החור

בערך בגיל 11 גיליתי את זה , עוד לא ידעתי אז מה זה אומר , לא סיפרתי לאף אחד , לא להורים , לא לחברים , אפילו לא למיכל (חברה שלי מגיל 15 בערך) השארתי את זה עמוק עמוק בתוכי ולא השתמשתי בזה מעולם , עד החודש האחרון..
קצת אחרי המסיבת הפתעה שארגנו לי ליום הולדת 11 , כשאני יושב עם עצמי בחדר עמוס מתנות ,
ממיין אותם לפי האהובים ביותר לפחות , מחזיק את המתנה של דניאל (בן דוד שלי ) ביד אחת וממשיך למיין ולבסוף מחפש מקום מסתור להחביא את המתנה שדניאל קנה לי כדיי שאחי החטפן לא יראה ויגע בזה , מחפש ומחפש ומחליט להזיז את המיטה ולהטמין את המתנה תחתיה , לפתע אני מזהה בלטה אחת שונה טיפה מהאחרים ותוך כדיי מגע מגלה שהיא לא מודבקת כלל לריצפה , מסיר את הבלטה ולהפתעתי הרבה אור עצום בוקע מן החור שהבלטה כסתה , פחדתי קצת , רציתי לקרוא להורים שיבואו לראות אבל משהו בתוכי נמשך אל אותו אור והתקרבתי יותר , הושטתי יד למשש ו…ווווווושששששוווווווששששששוווווווו מערבולת אדירה משכה את כולי פנימה ונשאבתי בדרך פלא אל אותו החור ונכנסתי לתוך מנהרת אור , לא אור כמו של השמש אלא הרבה יותר חזק ועוצמתי מצד אחד ולא מסנוור כלל מצד שני אור מופלא , בקצה המנהרה הגעתי לעולם שדומה מאוד לעולם שלנו רק עם הבדל אחד , הבדל ששינה לי ולעוד כמה את החיים…
יצאתי מן המנהרה ישירות אל פתח הבית שלנו , הכל היה חשוך וניגשתי לחדר שלי , ניסיתי להדליק את האור אבל לא הייתה לי כלל תחושה בידיים , ניסיתי לגעת בדברים אחרים , הידיים שלי עברו דרכם , מבלי להזיז דבר , הייתי בלתי ניראה ובלתי מורגש , במיטתי בחדר הזדעזתי לגלות שאני , עצמי שוכב שם לישון…
השעון שמעל מיטתי הראה את אותה השעה בדיוק (היה אז 22:00) , נכנסתי דרך המיטה אל אותה בלטה ומייד נשאבתי חזרה אל מנהרת האור ויצאתי בחדרי , כשסביבי המתנות.
הייתי מבוהל , מפוחד , זיעה קרה כסתה את מצחי , החלטתי לבדוק שאני לא בהזיות ושוב הזזתי את הבלטה ונכנסתי למנהרה ושוב יצאתי בפתח הבית , על השולחן הבחנתי בעיתון ועליו ראיתי את את התמונות מהמשחק של הנבחרת שהסתיים רק לפני כמה דקות , מייד חיפשתי את התאריך על העיתון , שיפשפתי את עיניי מס' פעמים אבל לא יכולתי לטעות הרי אני יודע היטב שנולדתי ב24/3 והיום יום הולדתי והעיתון מראה 25/3 ויש עליו חדשות שהיו היום ואפילו כאלה שעוד לא קרו….
המנהרה מובילה אל העתיד… אומנם לא עתיד רחוק אבל 24 שעות קדימה……
חזרתי מייד למנהרה ויצאתי שוב בחדרי , סידרתי את כל המתנות שנשארו , ונישכבתי במיטה , מנסה לשחזר מה ראיתי , ידעתי שחיי לא יהיו אותם חיים יותר , לא עצמתי עין כל הלילה ולמחרת ביקשתי להישאר בבית בטענה שאני מרגיש לא טוב..
נרדמתי קצת במהלך היום וקמתי בצהריים עם החלטה נחושה שמה שראיתי נקבר בתוך ליבי אחרת לא יהיו לי חיים רגילים יותר ואהבתי את חיי…
וכשאני מקבל החלטה , האופי החזק שלי לא נשבר וכך היה עד לפני חודש….