיתי אותו במגרש יושב עם איזה בת, ממש לא רציתי להפריע. חיבוק חיבק אותי מאחור, רק בנאדם אחד יכול להיות שם. הסתובבתי ויובל הסתכל עליי בחיוך.
" אני פחדנית אתה יודע.. " צחקתי קצת, " יכולתי לקפוץ מזה ".
" חמודה " הוא נאנח ונתן לי נשיקה על השפתיים, ארוכה יותר מאלה של הבוקר. " איפה היית בהפסקה הקודמת ועכשיו? " הוא שאל מתעניין.
" סידורים " אמרתי לו בצחוק.
" הו הו, חברה שלי עסוקה ".
" יותר משאתה יכול לדמיין " אמרתי לה בצחוק. " איפה לחכות לך בסיום הלימודים? ".
" מתי את מסיימת? " הוא שאל.
" אני לא בטוחה.. עוד לא הצלחתי לשנן את המערכת ".
" הממ פשוט בכניסה? ".
" בסדר " אמרתי בקול תינוקי קטן. הוא חייך אליי חיוך גדול.
" מה? כיף לך שאני פה הא? ".
" אני מאושר את לא רואה? ".
" היית יותר מאושר אם הייתי איתך באותה כיתה? " שאלתי מתחכמת.
" האמת שטוב לי ככה. אני מרוכז בשיעור.. אם היית איתי בכיתה הייתי בוהה בך כל הזמן ולא לומד, וזה לא טוב " הוא אמר צוחק. אוי החיוך שלו והצחוק שלו פשוט מושלמים.
" ככה זה גם אצלי " אמרתי בצחוק, " אבל זה לא אומר שאני לא חושבת עלייך בזמן השיעורים ".
" אוי את קיצ'ית " הוא אמר וחיבק אותי.
" מי שמדבר " אמרתי בצחוק וחיבקתי אותו גם, " אבל עכשיו אני מכריחה אותך להתרכז ".
" עכשיו? " הוא שאל לא מבין.
" בשיעור היחיד שאנחנו לומדים בו ביחד " אמרתי לו בחיוך. הוא דפק את ידו בראשו, כמבין כמה אדיוט הוא יצא. " בואי " הוא אמר כשהצלצול נשמע, ופנינו שנינו בחזרה לבניין.