לנשק אותך (פרק שני נקודת מבט שלי ניקול)

"אז איך האוכל ניקולי?" אמר ליאם "מעולה" עניתי לו במהירות אני לא מבינה מה אני עושה כאן בניו יורק ולא בבית המוזנח שלי אני אפילו לא הכרתי אותו ולא שמעתי אותו שר לפני כן רציתי לברוח לרוץ הביתה לזמנים שאני ולילי סתם ראינו סרטים ועכשיו אנחנו הולכים לדייטים כפולים כול יום כמעט אז למה אני לא חוזרת הביתה למה אני לא יכולה למצוא אהבה בעיר שלי למה פה איתו זה לא שאני לא מאושרת איתו אני הכי מאושרת אולי ניפרד חשבתי על זה יותר מדי אני צריכה להרגע ולנוח אני בטוחה שאני לא באמת רוצה להיפרד ממנו בטח לילי עכשיו צוחקת מהבדיחות של לואי "ניקול על מה את חושבת כול כך הרבה זמן אני רק שאלתי אם אפשר את המלח לא צריך כזה הרבה זמן לענות…" אמר "לא אני פשוט חשבתי על משהו חשוב מה אמרת שאתה צריך?" אמרתי "רציתי מלח ניראה לי שאת צריכה לנוח קצת עבר עלינו יום קשה" אמר "אנחנו צריכים לדבר" אמרתי "אני יודע מה את רוצה להגיד לי את רוצה הפסקה אני מרגיש שאת מנותקת מימני אני מבין אותך ואם זה מה שאת מרגישה שאנחנו צריכים לעשות אז…" אמר אבל קטעתי אותו "אני חוזרת הביתה" אמרתי בהחלטה "אוקיי את רוצה שאלווה אותך?" שאל "כן אני רוצה" אמרתי לו ודמעות בעיני "אל תיבכי זו רק הפסקה" אמר "אתה צודק" אמרתי וניגבתי את הדמעות הגענו לפתח הבית שלי והוא נישק אותי והלך

ההמשך יבוא….