החבר הכי טוב שלי הוא ערפד !!!(וואן די) פרק 15(::::

אמג אני לא מאינההההה אני באתר כבר 3 חודשים היום בדיוק !!!! אעאעאע אני מאושרתתתת איזה כיף היה לי פהההההה!(: מאוהבת בכןןן מקווה שתאהבו את הפרקקקק(:

—-

נקודת מבט הארי-

הכובע שלי . הכובע המפגר שלי . אני לא מאמין שהשארתי אותו שם! עכשיו היא תדע שהייתי שם ! היא תחכה לי ! אסור לי להתראות איתה ! אני צריך להתגנב לבית שלה ולקחת את הכובע . אבל מי יודע איפה היא שמה אותו ? אוחח רק לי זה קורה !
אני צריך ללכת להביא אותו . גם אם אני יפגוש אותה , ג׳ימי לא ידע נכון? אני יגיד לה שלום , יקח את הכובע וילך נכון? אני חייב להחזיר את הכובע הזה . היום !
לבשתי את הסוודר שלי , את הנעליים שלי , ויצאתי במהירות אל ביתה .
זה היה 5:50 בבוקר ככה שלא בטוח שהיא ערה בכלל , כך שאוכל לקחת את הכובע וללכת .
מיהרתי אל הבית שלה , מנסה להיות הכי שקט שאפשר . נכנסתי דרך החלון , היישר אל המטבח , המשכתי לחפש עם העיניים שלי את הכובע . איפה היא יכולה לשים אותו? תחשוב הארי .. תחשוב .. בחדר שלה ? בחדר שלה !
מיהרתי , הולך בדרך המוכרת אל החדר שלה , נזהר לא להשמיע שום רעש קטן . פתחתי את הדלת , מופתע לא לראות שם אף אחד . ברגע שראיתי שהחדר ריק , נרגעתי קצת . אם היא לא פה , זה אומר שאני לא יכול להיתפס . אבל עכשיו 5:58 , איפה היא יכולה להיות בשעה כזאת? לפתע דאגה תקפה אותי . מה קרה לה ? למה היא לא בבית בשעה כלכך מוקדמת??? אם קרה לה משהו?? אני לא יכול להתעלם מזה שהגיטרה שלה הייתה מחוץ לכיסוי שלה , משהו שאומר שהיא ניגנה – וגם שרה , ואני לא הייתי שם.. המחשבות האלה העציבו אותי ועיקוב אותי מלהשיג את המטרה האמיתית שלי , הכובע . החלטתי להתמקד , המחשבות האלה לא יעזרו לי בזמן הקרוב כך שאפשר להדחיק אותם לצד ולשוב לחפש את הכובע . שמתי לב להמון דברים שתפסו את עיני והעלו בי זכרונות , אך שלטתי בעצמי ולבסוף מצאתי את הכובע ! הוא היה מונח באחת המגירות שלה , אבל מעליו היה ..פתק ? היא ידעה שאני בא .. אוי שיט …

׳אני מתגעגעת אליך הארי.. למה אתה לא חוזר ? למה אתה משאיר אותי לבד שוב ? מצאתי את הכובע שלך , באותו היום שראיתי אותך בחלון . חשבתי שאני מדמיינת .. הרי אתה עזבת , אבל הבנתי שזה אמיתי כשמצאתי את הכובע פה . זה אומר שכל יום היית פה נכון? ראית אותי והקשבת לי בוכה נכון? אז למה לא באת הארי ? למה לא אמרת משהו? החודשיים האלה היו החודשיים הכי קשים שהיו לי , הייתי בלעדיך הארי , וזה מעציב אותי רק לחשוב ולהיזכר בזה ! אני לא יכולה יותר הארי , אני לא יכולה לדעת שאתה כלכך קרוב , להתגעגע אלייך ככה אבל לא לעשות שום דבר ..
אני מתגעגעת הארי , יותר משאתה מדמיין :(
יש סיכוי קטן , שרק פעם אחת , אוכל לראות אותך שוב?
בבקשה .. הארי?
אני אוהבת אותך,
-אור-׳

קראתי בעיון כל מילה ומילה , כל אות ואות בכתב היד שלה ,
׳אני גם רוצה לראות אותך שוב אור, כלכך.. אבל אני לא יכול׳ מלמלת לעצמי ושמתי לב לדמעה קטנה שירדה במורד לחיי .
״למה?״ שמעתי קול . אוי לא .. היא פה ..
״מ..מה .. מה את עושה פ..פה?״ גמגמתי עדיין עם עיניים דומעות . אני לא רוצה שהיא תראה אותי כך.
״אני גרה פה הארי ..״ היא אמרנו גרמה לי לגחך . כמו תמיד.
״אני יודע .. סליחה״ אמרתי עדיין לא מסתכל עליה.
״אני.. ידעתי שתבוא האז ..״ היא אמרה . האז .. היא קראה לי האז ..
״שמתי לב .. אני מצטער .. אני לא שולט בזה ..״ עניתי מנסה להעלים את הדמעות שנקוות בעיני ורק רוצות להתפרץ החוצה .
״אני מתגעגעת .. מתי תחזור הארי?״ היא שאלה.
״אני לא בטוח .. זה לא אני שמחליט רורו. זה ג׳ימי״ עניתי לה .
״מה לגבי עכשיו? הוא יודע שאתה פה ?״ היא שאלה .
״לא .״ עניתי בפשטות .
״ אתה יכול להישאר ..?״ היא שאלה לאחר כמה דקות של שתיקה בינינו .
״אני לא בטוח אור..״ עניתי מהסס קצת , הפעם הדמעות כבר התייבשו, יכולתי להסתכל בעיניה .
״אתה כבר פה .. הוא לא ידע ?״ היא אמרה קצת כמו שאלה.
״אממ.. ב..בסדר״ עניתי כבר מודע שלא יצא מזה טוב . אבל צריך לחיות את הרגע .. לא ?
נשארנו שם, וחיבקתי אותה . התגעגעתי יותר משאפשר לדמיין .. אבל אם ג׳ימי ידע שאני פה ? מה יקרה אז ? אפילו שהמחשבות שלי נשבו לכיוון אחר , לכיוונה של אור , איך שהיא לא השתנתה בחודשיים האלה , עיניה נוצצות כרגיל , אני לא בטוח אם זה מדמעות . נשמעה דפיקה בדלת , היא קמה במהירות לכיוון הדלת .
״אני צריך ללכת .. מצטער ..״ אמרתי , לא מסתכן בזה שמישהו יראה אותי , נושק לשפתיה הקטנות במהירות ויוצא מהר מהחלון , שם לב לשים את הכובע שלי , הסתכלתי דרך החלון , ולא ידעתי אם לשמוח או לדאוג , ההורים שלה חזרו.