החומה-פרק ג'(הסיפור שלכם)

פרק ג'
ליאו אדמס התעורר ושפשף את עיניו מהעייפות. כרגיל, כמו בכל בוקר, ההשכמה התבצעה בשש ורבע בבוקר, ולו לא היה כוח לכך.
אם הייתם רואים אותו ברחוב, לא הייתם חושבים עליו שום דבר מיוחד. אולי שהוא יפה במיוחד, אך שום דבר מעבר לכך, סתם עוד בן נוער רגיל. אז, זהו שלא. הוא היה פושע ופרץ לכמה חנויות בעבר, לפני שנעצר ונשלח למוסד להסתכלות. הוא שנא את שגרת המוסד המשעממת והדבר שהיה השנוא עליו במיוחד הוא, שאין בנות. והוא, איך אפשר להגדיר, האמין שחוקים נוצרו בשביל שישברו אותם. הוא לא האמין בחוק הנישואין הטיפשי שהיה נהוג בעיר וכבר היה עם כמה וכמה בנות.
הוא תמיד נפרד מהן כשהרגיש שהקשר נהפך ליותר מידי עמוק ויותר מרק…סתם מגע. "זו לא את," נאום הפרידה הרגיל שנשא, "זה אני. אני מרגיש שאני לא בנוי לקשר מחייב עכשיו." או משהו בסגנון הזה ואז היה הולך ומוצא לו בת אחרת. ככה זה היה עד שהכניסו אותו בכפייה למוסד המסריח הזה. תודה רבה באמת, אמא, חשב לעצמו בכעס.
הוא מוכרח למצוא דרך לצאת מכאן, חשב לעצמו בתסכול ואז עלה במוחו רעיון. יש סכין, במטבח לחתיכת ירקות, אמנם, היא לא חדה במיוחד, אבל היא תספיק. יצטרכו להוביל אותו לבית החולים ומשם…יוכל לברוח או לפחות לנסות. הוא שנא את השגרה החדשה שנכפתה עליו, שכללה השכמה, ארוחת בוקר ודיונים משעממים במיוחד על החיים ודברים אחרים. וכמובן, כל דיירי המוסד נדרשו ללבוש לבן. נראה לו שבכמה החודשים שכבר שהה במוסד הזה, הוא התחיל להתשגע מרוב הלבן. נמאס לו כבר.
הוא הלך לכיוון המטבח על קצות האצבעות, נזהר שלא ישימו לב אליו. הוא הגיע אליו במהירות ולמרבה המזל, נראה היה שאף אחד לא נמצא שם. הוא חיטט במגירות, נואש למצוא את הסכין ולבסוף מצא אותה. הוא נאנח והחל חותך את ורידיו. הכאב הופיע מייד והוא התאפק לא לצרוח מרוב הצריבה שהרגיש בידו והחלה מתפשטת לשאר גופו. הוא נפל על הרצפה ונתן לעיניו להיעצם מרוב עייפות. הדם זלג וזלג. מרחוק, הוא שמע, בכל הכוח שנותר לו, צעדים ריצה שהולכים ומתקרבים לכיוון המטבח. במצב הזה, כבר לא היה אכפת לו מכלום.
* * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * *
"אברה," שאלה אותה אביה, "מה שלומך הבוקר?"
"בסדר." ענתה לה אברה, "איתך?"
"מצויין פלוס פלוס," השיבה לה אביה, "אני נהנית ללכת לבית הספר." מה שהיה נכון במיוחד.
"שמעת על החדשות האחרונות?" שאלה אותה אברה, "את ממש לא תאמיני. גברת הפלבית' זרעה מחדש את הגינה שלה, לאחר החורף שעבר." כאלה היו החדשות בעיר, שעסקו בדברים נחמדים במיוחד ולא בדברים עצובים. מגישי החדשות תמיד העדיפו שאזרחי העיר ירגישו טוב עם עצמם ולא יחושו פחד.
"רוצה לשמוע אם יש משהו חדש?" אביה שאלה והיא הנהנה. הן נכנסו לתוך החנות. בעצם, בכל החנויות תמיד היה מוצב רדיו, למקרה שמישהו ירצה להתעדכן בחדשות העיר. הרדיו היו דלוק והקריין דיבר בקול נרגש למדי.
הן התקרבו יותר ויותר ולא יכלו להאמין למשמע אוזניהן. מישהו זר נכנס לעיר.