משוגעת – פרק 29

-נקודת מבט אליסון-

פתחתי את דלת הבית של טים שנפתחה בחריקה , נכנסת פנימה מוצאת מחסה מפניי הגשם החזק היורד מן השמיים.
סגרתי את הדלת נותנת למזגן החם לעטוף ולהפשיר את גופי הקפוא , רעש הסירנות נחלש עם סגירת הדלת .
מצאתי את טים ואנג׳ל ליד החלון מביטים מבעדו ומסתכלים אל הגשם השוטף את האדמה .
״כול הרחוב משטרות ואמבולנסים , מה קרה ?״ שאלתי אותם והסרתי מעלי את המעיל הגדול והרטוב , תליתי אותו על מתלה המעילים הגדול בכניסה ונכנסתי אל הסלון מתיישבת על הספה הרכה ומחכה לתשובה מסאם ואנג׳ל שעדיין הביטו המומים על החלון .
״גיימס אוסמנט נרצח בבוקר״ ענה לי שקט , קולו לא גובר על לחישה רכה שמהדהד בין קירות חדר-הסלון .
״מה?״ שאלתי המומה , ידיי הרפו במכה על הספה משמיעות קול חבטה שקטה ועמומה .
אנג׳ל הנהנה המומה בעצמה , כנראה גם לה נודע רק לפני כמה דקות אחדות .
״אז מה עכשיו?״ שאלתי כששמעתי גל נוסף של סירנות עוברות ברחוב .
טים משך בכתפיו , ״אני צריך לנסוע לג׳ייסון לבית החולים , תתחילו לבשל משהו לאכול בקרוב כולם יגיעו רעבים״ אמר טים וחיפש במבטו את מפתחות הרכב של בראד שראיתי שחומה בחנייה עד שעיניו נעצרו על שולחן הסלון.
הוא התקדם אל עבר השולחן ותפס את המפתחות בידיו .
״בית החולים?״ שאלתי בשקט , מרגישה את החולשה ברגליי , למזלי ישבתי על הספה , אם הייתי עומדת כנראה שהייתי מתמוטטת על הרצפה .
״הרעלת אלכוהול״ אמר טים נאנח בינו לבין עצמו , ״שוב״ מלמל והוסיף על דבריו.
הנהנתי בשקט , לא מראה כול כך שאכפת לי , כדי שלא ישימו לב למה שאני מרגישה באמת .
אני לא רוצה שידעו שאני מחבבת את ג׳ייסון , זה מוזר מידי , גדלנו ביחד , אנחנו כמו אחים .
״אנחנו נסתדר מבחינת אוכל , אל תדאג לך לג׳יי״ אמרה אנג׳ל , הוא נתן לשתינו נשיקה חטופה על הראש ויצא מהבית אל הרחוב השטוף גשם .
״ג׳ייסון בסדר אין לך מה לדאוג״ אמרה לי אנג׳ל שנייה לאחר שנשמעה טריקת הדלת מהדהדת בבית .
״אני לא יודעת על מה את מדברת״ מלמלתי וקמתי מהספה ומיהרתי אל המטבח כדי להכין לאכול .
פתחתי את המקרר והכנסתי את ראשי פנימה בחיפוש אחר העגבניות כדי לבשל דגים ברוטב עגבניות .
״אני יודעת שג׳יי מוצא חן בענייך״ שמעתי את קולה של אנג׳ל מאחורי .
באתי להסתובב אליה אבל ראשי נדפק במדף המקרר , ״לעזאזל״ מלמלתי והוצאתי בזהירות את ראשי מהמקרר שאני משפשפת את ראשי באזור המכה הכואבת .
״אני לא אוהבת את ג׳יי אם זה מה שאת חושבת״ מלמלתי אליה ושפשפתי את המקום הכואב .
״לא אמרתי שאת אוהבת אותו , רק אמרתי שאני יודעת שג׳יי מוצא חן בענייך, לא אמרתי שאת אוהבת , את אמרת , לא אני״ אמרה אנג׳ל אם חיוך קטן שירד במהירות .
היא לקחה מידיי את העגבניות משאירה אותי המומה , היא הוציאה קרש חיתוך ועברה לישטוף את העגבניות .
״אני לא אוהבת את ג׳יי !״ אמרתי בנימה תוקפנית מפשירה מהקיפאון שקפאתי בו.
״די לברבר אליסון , ותתחילי לבשל בקרוב כולם יחזרו״ אמרה לי נאנחת בינה לבין עצמה .
חזרתי אל המקרר מוציאה מההקפאה רצועות של דגי סלומון לבשל על מצע העגבניות .
הוצאתי תפוחי אדמה בנוסף והלכתי לעמוד ליד אנג׳ל ליד הכיור והתחלנו להכין את הסיר הגדול והרחב לבישול .
אנג׳ל פרסה את העגבניות הגדולות והאדומות לפרוסות עבות וישרות .
שפכתי לתוך הסיר כוס שמן , בתוך הוספתי גם פרוסות דקות של תפוחי אדמה חתוכות לעיגולים דקים , מעל הוספתי את פרוסות העגבנייה שאנג׳ל חתכה לחתיכות עבות .
בנתיים אנג׳ל התחילה להכין את האורז הלבן עם החתיכות בצל הטעים שהיא עושה כול הזמן .
הנחתי את הסיר על הגז והדלקתי את האש , הנחתי בפנים את רצועות הסלמון הארוכות על מצה העגבניות ותפוחי האדמה .
הוספתי מים רתוחים מהקומקום ושפכתי על הכול עד שהכול נבלע מתחת למים , שמתי תבלינים , וסגרתי את המכסה , כול מה שנותר זה להמתין עד שהכול יהיה מוכן , בערך שעה או יותר .
״איך היה בחזרות היום ?״ שאלתי את אנג׳ל מנסה לפתח שיחה שתגבור על השקט המביך שנוצר בנינו .
״בסדר , מעייף״ אמרה בלי להאריך תשובה והמשיכה לבחוש בסיר האורז כדי שהאורז לא ישרף וידבק לדפנות הסיר .
״מתי אתם מעלים את ההצגה ?״ שאלתי אותה והוצאתי מצרכים להכנת סלט מן המקרר .
כרוב למלאני כי היא אוהבת , סלט גזר לבראד ויולי כי הם אוהבים , ומלפפון ועגבנייה לשאר .
״השבוע הזה יום שלישי״ אמרה לי בחצי חיוך , הנהנתי אליה והוצאתי קרש חיתוך מן הארון והנחתי הכול על הקרש , שטפתי את הירקות והחלתי לחתוך .
שמעתי את דלת הבית נפתחת , לפחות זה ישבור את השקט המביך .
סאם ויולי נכנסנו צוחקים אל הבית ומיהרו להיכנס למטבח בעיקבות הריחות שהתפשטו בכול הבית .
״גם אנחנו רצינו להכין לאכול , הקדמתם אותנו״ אמרה יולי והתקרבה אל הסיר , מרימה את המכסה ושואבת לאפה את הריחות הטעימים של דג הסלומון המתבשל .
״איפה הייתם כול היום ?״ שאלתי את יולי שמבט מבולבל על פניי , היא לא הגיעה היום ללימודים .
״נסענו לקרנבל בעיירה הסמוכה ״ אמר סאם במקומה מושך את יולי אליו .
כיווצתי את גבותיו בתהייה , אנג׳ל רק חייכה במתיקות .
״מה פספסתי ?״ שאלתי מבולבלת עוד יותר שראיתי את הידיים שלו נכרכות סביב המותניים שלה .
״טוב אמ .. אנחנו סוג של יוצאים״ אמרה מגמגמת יולי במבט נבוך ומתבייש .
״מה?״ אמרתי בהלם מעבירה את המבטים בינם לבין אנג׳ל שלא ניראה מופתעת , ״למה תמיד מספרים לי דברים אחרונה !״ אמרתי ממורמרת והמשכתי לחתוך את הסלט .
״למה אחרונה ?״ שאל סאם לא מבין , הסתובבתי אליהם בחזרה .
״אני גם אחרונה שידעתי שגיימס אוסמנט נרצח!״ אמרתי עצבנית וחלק ממני עצובה.
״מה?!״ שניהם אמרו המומים ביחד , כנראה שאני לא האחרונה לדעת דברים .
הנהנתי בשקט מעבירה את מבטי לאנג׳ל, החיוך שהיה פרוש לה על הפנים החליק וירד הופך להבעה אטומה וקרה .
״מסביר את המשטרות והאמבולנסים שראינו בדרך״ אמרה בשקט יולי מביטה לעבר סאם שהנהן גם הוא .
״לעזאזל מה קורה פה ?״ אמר סאם ומתכוון בדבריו אל העיירה , הרי הוא לא מפה הוא ממיאמי , לפחות עד שהוריו יחזרו מפורטוגל מהחופשה שסאם אמר שהם יצאו אליה .
משכתי בכתפיי , אנג׳ל חזרה לערבב את הסיר העמוק המלא באורז לבן , חזרתי גם אני לחתוך את הסלטים .
״אני יערוך עת השולחן״ כחכחה בגרונה יולי ושמעתי אותה פותחת את ארון הצלחות .
׳זה הולך להיות סוף שבוע ארוך ומייאש׳ חשבתי לעצמי .