– הפנימייה – 31 [!]

רצתי אליו ' אני לא בתוחה, אני אוהבת את סטפן, סליחה…' אמרתי 'אני מבין, תמיד אהבת אותו אני פה תזכרי אותי כה ? ' הוא חייך ואמר 'תמיד… ' אמרתי וחיכתיי
חזרתי לסטפן ונרדמנו עד לבוקר
בבוקר….
__________________________________________________________________

קמתי מרעש מוזר
וראיתי את הפנים של רן בחלון עפת למטה, עוד בבגדים של אתמול
'הוא היה שם ! למטה ! ' אמרתי לסטפן שישב מול המחשב בשולחן המרכזי
' רן, אני יודע אנחנו מנסים להבריח אותם מיפה ' הוא אמר וקם לחבק אותי
' אנחנו ? ' שאלתי והתפלאתי
' הוא לא מת בכלל ! ? ' שאלתי
' לא, אני יסביר לך אח'כ תתארגני לביה'ס ' הוא אמר וגם הושיט לי שקית ואמר 'הפתעה ! '
' מה זה ? ' שאלתי
' תפתחי ותראי, את אוהבת ? ' שאל תוך כדי שכבר פתחתי את השקית
הייתי בשוק
השקת נפלה על הריצפה
'מה ? הטעם שלי כ'כ נורא ? ' הוא אמר והתלוצץ
' זה, הבגדים, מהחלום ' השוק לא עבר
' זה הגורל שלך אי אפשר לשנות אותו ' הוא אמר וקם אליי
' אתה מכנן את זה? ! ' שאלתי , לא הבנתי עדיין
' לא, אבל כניראה הבגדים שלך הופיעו בחלום שלך מהשקית של המתנה שלי '
הוא אמר באכזבה
' כה, אולי באמת ' אמרתי באכזבה
' תתלבשי יש בצפר ' הוא אמר והעלה אותי במדרגות לחדר
אוף ! ישנתי את היומיים האחרונים של החופש ! יופי -,-
אמרתי לעצמי
טיפאני עלתה לחדר עם צבעים 'היי ! ' היא אמרה והופיעה שם עם שתי כופסאות
' מה כל זה ? ' שאלתי בחיוך
' זוכרת את הלוקרים שכ'כ רצינו ? יש לנו שעתיים חופשיות היום הודיעו שהמורה לספרות לא תבוא '
היא אמרה בהתרגשות
' אז מה נזור להיות כמו פעם ? ' שאלתי לא קניתי את זה כמו פעם
' כדיי שננסה ' היא אמרה לרגע ואז המשיכה לחייך
' טוב אפשר גם לעבוד על זה ' היא אמרה 'תוך כדיי ' הוסיפה למשפט
' טוב , אני יכולה להתלבש ? ' חייכתי אלייה , אולי זה באמת לא כעיון כזה נורא (:
היא יצאה ואני החלפתי בגדים
http://www.polyvore.com/black_pink/set?id=82852071
ככה יצאנו שתינו היא בחולצה השחורה ואני בוורודה
היא שמה כבר את הצבע בלוקרים שלנו
ושוב נפגשנו כולנו לפני בצפר והלכנו יחד כל הבנות והבנים , חוץ מדיימון וסטפן
'למה הם לא פה ? ' שאלתי את טיפ' בראש
' צריך לשמור על פרופיל נמוך שאנשים לא יתחילו לשאול שאלות, אז יהיה מהומה '
היא ענתה לי בראש, 'אוקיי' אמרתי
'אל תידאגי אהובך יצתרף בצהריים לארוחה ' היא אמרה וציחקקה וכל שאר הבנות שהקשיבו
הגענו והתחלנו לדבר על שטויות של ילדות רגילות, בלי אקדחים וניבים שאנשים לא יחשדו
בנים, בגדים, קניון, ציפורניים ורכילות שרובה הייתה עלינו, כי רואים אותנו מסתובבים…. וממצאים 'שטויות אפעם לא הבנתי לממה ?! לדחווף את האף לממה ?!' שאלתי את טיפאני כששמעתי את המחשבות של חצי מהכיתה עליי ואת ההתלחששויות
