ג'ונסון בלק-פרק 10

26.1.2035

"אז אם נצליח למצוא את מפת החושך נוכל לדעת בערך היכן עובר הגבול של שנדל ?" שאלתי לאחר שהפנמתי את ים האינפורמציה שנחתה עלי
" אממ כן , ואז נוכל לצאת לטיול רגלי קצר של כמה שבועות ולהגיע לממלכה "
" אתה בטוח שזה יעבוד ?!?!?!?!"
שמעתי אותו מגחך בצד השני של הקו "כן , 999,999 שכן . "
"אז יש סיכוי שלא !!!"
" אם לא תחליטי להצטרף אלי , אז יש סיכוי שלא ."
נשמתי עמוק .. עוד לא החזרתי לו תשובה סופית בכלל … האם אני נכנסת לתוך המבוך הזה , הלא נודע , המפחיד , המכשל ,
או שאני נשארת לשיעורי פיזיקה .
" 999,999 שאני מצטרפת אליך .. אני רק עוד טיפה זמן להחליט .. "
" קחי תזמן , רק תזכרי – המועד האחרון להצלת הממלכה הוא 25.3.2035 , אין לנו המון זמן ."
"אני יודעת… אני אודיע לך "
שכבכתי על המיטה בחדרשלי עם הטלפון הכסוף בידי , וסבלתי את אחת מהשתיקות המעיקות של חיי .
כיף לדבר עם דיוויד בטלפון , מקודם , כשהוא הסביר לי את כל התוכנית שלו – לא כול כך התאמצתי להקשיב , פשוט היה נעים לשמוע את הקול שלו .
"למה בעצם לא באת לפה לספר לי הכל ?" שאלתי אותו , רק כדי לשבור שתיקה
" המנהלת שלך לא סובלת אותי , ולא בא לי להסתבך איתה יותר .. בכל אופן – את גם לא תסכימי להתפלח מהבית ספר , חרשנית שכמותך "
אניייייייייייי ?! לא מתפלחת ?! מההה הוא אומר !!
"אתה כנראה ממש לא מכיר אותי ולא עקבת אחרי מספיק טוב " אמרתי לו , צוחקת " אתה פשוט פחדת להזמין אותי לשיחה כמו 2 בני אדם תרבותיים ."
"עוד שעה בהר באדום ? " שאל אותי בקול מתגרה . " קבענו " אמרתי בביטחון , וניתקתי
מה עשיתי ?! אלוהים , מי רוצה להפגש איתו ?! זה מה שחסר לי , להראות לו כמה חסרת ביטחון אני לידו ! שאפילו הגבות שלי רועדות שהוא מתקרב !!!! מה אני אעשה ? איך אני אתמודד עם הפגישה החברותית הזאת ? "
אהההההההההההההההההההההההההההההההההה .
קפצתי מהמיטה ורצתי להתארגן .

~כעבור שעה ו12 דקות~
חיפשתי אותו על ההר האדום , הוא לא באמת אדום – הוא נקרא כך כי בפסגה שלו יש מנזר גדול ונטוש , הצבוע כולו בצבע אדום .
ראיתי אותו יושב על צוק מפחיד וענקי , שמתחתיו יש .. כלום ..
איך לעזאזל אני אגיע לשםםם בלי להתרסק ?!
הלכתי עם הידים לצדדים , ניסיתי לשמור על איזון , ולא להחליק על האבנים שהיו חלקלקות מהגשם … לא הלך . נפלתי ,
הוא הסתובב , מבסוט מעצמו !!! נשפך מצחוק .
תוך מאיות השנייה הוא קם והתקדם לעברי , הרים אותי ביד אחת וביד השניה בדק את היד שלי , עליה נשענתי כשהחלקתי ..
כן , היא היתה אדומה . כן , היא היתה נפוכה
" כואב ? " שאל אותי , אחרי שהביןן שאולי זאת מכה רצינית
בכלל לא כאב , הוא העביר את היד הבהירה שלו על היד שלי , הצטמררתי , זה הצחיק אותו
" בטוח שלא כואב ? " שאל שוב , טיפה חושד .. " לא , בכלל לא ! אני תמיד נופלת ולא נפגעת , קלמזי כזאת " כמו שאתם רואים – חירבשתי מילים , פשוט עכשיו שהפנים שלו היו כל כך קרובות לשלי ,
זה אפילו לא הזיז לו !!1
שאנחנו במקום כ"כ רומנטי – שקיעה , צוק , כמה איילים מרחוק , בעמידה כזאת שלדעתי היתה הכי אינטימית שהגעתי אי פעם , רוח קלילה ,
על מה לעזאזל אני מדברת ?! רומנטי ? איילים ?!!?! רוח ?!?!
אלוהים אדירים , לא . אין מצב . אני לא מכירה אותו בכלל ! לא זה פשוט לא הגיוני
משכתי את ידי ממנו והלכתי לאזורים הבטוחים יותר בהר , התיישבתי על אבן גדולה , הוא בא והתייישב לידי
" בת כמה את , קמיליה ? " שאל אותי בפשטות . די מוזר … בת כמה אני ? מזאת השאלה התקועה הזאת ?
"17…למה?"
" כי את מרירה כמו רווקה בת 40 " אמר , ובהה בנוף היפה שהיה מולינו
" אני מרירה ? אני ? "
" לא , אני ."
"צודק , אתה באמת מריר . ואדיש "
הוא המשיך לבהות , אוף איתו !
" בן כמה אתה ? "
הוא הביט בי , סרק את פני עם עיניו הזוהרות , ולאחר מספר שניות ארוכות במיוחד הוא ענה לי " 26 "
26 !? אלוהים , איזה פער !!! מה אני מפנטזת על אחד כזה ? הוא גדול מימני בהרבה ! למה שהוא ישים עלי ? אני רק שותפתו למטרה , לא מעבר !!!
הלואי שהיה מעבר .. הלואי .
כן , אני מאוהבת בו , מודה .

