הכל אודות מארה-פרק 15

בבוקר התקיימה הלוויתו של ג'ייק.
הארון היה מונח על הדשא..
מארה עמדה ליד חברתה הטובה אוחזת בידה.מזילה דמעות.
היא חשה לפתע בנוכחות,מאוד מאוד חזקה.
היה נדמה לה שהיא רואה את ג'ייק.מדיי פעם,כשהסיטה את ראשה הצידה.
"ג'ייק??"היא אמרה לפתע,מבחינה בו לבוש מעיל עור שחור ומשקפי שמש שחורים.לא היה ברור לה אם מוחה שוב מתעתע בה,או שמא היא באמת רואה אותו.
"מארה?..את בסדר?"שאלה חברתה..
"היה נדמה לי שראיתי את ג'ייק.."אמרה מארה,מוחה את דמעותיה.
"מתוקה,ג'ייק איננו.הוא מת."הסבירה לה חברתה.
כשברגעים לאחר מיכן,הורד הארון אל תוך האדמה.
"זה נגמר.."אמרה מארה.
שכן,זהו.ג'ייק נקבר באדמה.
"אני לא מסוגלת להיות כאן.."אמרה מארה נושמת עמוק.
היא החלה מתרחקת ליד העצים.כאילו שמעה את קריאתו של ג'ייק.
"מארה.."נשמע לפתע קולו.
"ג'ייק??"היא שאלה,"לא..אתה לא כאן.אתה מת!..אתה בדימיון שלי.."אמרה מארה מסרבת להאמין.
"אני באמת כאן.."הוא אמר בפניה,כשהיא ניגשת ונוגעת בו.
"אני..אני באמת מרגישה אותך!"היא קראה בעיניים מלאות דמעות.
"זה בגלל שאני באמת כאן.."אמר בפנייה.
"אבל..הארון שלך..ראיתי את ארון המתים שלך מורד אל האדמה.הרגע קברו אותך."אמרה מארה.
"הארון באמת באדמה.אבל אני כאן."הוא ענה.
"רגע…אם אתה כאן.הם קברו ארון רייק?"שאלה מארה.
"כן."הוא ענה.מביט בה.הוא נראה כל כך טוב.חתיך הורס לחלוטין.
"אתה מתת.אני ניסיתי להחיות אותך.מתת לי בידיים."היא אמרה.
ג'ייק שתק,כשכעבור מספר רגעים,היא חשה בשפתיו מנשקות אותה.כאילו הנשיקה שלו ריפאה הכל.
את כל הכאב שהיא חשה ביומיים האחרונים.
הם החלו מתנשקים במקום שאיש לא יבחין בהם.
היא חשה מוזר,כשאוליי..כן,היא מנשקת בחור מת. או,לא מת.
"..אני חייב ללכת.."הוא אמר בפניה,מביט בה,מתנשם מעט.
"הישאר איתי.."ביקשה ממנו.
"נדבר.."הוא ליטף את פניה,והלך לדרכו.כשהיא מביטה בו מתרחק.