-אין עוד שם- פרק 1.. :)

אם יש לכן רעיון טוב לשם לסיפור, תגידו לי :)
כשיהיו 5 תגובות אני ממשיכה, מבטיחה !

פרק 1.

התיישבתי במסעדה, מולי הייתה מיקי. מיקי, החברה הכי טובה שלי, הייתה מסדרת לי הנחות במסעדה.
היא הייתה העובדת המצטיינת. תמיד חייכנית וחיננית, ועם התלתלים השחורים והחמודים שלה, והעיניים המהפנטות החומות..
עם מיקי, הכי כיף.
"אז, מה את עושה עכשיו?" מיקי שאלה אותי, יודעת טוב מאוד מה אני עושה.
ישבתי מול המחשב, מנסה לכתוב. אבל היה לי מחסום כתיבה.
"אני מנסה לסיים עם השיר הזה.." אמרתי לה. "אבל אין לי רעיונות.."
"רגע, מה בעצם את עושה עם השיר הזה?" היא שאלה אותי. זה תמיד היה כזה מסובך.
"הם ביקשו ממני לכתוב את השיר, ולשיר אותו. והם אולי, אם הוא יהיה טוב כמובן, יפרסמו אותו.." אמרתי.
"מאיה, יודעת מה? אני אתן לך שוקו חם, עם מרשמלו, בדיוק כמו שאת אוהבת. אולי זה יעיר אותך קצת.." היא אמרה, וקמה מהספה.
תמיד הייתי מתנחלת במסעדה. האוכל היה לי מוזל יותר, ובגלל שאני החברה היחידה שבאה עם מיקי למסעדה בה עבדה, אני גם יכולתי להישאר שם, ומידי פעם לעזור לה ולקבל על זה כסף.
נשארתי שם, במקומי הקבוע על הספה, מנסה למצוא השראה. אך לא, אני חושבת לוותר על הרעיון.
מפיק מוזיקה גדול, התעניין בשירה שלי. בכתיבה המותחת והמסקרנת שלי. הייתה לי יכולת למשוך ולסקרן כל מי שמקשיב לי, מדבר איתי, שומע עליי..
אהבתי את זה. כך קיבלתי כל כך הרבה דברים טובים. אם זה להשתתף בקורס כתיבה יוצרת, אם זה להקריא בטקסים, ואם זה, כמו עכשיו, לקבל הזדמנות חד פעמים לכתוב שיר ולשיר אותו מול העולם.
בחרתי בשיר באנגלית, השפה הבינלאומית, כי קיוויתי שגם בחו"ל ישמעו עליי. וכמובן המפיק, אריק, אמר שאני אתפרסם קודם כל באמריקה. אם השיר יהיה טוב, וההקלטה תהיה טובה, אני אטוס לאמריקה, והוא ידאג שאני אצליח שם.
אני, מאיה רוזן, מארץ ישראל, תוכל להצליח בזכות השירה שלה והכתיבה שלה.
תמיד חלמתי על זה בתור ילדה קטנה. לטוס לחו"ל, בכוחות עצמי, ולהצליח שם.
הייתי מקום ראשון בכל מצב. אם זה בתחרויות כישרונות, במקהלת בית הספר, בכיתה..
תמיד הכירו אותי בתור "הילדה עם הקול." תמיד עצרו אותי ברחוב כדי שאני אשיר להם שיר, או סתם לומר שלום וש"אני שרה יפה." ולמרות כל החלומות, ולמרות כל התהילה בעיר הקטנה שלי, אני לא רציתי לפתח את זה יותר מידי, כי התביישתי בקול שלי. וויתרתי על זה.
ועכשיו, כששמעתי שגם המפיק מרוצה ממני, הבנתי שאין לי מה להפסיד. יכול להיות שאני שרה יפה.. יכול להיות..
"שלום." פנה אליי מישהו מאחורה. "את כותבת?"
"כ..כן.." גמגמתי, ופזלתי לכיוון המחשב. ניסיתי לסיים את זה כמה שיותר מהר.
"גם אני כותב שירים.." הוא אמר לי, והושיט את ידי. "מה שמך?"
"אני מאיה.." אמרתי, ולחצתי את ידו.
"אני לואי." הוא אמר. "אם את צריכה עזרה בכתיבה, אני תמיד אוכל לעזור לך.." הוא אמר לי, והתיישב בספה מאחורי. מצד אחד, התרשמתי מהעזרה שלו. מזה הוא הציע ולא סתם הסתכל. ומצד שני.. זאת ממש גסות לראות מה אני עושה במחשב. ואם הייתי נכנסת לאתרים פרטיים או מדברת עם חברים בפייסבוק?
מיקי באה אלי, בידה השמאלית כוס שוקו חם עם מרשמלו, ובידה השמאלית כוס קפה.
היא הניחה לידי את כוס השוקו, וערבבתי את השוקו היטב. ראיתי איך היא לוגמת באיטיות את הקפה שלה, מלקקת את שפתיה..
"אז.. מי זה שדיברת איתו?" מיקי שאלה אותי, קצת בלחש, מכיוון שהוא היה מאחורינו.
"בחור נחמד, שהציע עזרה.." אמרתי לה. "למה?"
"סתם.. הוא באמת נראה נחמד." מיקי אמרה לי. "תפני אליו!"
לא רציתי לפנות אליו. אני יכולה להסתדר גם בעצמי.
הבטתי בכוס השוקו שלי. המרשמלו היה כבר בצבע חום מהשוקו, נאנחתי. למה תמיד כשאני צריכה לעשות משהו חשוב, יש את המחסור כתיבה הזה?
שקלתי שוב אם לפנות אליו או לא. מיקי הייתה החברה היחידה שלי, והיא לא התעניינה כל כך בכתיבה. הסתובבתי לאחור, ותפחתי לו על הכתף.