' די תירגעי, תנסי להתיצב. ' היא שידרה לי לראש
' לא יודעת אבל זה כ'כ מגעייל ' היא אמרה בנוגע לשיחה שלנו
היה צילצול יצאנו מהכיתה לעבר אזור חדר האוכל
פגשתי את סטפן והוא נישק אותי ראיתי ושמעתי מחשבות של אנשים, שאני לא מכירה אפילו
' איכס איזה מגעילה, ' 'היא לא הייה על מייקל ? ' ' למה בבצפר י'דוחים תמצאו חדר' ועוד הערות לא נעימות אנשים האטו הסתכלו ועברו וביינתיים טיפאני קפצה על הגב של דיימון ונישקה אותו על הלחי
ואז בפה וגם שם היו הערות
' אתה יודע שבנות חושבות שאתה ואח שלך הכי מושכים בבצפר, ושאנחנו שרמוטות ' אמרתי לסטפן
' כן אני שומעה את זה כל בצפר ' הוא ענה וציחקק
' כל פעם ? ' שאלתי בצחוק 'ואוו. ' הוספתי
' אל תדאגי, אני רוצה לרצוח את כל הבנים שחמים עלייך פה אוליי הם לא מרכלים אבל אם תסתקלי את תראי איך הם מסתקלים ' הוא אמר והשתוונו
' אל תדאג' הרגעתי אותו
הגענו לשולחן, ולא הכי רציתי לאכול אבל לקחתי סנדוויץ' עם חביטה ומיץ תפוחים
' למה את לא אוכלת ? ' סטפן שאל כשראה את הסנדוויץ' על השולחן כאילו לא נגעתי בו
' אני לא הכי רעבה :S ' אמרתי ועיקמתי פנים, ' איך אפשר לא להיות רעבה אחרי כל הסיפור הזה ?!
בראש שלי אני יכולה לאכול עכשיו זברה, אבל כשאני רואה אוכל פשוט לא באלי …'
שאלתי אותו בראש ' את יודעת את התשובה לזה ' דיימון אמר בלי להסס
' מה ? לא. מה תשובה? ' סובבתי את הפנים אליו ואז החזרתי אותם קצת ואז, נפל לי האסימון
' לא . ממש לא . ' אמרתי לכל השולחן שהסתקלו עליי בעיניים פעורות
' בחלום ג'ן תחשבי, את חייבת למנוע את זה ! ' טיף אמרה לי בראש
' לא ! זה הגורל שלה ! אם היא לא רוצה כניראה שמה שקרה בחלום צריך לקרות ' רוני אמרה ומאי השלימה לה את החצי השני של המשפט
'ג'ן את צריכה להתחיל עכשיו, כך יהיה לך ' מייקל התחיל משפט 'יותר קל ' ג'ייק סיים אותו
' כולנו התחלנו, לכולנו היה קשה, תנסי ' סטפן ביקש ממני כבר
' לא. אני לא מנסה ולא כלום, אני יכולה גם בלי ! ' אמרתי והלכתי
שיעור מתמטיקה עבר מהר, וטיפאני הרגיעה אותי ואמרה לי שאף אחד לא יתן לי בכח אם אני לא ירצה
השעתיים האחרונות אני וטיף הלכנו ללוקרים והתחלנו לצבוע אותם אני במנומר לבן והיא בחום
כמובן שהשפרצנו אחת על השנייה, ואז הלכנו הביתה שוב המעיקים האלו היו שם
' רן ומור,' טיפאני אמרה בקרירות ' לא הספיק לכם ?! מה אתם רוצים ?! ' שאלתי ברצינות
' אותך, הכח שלך ' מור אמרה 'אני ? מה אני קשורה אלייכם ? ' שאלתי
' לא סיפרתם לה ? ' רן אמר וציחקק ' זה קורה עוד יומיים. ואז נתאמת איתכם. לכו עכשיו ' דיימון נעמד שם מולם והם הלכו
' מה ? ' שאלתי
__________________________________________________________________