הבלש פרק 6

רק לא לידיה ומורן, הן הבנות שאני הכי שונאת! איך? למה? לא! זה לא יקרה, בגלל הניסויים הפסיכולוגיים של לידיה אני חושדת בכמה דברים אצלה…..ומורן היא מורן! אני משונה אבל אני מודה, מורן יותר משונה. היא לובשת ברמודה! היא שברה את השיא שלי…
"ואיך בדיוק הגעתה למסקנה הזאת?" אמרתי לג'רי עם מבט זועם.
"טוב ראיתי את לידיה בוהה בפיסת נייר עתיקה מבולבלת, וראיתי את מורן מחזיקה פיסה בדיוק כזאת" אמר. אויי לא. מי הן יכולות להיות? לקחתי את ג'רי והלכנו לחפש אותן.
מצאתי את מורן יושבת ליד עץ וכותבת משהו.
"מורן אנחנו צריכים לדבר איתך" אמרתי.
"מה עשיתי חביבת המורים?" שאלה בלי להביט בי. אני לא חביבת המורים, רק כדי להבהיר את זה. המורים שונאים אותי כי אני כל הזמן רבה איתם. אבל זאת לא אשמתי שהם לא מלמדים נכון, או מלמדים בכלל……
"לא עשית כלום. אנחנו פשוט צריכים לדבר איתך על דבר חשוב מעוד" אמר ג'רי, הוא נראה נרגש כי הוא מצא מישהו מהשמונה.
"מורן את יכולה להראות לי את פסת הנייר הישנה שמצאת?" שאלתי.
"למה?" שאלה מביטה בי כלא מבינה.
"בבקשה מורן זה עניין של מוות" אמרתי. וכן אני יודעת שאומרים עניין של חיים ומוות אבל במקרה הזה זה רק מוות. היא הביאה לי את פיסת הנייר והיה כתוב "the player". אני לא מאמינה היא באמת אחת מהשמונה. היא השחקן, אבל איך? זה לא ממש מתאים לה, כבר הייתי חושבת שלידיה תהיה השחקן,בכל זאת מה שהיא עושה כל יום זה לשחק ליד החברים המזויפים שלה. מורן לא ממש נראתה לי כמו השחק, אבל החיים מלאים הפתעות.
סיפרתי למורן הכל, היא נראתה מבולבלת בהתחלה אבל אחר כך היא נרגע ופשוט הייתה מופתעת, שאני אלכס הדסון יוזמת את כל התכנית הזאת. אני לא הייתי מופתעת מזה בכלל.
אמרתי לה שניפגש בעוד יומיים בבית שלי, ועזבתי אותה לנפשה, לעקל את כל מה שסיפרתי לה. ואז הלכנו למצוא את לידיה, מה שלא היה ממש קשה. מצאנו אותה ליד שירותי הבנות מתמזמזת עם איזה שחקן פוטבול.
"אהמ אהמ" אמרתי בקול חזק, בכל זאת עם כל המזמוזים והגניחות לא ידעתי אם הם ישמעו אותי. וגם לא ממש רציתי לראות לאן כל זה ימשיך….
"כן מה אתם רוצים" אמרה לידיה בטון הרגיל שלה.
"טוב עם תוכלי להתנתק מהבחור הצעיר הזה לרגע, אני צריכה לספר לך משהו. לבד" והדגשתי את הלבד. היא שלחה אותו לדרכה ועמדה כמו פרוצה מולי.
"כן, כן, את יכולה להפסיק את ההצגה מולי. אני יודעת על כל הניסויים הפסיכולוגיים שלך, כן אני יודעת אליהם הכל, אז קדימה תפסיקי איתם כדי שאני אוכל לדבר איתך כמו עם בן אדם נורמלי" אמרתי. היא נראתה ממש מבולבלת. סוף סוף אמרתי את זה. נמאס לי לעשות כאילו אני לא יודעת את זה. בכל זאת היא עושה את זה כבר יותר מארבע שנים, מישהו היה חייב לעצור אותה.
"איך…….איך ידעת?" שאלה מבולבלת ומוכת הלם.
"זה היה די ברור. אני עושה דברים כאלו בדיוק רק שאני לא מתחפשת אלא בוחנת אתכם מהצד, ונראה לי שתראי שהגענו לאותם מסקנות בדיוק" אמרתי " ועשיו אפשר להתחיל?" שאלתי.
"כן…כן ברור" אמרה כמו בן אדם נורמלי סוף סוף.
"אז את יכולה להראות לנו את פיסת הנייר שבהית בה קודם?" שאל ג'רי בטון מרגיע.
"כן כן ברור" אמרה מהר מעוד והוציא מהתיק שלה את פיסת הנייר. היא הביאה לי אותה והיה כתוב בה "the word". המילה אני לא מאמינה שלידיה היא המילה. אני הייתי מוכת הלם, אז ג'רי הסביר לה הכל, ואני בלי שום חרטה הלכתי הביתה, לא יכולתי להתמודד עם בית ספר עכשיו.