חוק מס' 10 : לרוץ! פרק 1: אליסה, ההתחלה וטבעת הזהב .

אליסה רצה , היא לא ידעה לאן ולא ידעה כמה זמן , היא פשוט רצה .
כוחה כמעט אזל אבל היא לא הפסיקה . הדבר היחידי שהפריעה לה לרוץ זה לא השוטרים שהיו מאחוריה או השכנים שצעקו עליה שתעצור , אלה קופסה קטנה ושחורה שהיתה לה ביד .
היא לא ידעה מה יש שם , היא רק ידעה שהיא שווה הרבה מאוד דברים .
טיפות זיעה זלגו על מצחה , ורוח חזקה נשבה לה בפנים , זה לא הפריעה לה , זה רק עזר לה להתרכז.
לראשונה בחייה היא הודתה למורה לספורט שלה שכל-כך טיעבה , על כך שהכריח אותה לרוץ כל השיעור ,
בלעדיו היא מזמן הייתה נתפסת .
בסוף היא פנתה ימינה , לסמטה השקטה ונכנסה לבית הראשון .
היא לא ידעה למה או איך אבל אף אחד כבר לא היה מאחוריה . "מוזר" היא מלמלה לעצמה.
"נו ? , " קול נמוך אמר לה , " הבאת את המוצר?" , "כן " היא ענתה, " אבל , אני אביא לכם את הקופסה רק עם תביאו לי את פיסת המידע" .
החדר היה חשוך , אך היא איכשהו הסתדרה עם האור , בקצה החדר היה אח חמים העשוי מאבן , ליד האח היו ארבעה כיסאות על שלושה ישבו שלושה גברים עם כתפיים רחבות , ידיים שריריות מלאות בקעקועים של נחשים , עכבישים וכל הקטע הזה . לאחד היה שיער מגולח , לשני היה שיער ארוך מידי ולשלישי , הזה
שאליסה דברה איתו היה שיער קוצני הצבוע בשילוב של סגול ושחור . את שלושתם היא לא סבלה והיא גם לא היתה היחידה , את השלישי היא לא סבלה מכל כי לצערה הוא היה אחיה הגדול והיחידי שידע הכי הרבה על הוריה האבודים . " ומה אם אני לא אביא את המידע?" אחיה שאל , " אז אני אזרוק את הקופסה לאש כדי שתשרף" " חתיכת …" , "פרנק!" האיש הראשון ענה "אל תקלל מול אחותך! בכל זאת היא המשפחה הלא מדורדרת היחידה שנשארה לך! אתה לא רוצה לדרדר גם אותה נכון? " " בסדר בסדר " ענה אחיה בפנים זעופות . " תקשיבי ," הוא ענה בסוף " אין לי כח אליך , או לעצבים שלך , שבי על הכיסא , תביאי את הקופסה , אני אביא לך את המידע ורוצי מכאן לעזזל " , "בסדר " היא ענתה .
היא התקדמה לעבר האח , ישבה על הכיסא , הכיסא היה כל כך נוח שלרגע היה נדמה שהכיסא לא רצה שהיא תקום ממנו .
" נו , תביאי כבר! " פרנק צעק עליה , אליסה התעלמה מהצעקה והוציאה בשקט ובעדינות את הקופסה מהכיס שלה . " הנה ,מרוצה?" היא שאלה אותו "מאוד! "הוא ענה לה .
האיש עם השיער הארוך פתח על הקופסה והסתכל באושר על מה שנמצא בפנים ," שנים חיכיתי שהיא תחזור אלי ! " " ראיין , תביא לראות את הדבר שאתה מדבר עליו כבר כלכך הרבה זמן!" צעק עליו האיש הקירח . לא נראה כי ראיין שמע מה שהאיש אמר לו, הוא היה מרוכז מדי במה שנמצא בקופסה .
לבסוף האיש ופרנק התנפלו לראות על מה שיש בקופסה כמו אריות שמטנפלות על בשר טרי .
למרות ריח הזיעה הנוראי , אליסה התאמצה להציעה למרכז המהומה בשביל לראות מה היא גנבה , היא התגנבה מאחורי ראיין וראתה בתוך הקופסה טבעת מוזהבת עם חתיכת יהלום קטנה הדבוקה באמצה , בכל 15 שנות חייה היא לא ראתה כזאת טבעת יפיפיה , ותאמינו לא היא ראתה הרבה . " נו מה עם המידע? " היא שאלה את אחיה . " טוב , שניה " הוא ענה לה . אחיה הלך לרגע לחגר אחר , כשיצא משם ספר ענק ומאובק היה על ידיו , לא היה נראה שהיתה לו בעיה לסחוב אותו . " תפסי! "
הוא צעק וזרק לעברה את הספר , אליסה הספיקה לתפוס אותו וכמעט נפלה מרוב הכבדות של הספר .
" עכשיו רוצה חזרה , לפני שיתפסו אותך! אני לא רוצה לאבד גם אותך"
"תודה שאכפת לך " היא ענתה עם פרצוף זעוף .
אליסה יצאה מהחדר עם הספר ויצאה בחזרה לביתה .