"פיצול אישיות"- פרק 14

אופטימית:) 05/07/2013 602 צפיות 2 תגובות

משהו לא בסדר. לא מצליח לי. או לו. או לשנינו.
הנשיקה הייתה מהוססת, איטית, לחוצה. רועדת אפילו.
השפתיים שלנו זזו ביחד, הידיים של איילן בהתחלה אפילו לא נגעו בי אבל אח"כ יד אחת הלכה אל העורף ואז היססה ואז חזרה ובסופו של דבר הוא הניח את היד על הכתף. זה היה מעט מוזר.
פתחתי עיניים לבדוק אם הוא עוצם או לא, הוא עוצם עיניים. אז סגרתי חזרה.
לאחר כמה שניות זזתי אחורה. ניסיתי לזייף חיוך. יצא לי חיוך גרוע. המשיכה שהיית לי אל איילן מעט פחתה כי הנשיקה לא הצליחה. זה מה שזה היה? אוף הלוואי שידעתי.
"יש לך במקרה משהו נוסף להגיד? זאת הייתה אמירה מעולה" איילן חייך, נראה שהוא דווקא כן מרוצה מהנשיקה הזו. יופי זה טוב.
"אממ לא יודעת.. אולי לך יש משהו להגיד?" הסתכלתי אליו.
איילן קיבל אומץ, והפעם הוא התקרב אליי עצמתי עיניים שוב, הפעם הנשיקה הייתה טיפה יותר אממ אני תוהה אם תשוקה זו המילה. איילן הזיז את השפתיים במהירות גבוה יותר והידיים זזו פעם מהעורף שלי אל הלחיים ופעם בחזרה. אהבתי את זה. זו בטוח הייתה נשיקה יותר טובה מהקודמת, והמרירות שנשארה לי מהנשיקה הראשונה התפוגגה. ניסיתי לעזור לאיילן וזרמתי עם הנשיקה שלו.
תוך כדי הנשיקה כל פעם עלה לי יותר ויותר חיוך של אושר, לבסוף הנשיקה הופסקה בגלל זה כי החיוך התרחב כל כך שכבר היה לשנינו קשה להמשיך להתנשק.
איילך חייך גם.
אולי הייתי מעט לא בסדר, אולי הנשיקה לא הייתה אמורה להיות ככה ובזמן הזה, אולי זה באמת מוקדם מדי, בגלל איתן, אם איתן לא היה עובר שם מי יודע מתי היינו מתנשקים, אם בכלל, מה אם בסוף כלום לא היה עובד ולא היינו ממשיכים ולא הייתה מתרחשת הנשיקה.
המון תהיות היו בראשי אבל רק דבר אחד אפשר היה לקבוע מיד, אני כן מבואסת מהנשיקה הראשונה אבל אני גם מאד מאושרת.
אחרי "קרב החיוכים" שחל בינינו, חיבקתי אותו, חיבוק שעוד לא חיבקתי אף אחד, חיבוק של 'אל תעזוב אותי לעולם', חיבוק של תקווה שיצא מזה משהו.
אבל תוך כדי שחיבקתי אותו חשבתי על איתן שוב, מה אני עושה? איתן היה כל כך מקסים, למה אני עושה לו את זה? למה אני לא יכולה להפסיק לכעוס על עצמי בגלל שהלכתי עם איילן. זה עדיין לא אומר שאנחנו ביחד.. רגע, אני ואיילן ביחד?
למה יש לי כל כך הרבה שאלות, אה אופס גם זאת שאלה.

"אז.. את עדיין בעניין של לאכול?" שאל איילן.
"אמ אה לגמרי שכחתי" צחקתי מעט, ואז הרגשתי שבכלל לא בא לי לאכול ושאף אוכל עכשיו לא יצליח להיכנס מבלי לצאת מאותו המקום.
"זה כן או לא?"
"זה.. חצי, אבל אני אבוא איתך אולי יתחשק לי אח"כ.." אמרתי.
"אוקיי איך שאת רוצה" איילן אמר וקם מיד, ואז הושיט לי יד מרומזת שהוא מוכן לעזור לי לקום, תפסתי ביד שלו וקמתי, הוא משך אותי מעט חזק אולי בכוונה ואולי לא, אבל המשיכה הזאת גרמה לי "לעוף" עליו, זאת אומרת איך שקמתי הוא היה מולי ולא היה לי מה לעשות מלבד לחבק אותו שוב.

כל היום אח"כ הייתי מבולבלת, כשיצאנו מאותה דרך שנכנסו בה, הלכתי מקדימה למקרה שאולי ו.. איתן עדיין שם, המזל היה שהוא לא. נשמתי לרווחה והמשכנו הלאה.
הפגישה הסתיימה בצורה טובה, איילן ליווה אותי לכניסת הבית שלי ושם חיבק אותי ונישק על השפתיים נשיקה מהירה וחמודה להפליא. נראה לי איילן קיבל מעט ביטחון אחרי היום. אני שמחה שלפחות אני תורמת משהו לאנשים.


תגובות (2)

אעאעא תמשיכייי

05/07/2013 13:47

יואו איזה חמודההה
לפעמים שהיא מתפדאחת גם אני פתפאדחת בשבילה ( _:
תמשיכי זה סיפור טובב

06/08/2013 04:48
6 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך