חצאים- פרק 23

עברו כמה ימים מאז אותו יום. דיברתי עם אמא וכל הפרוצדורות כבר הסתדרנו. נכנסתי לבית הספר עדיין בתור אורחת ביום חמישי, כדי לסדר דברים אחרונים. יובל כבר הציג אותי בפני כמה מהחברים היותר טובים שלו, לחלקם התקרבתי ולחלקם פחות, היה ברור מאליו למי הכסף עולה מעל הראש ולמי לא. את ששי ושבת העברתי בהכנה ובקניות ביחד עם יובל לקראת הלימודים. הכסף של המשוגע וקצת מהכסף שהמשוגע נתן ושמרתי הלכו לקניית תיק, ציוד לימודי וכו'. כמויות הכסף שהבנאדם שפך על ההשכלה שלי, מעבר לקנייה של הלימוד, שבשבילי הייתה כמו מלגה, גרמו לי להרגיש ממש נורא עם עצמי. כל הזמן עצרתי אותו, שהוא שם יותר מידי, שהוא עושה יותר מידי, והוא רק הרגיע ואמר שזה שטויות בשבילו. כאב לי לראות אותו מוציא עליי כל כך הרבה כסף, בסה"כ ילדה אחת שהיא גם חברה שלו. ההשקעה שלו הייתה גם בקנייה של בגדים חדשים לבית הספר, ואת זה ממש לא סבלתי. מילא קנייה של חומר לימודי אבל בגדים, אמרתי לו עד כאן. אז הוא צחק ואמר שהוא בכל זאת רוצה לקנות לי משהו קטן, ולכן הוא הוביל אותי לחנות תכשיטים. הוא קנה לי זוג עגילים, לחורים שכבר בגיל מאוד צעיר אהבתי כי את זה הכרחתי את אמא שלי לעשות. חורים באוזניים היה חלום שלי משראיתי ילדה קטנה אחת איתם, ומאז בהזדמנות הראשונה עשיתי את זה. יש לי בסה"כ שלושה זוגות של עגילים, אבל כל אחד מיוחד. את אלה של יובל אני בכלל לא רוצה להוריד.
כשנכנסתי לבית הספר סוף סוף כתלמידה חדשה ביום ראשון התרגשתי, הצטמררתי. קיבלתי מערכת לידיים, בחרתי שיעור אחד שבו אני בטוח אראה את יובל, אבל ציוותו אותי לכיתה אחרת. למזלי ברק, החבר הכי טוב של יובל לומד בכיתה הזו, ככה שהוא דאג לי. הוא היה ממש נחמד יחסית לבנאדם שדיבר איתי כמה משפטים בכל חייו.
השיעורים עברו, בין שיעור לשיעור דיברתי עם יובל, והמון, מורים הוציאו אותו לשיחות פרטיות, אבל היחס לא היה כל כך כיחס של תלמידה חדשה. זו כיתה י"א, אנשים לא כל כך מתעסקים באחרים אלא כבר חושבים על העתיד שמחכה להם. הרגשתי בזה.
במערכת של יום ראשון יש לי שעתיים חלון לפני שיעור מגמה. בחרתי לקחת שיעור של ספרות מורחב, זה שיעור שיש לי שש שעות שבועיות שלו במערכת, שלוש מהן ביום ראשון. ליובל בדיוק יש שיעור אז הוא לא יכול להיות איתי ולכן הלכתי וחקרתי קצת את בית הספר. חשבתי המון על מגמת תיאטרון, ואם היא מתאימה לי או תוביל אותי לאנשהו. העדפתי את השיחה הזאת לא לעשות עם עצמי אלא להתייעץ עם הכלל.
עליתי במדרגות הכחולות מברזל לעבר האולם הירוק. למזלי הוא היה ריק, כל כך שמחתי. ראיתי שהמערכת פתוחה ושמתי דיסק שאמא קנתה לי מזמן מזמן, ליום הולדת 9, שלא עוזב לי את התיק לא משנה לאן אני הולכת. סגרתי את הדלת השקופה של החדר הזה והדיסק התחיל להתנגן. הלכתי לבמה הקטנה שיש שם, הסתכלתי על המקום שבו אמור להיות הקהל ופשוט התחלתי להתחבר למוסיקה ולנוע ביחד איתה. עוד דבר שתמיד אהבתי לעשות היה לרקוד. ריקוד שיחרר אותי, הוציא אותי מכל המחשבות. הייתי רוקדת על הבוקר מול השמש ליד הבית, כמו יוגה לפתיחת היום, רק ריקוד לפתיחת היום. רקדתי בלי מחשבות, בלי לחשוב מה אני עושה. התמסרתי למוסיקה כמו שבחיים לא התמסרתי אליה. השיר נעצר, הוא היה שיר ארוך של 5 דקות ומשהו, שיר מרגש. חייכתי לעצמי חיוך קטן, התיישבתי ונרגעתי.
" אממ.. ווואו " שמעתי מישהו אומר מעליי. קפצתי.
" אוי סליחה לא התווכנתי להבהיל אותך " הוא אמר. אני חייכתי חיוך קטן מבוהל. " זה בסדר ".
" אני אלירן " הוא אמר בחיוך, " את?.. ".
" עלמה " אמרתי והרמתי את היד שלי כדי ללחוץ לו את היד.
" בחורה רשמית " הוא אמר בצחוק ולחץ לי את היד. היד שלו הייתה חמימה.
" ראית את זה? " שאלתי.
" אני חושב שאת הרוב.. את מדהימה " הוא אמר והתיישב לידי.
" תודה " אמרתי לו בחיוך, " דקה " אמרתי וניגשתי אל התיק שלי כדי להוציא בקבוק מים.
" קחי את הזמן.. " הוא אמר. החיוך שלו היה כובש.
" אין לך שיעור? " שאלתי.
" עזרתי להעלות ולהוריד תפאורה לחדר.. ".
" אתה במגמת תיאטרון? " שאלתי בחיוך.
" כן למה? חושבת להצטרף? ".
" שוקלת.. " אמרתי לו והתיישבתי לידו.
" את חדשה פה? ".
" כן זה היום הראשון שלי פה " אמרתי בחיוך.
" יא? " הוא שאל.
" כן, אתה? ".
" גם " הוא צחק, " אבל אני גדול במחזור. אני קרוב לחוקיות ". חייכתי אליו.
" אז קודם כל בהצלחה.. " הוא אמר מחויך מאוזן לאוזן, " ודבר שני בואי לתיאטרון. קודם כל לא מפריע לאף אחד שתהיה רקדנית במגמה, ובית אני יכול לקלוט שיש איזה קטע משחקי אצלך ".
" יכול לקלוט? " שאלתי מתחקמת.
" משהו כזה " הוא אמר וקם, " אני חייב להמשיך לעבוד.. סליחה שהפחדתי אותך ".
" זה בסדר כבר אמרתי " החזרתי לו בחיוך, " אתה רוצה עזרה? ".
" האמת שאני אשמח " הוא אמר. הוצאתי את הדיסק, לקחתי את התיק ושמתי אותו איפה שהוא אמר לי שגם הוא שם את התיק שלו שם. עזרתי לו להעביר כמה כיסאות, כמה דפים שאספתי מחזרה אחרת או שנייה, אפילו ספה עזרתי לו להעביר במעלה המדרגות, זה היה קשה.
" לא חשבתי שאת כל כך חזקה "הוא אמר אחרי ששנינו מהעייפות התיישבנו על הספה.
" אתה לא מכיר אותי " אמרתי בחיוך וקמתי.
" לאן? " הוא שאל.
" צריכה ללכת " אמרתי לו והתקדמתי לכיוון הדלת.
" בסדר " הוא אמר. שמחתי שהוא לא ניסה לעצור אותי.
" אבל רגע " הוא אמר וקם לקראתי.
" כן? " שאלתי.
" את רוצה לצאת איתי ערב שלישי או משהו? " הוא שאל בחיוך.
" מצטערת " אמרתי לו, " יש לי חבר ".
" הוא בר מזל " הוא אמר בחיוך. אני חייכתי לעצמי, שמחתי, התרגשתי. כנראה גם הסמקתי.
" את מסמיקה " הוא אמר בצחוק, " זה כל כך מקסים.. ".
" לא תהיה לך בעיה להשיג חברה עם הקסם שלך " אמרתי לו בחיוך קצר, " ואתה תפגוש אותי פה ושם במסדרונות. תזכור שאני עלמה.. " אמרתי לו, ולא ממש הבנתי למה אמרתי לו את זה, אבל זה הרגיש הדבר הנכון לעשות.
" אז ביי עלמה " הוא אמר בחיוך והושיט את היד שלו ללחיצת יד נוספת.
" אני רואה על העיניים שלך שאתה מעדיף חיבוק, בוא לפה " אמרתי בצחוק. נתתי לו חיבוק קצר והשתחררנו.
" שיהיה יום טוב " אמרתי לו.
" גם לך " הוא אמר בחיוך ואני יצאתי מהדלת, לא השקופה, אלא החומה, זאת שלידה.