-בלי שם- פרק 1

ישר עם הצלצול להפסקה רצתי לשירותים בית הספריים. שנאתי אותם. תמיד הייתי הולכת לשירותים שבחדר שלי… אבל עכשיו לא הייתי יכולה להרשות לעצמי לבזבז זמן.
אז למה הגעתי למקום השנוא עליי?
מה לא בסדר בי? חשבתי.
הסתכלתי במראה, מבועתת משולייה המוכתמים.
אין לי זמן להתפעל מהשינוי שעבר כאן.
הבטאתי בבואתי.
המסקרה הייתה בסדר, הליפסטיק לא חרג משפתיי ולא היה שום לכלוך בשיניי.
אז למה הסתכלו עליי כך כולם כשנכנסתי לכיתה? תעלומה.
אני אשאל את ליה אחר כך..
מתוך איסטינקט סידרתי את שיערי.
חייכתי למראה בעידוד ויצאתי, אל עבר כיתתי.
נכנסתי לכיתה, עם ראש מורם.
התיישבתי. ליה לא הייתה במקומה שלידי.
הוצאתי את הכריך שלי, והסתובבתי לדבר עם נועה, אבל.. נועה לא הייתה במקומה.
וגם טופז. ושיר,ומאור, וטל,ורועי, ועידו,ומורן, ואפילו חן ושחר הפטפטניות שנהגו בהפסקות להישאר בכיתה, לא נכחו.
איך לפני 5 דקות הם הסתכלו עליי במבט נגעל…
ועכשיו?
אין מי שיסתכל עליי.
אולי צירוף מיקרים?
בחיים שלי, אין צירופי מקרים.
מה קורה כאן?