הבלש פרק 11

כמובן שידתי איפה הבלש נמצא, אבל השאר לא ערכו מחקר במשך עשר שנים על המפלצת הזאת, אז הם לא ידעו. אחרי שקראתי עליו כל כך הרבה הבנתי שהוא ממש ממש מתוסבך.
"טוב אני רואה שלא הבנתם. ב-1962 נערכה פשיטה על המטה הזה, אבל עד אז הבלש הספיק לעזוב, אבל המיקום עדיין ידוע לנו. אז עכשיו 1961 והפשיטה עדיין לא נערכה וזה אומר….." נתתי להם להשלים את המשפט.
"שהבלש עדיין נמצא שם" אמר ריי " אנחנו לא מטומטמים" שוב מוכיח שהוא היהיר.
פתאום מרווין שוב הופיע מתוך הספר. "אתם לא חושבים שאתן לכם לצאת ככה ללא הגנה. אתם צריכים להתכונן. אלכס אני מניח שלקחת איתך את הרובה שלך" אמר, וברור שהבאתי אותו מי יודע מה יקרה לנו.
"והבאת גם את הפגיון מהכסף?" שאל. הפגיון הזה עבר במשפחתי כבר הרבה זמן והרגשתי שאני צריכה אותו אז ברור שלקחתי גם אותו. "כן לקחתי את הפגיון" אמרתי משועממת. כולם הביטו בי כאילו אני מפלצת. נערה בת שבע עשרה עם אקדח ופגיון בתיק זה לא דבר כל כך מוזר לא?
"אמממ גם אני הבאתי אקדח" אמר ריי והביט בי במבט מוזר.
"יופי אז יש לנו שניים שיודעים לירות ושישה שלא" אמר והוציא מתוך הספר עוד שישה רובים.
"למדו אותם" אמר ונעלם. במקום חדר האבן הופיע חדר לאימוני ירי. הסתכלתי על ריי במבט נואש, אני לא מורה ממש טובה. אבל זה נראה כאילו גם הוא לא, מצבנו נורא.
"טוב כל אחד לקחת רובה ולעמוד ליד מטרה" אמרתי מבולבלת. איך אני אלמד שישה ילדים רכרוכיים לירות ברובה? כל אחד מהם לקח רובה, יוקה נראתה קצת יותר מדי נלהבת כשהיא הרימה את הרובה.
"אוקי כל אחד לקחת את הרובה ולייצב את היד ככה" אמרתי והראתי איך. עברתי ליד כל אחד ושמתי את היד שלהם במצב הנכון, מה שהיה ממש קשה עם מורן ולידיה שלא סמכו עלי.
כשכולם כבר ייצבו את היד העמדתי אותם מול המטרה והתחלתי ללמד אותם איך לירות. יוקה ואייס הסתדרו ממש טוב, גם מורן קלטה את זה די מהר, אבל ג'רי כריס ולידיה קצת התקשו בפגיעה במטרה ואחרי שעה הצליחו. "אתם מוכנים?" שאלתי, ידעתי שאני מובילה אותם למאה אחרת, תקופה שונה לחלוטין, הם הנהנו "טוב הנה מתחילים" אמר כריס ופתחתי את הדלת.
פחות היו הרבה אנשים לבושים בסגנון שנות השישים, הם לא הופתעו לרות חבורה של נערים ונערות מופיעים מתא טלפון (כן גיליתי שהחדר היה תא טלפון) {הערת מחברת: השראה מדוקטור הו ושהמבין יבין!}, אבל בכל זאת, אנחנו נמצאים בניו יורק. גם אם חייזרים יתחילו לפלוש לכדור הארץ מניו יורק הם לא ישימו לב. לא ידענו לאן ללכת בהתחלה אז נכנסנו לפיצרייה לאכול משהו ולחשוב על התכנית שלנו.
הזמנו פיצה רגילה וכהתחלתי לדבר עם המוכר והוא שם לב למבטא שלי קרה הדבר הבא:
"אז מה מישהי כמוך עושה במקום כזה?" שאל והסתכל אלי במבט רעב. אויי האיש הזה ממש לא מכיר אותי.
"אני? מה אני עושה פה? טוב אני פה כדי לנפץ את החלומות שלך למציאת מישהי שלא מכירה אותך ולא יודעת שאתה אידיוט" אמרתי והוא נראה ממש מופתע ונבוך. הרגשתי שכולם, באמת כל אחד שם הסתכל עלי . לא נורא…. לקחתי את הפיצה והתיישבתי עם כולם.
"ממש קטלת אותו הא?" אמרה לי לידיה.
"מקרים נואשים דורשים מעשים נואשים" אמרתי וכולם התחילו לצחוק.
זה טוב שהם צוחקים עכשיו, כי לא נראה לי שהם יצחקו הרבה בזמן הקרוב.