________________________

"אהההל…." " סטופ !! " "ףףף.."
"תגידי נסיכה , קשה לך לחכות עווד קצת ?! שווב א' !!! תביני , אין שום סיכוי שתעצרי באות ב' !!! תצטרכי להסתפק בי' או בע' , לא בב' !!"
התגלגתי מצחוק , הרבה זמן לא צחקתי ככה , בשיחרור , בכיף , הכל התחיל ששתקנו יותר מידי והוא פשוט הציע שנשחק ארץ עיר !!
" טוב נו , אני אוותר לך , ב' "
" יש !!! " אמרתי , והתחלתי לכתוב על הריצפה באבן גייר את כל ההגדרות
סיימתי הרבה אחריו , מה לעשות , הוא כותב מהר , התרגלתי לזה שהוא פשוט לא אנושי
"אישיות בב' ?" שאלתי אותו
"בוב ספוג !! " ענה לי בקול ילדותי , וצחק ביחד איתי
"בוב"ס (ראשי תבות של בוב ספוג) הוא לא אישיות !!! " " אז מה הוא , ארץ ? "
" הוא סוג של תחביב .. " , בשלב זה שום עיין לא נשארה יבשה , מצאתי משהו משותף לשנינו – צוחקים בקלות !
" אתה יודע .. אתה לא כזה אדיש כמו שאתה נראה " אמרתי לו כנרגענו
" את יודעת , את לא כזאת מרירה כמו שאת נראת " הוא אמר בחיוך .
" אני באמת נראת מרירה ? "
" את נראת מתוקה " הוא אמר בפשטות , אבל אצלי ? הלב נפל ללבלב !!!
חייכתי אליו , ואז פתאום קלטתי , שמונה בערב !! סגירת שעריים !!!! אלוהים , איך לא שמתי לבבב !?!?!
" אני חייבת לטוס " קמתי בבהלה " לא יתנו לי להכנס, ואני התייבש כאן על ההר , והרוחות רפאים של הנזירות תרדוף אחרי !! "
"מה?!?!" הוא אמר לי , מבולבל לגמרי
" ככה סיפרו לי מהיום הראשון כאן ! ותאמין לי , בעולם שלי דברים כאלה יכולים לקרות ! "
הוא צחק " אל תדאגי בקשר לכך , המנהלת יודעת שאת בחוץ וסגירת השערים נקבעה היום ל9 וחצי "
" איך עשיית את זה ?! אתה באמת לא אנושי !! "
"בואי נסיכונת , אלווה אותך "
הלכנו וצחקנו בדרכים , הוא הרים אותי לפחות 19 פעמים , בשאר הפעמים פשוט הצלחתי לקום לבד .
היה טעות לבוא עם סנדלים עם עקב הא ?
כשהגענו לשער הוא היה פתוח , כמו שהובטח לי , הוא באמת קוסם ,
" לילה טוב קים , היה כיף , באמת " הוא לחש לי , נתן נשיקה על הלחי , ונעלם .
היה כיף ?! מלמלתי לעצמי … היה מושלם .

========================
יש לי 4 מזכרות מהממלכה
הראשונה – הגיטרה , אותה אתם מכירים
השניה – שעון יד מוזר , שמופיעים עליו רק 6 מספרים … משום מה הכריחו אותי לענוד אותו .
השלישית – תליון לב שסבתא רבה שלי נתנה לי שנולדתי ,עובר מדור לדור , עשוי יהלום נדיר , יש כמוהו רק אחד בכל העולם – על הצוואר שלי .
והרביעית ?
הזכרון .