ג'ונסון בלק-פרק8

21.1.2035

עבר שבוע .
להפתעתי ולהפתעתכם – שבוע רגיל לגמרי , בניגוד לשבוע שעבר שהיה גדוש בהפתעות ותעלומות
אולי היה לי מספיק בלאגן לכל החיים ?
מסתבר שלא .

"אוקיי , קמיליה – תפסי את המקרופון , תומר – תופים , סידני – בס , נרי – פסנתר , יאלה חברה מריצים את השיר פעם אחרונה וזהו "
" קמיליה ? קמיליה!!! אולי תפסיקי לחלום ?"
" מה ? אה לשיר סבבה , אחד שתים שלוש ו-לאט יט בייי , לאט יטט ביי…."
מסתבר שאני יכולה להשתעמם גם ממוזיקה , במיוחד אם היא משנות ה90 של המאה הקודמת ! כאילו … ביטלס ? חיפושיות ? ג'וקים ? מה מצאו בהם ?
"אוקי חברה ! זה היה יפה באופן מסויים , אבל יחודי לשל עצמו ! עד השיעור הבא כל אחד קורע לעצמו ת'לבלב באימונים מפרכים , מי שלא יתאמן עף מהמגמה ! ואנ'לא צוחק "
נשפכנו מצחוק
" אני רציני הפעם , יאלה תתנדפו לי מהעינים . "
עדין צחקנו . כן , רק דרור .
התארגנתי לאט , ניתקתי את כל המגברים , הכנסתי את כל הציוד , " קימה , את יכולה לנעול פה ? "
"כן בטח , ביי דרורי "
המשכתי לסדר את החדר , לנעול , לכבות , לנתק , לנקות ,
וכשהסתובבתי ראיתי אותו יושב על אחד מהרמקולים הגדולים , מבסוט מעצמו .
דיוויד . נבהלתי !!!
" מה אתה עושה כאן ?!?!!? "
" שלום גם לך נסיכתי הנחמדה , מה שלומך היום ?"
" אולי תפסיק להבהיל אותי ותכנס כמו בן אדם ? "
דיוויד קפץ מהמגבר הענקי והתקרב אלי , אוטומטית לקחתי 4 צעדים גדולים אחורה , בלי לחשוב
" עדין מפחדת מימני ? לא קלטת שאני בצד שלך ?! "
" עד שלא תוכיח אחרת , אתה סתם משוגע "
" משוגע ? אני ? אני שיא השפיות "
אוקי , עכשיו זה כבר מוגזם . המרחק ביני לבינו היה לא יותר מסנטימטר , ולא היה לי לאן ללכת אחורה , אז פשוט חמקתי הצידה במהירות והדלקתי את כל האורות בחדר בלחיצה אחת .
הוא באמת נראה שיא השפיות .. וגם שיא השלמות – העינים הצהובות הזוהרות שלו עם העור הלבן והחיוור .. מראה מהפנט . והביטחון העצמי ?
מסתובב כמו הילה של מלאכים סביב כל גופו .
הוא עמד מולי , ידיים בתוך כיסיו , והביט בי באדישות .
" קמיליה ג'ונסון בלק , חשבת על ההצעה שהצעתי לך ?"
האם חשבתי על ההצעה ?! אולי תשאל האם לא הפסקתי לחשוב על ההצעה הזאת ? .
" מידי פעם , אולי .. " ניסיתי להראות אדישה כמוהוו … " לפעמים … כןןןןןן ! חשבתי ואני כ"כ רוצה !!!!! "
אדישה משהו הא ?
"רוצה לחזור הביתה ? " "יותר מתמיד"
"ומה עם החברות ?" "הן יסתדרו"
"והידידים?" " מי סופר אותם ??!!?"
" והחבר ?"
" יהיה קשה להפרד מימנו .. "
דיוויד הסתכל עלי במבט מופתע – הוא היה דיי בשוק .. או אפילו .. מאוכזב ? להה , אני סתם מדמיינת
" כי הוא לא קיים " המשכתי את המשפט
דיוויד פרץ בצחוק מדבק , צחקתי איתו , הוא שלף מהכיס שלו טלפון נייד קטן וישן
"נשמור על קשר בעזרתו…את מבינה-אני לא יכול להסתובב פה הרבה,המנהלת שלך כבר שמה עלי עיין,ועדיף שלא תתקשרי מהטלפון האישי שלך-עוקבים אחריו"
מה אתה אומר?עוקבים אחרי בבית ספר?קטע.
"מה באמת עשית איתה אז ? בבית קפה ? מה היתה המעטפה המשונה ? "
" את תדעי בבוא היום .. "
הוא הגיש לי את הטלפון , לקחתי אותו בזעירות , בחנתי אותו , כסוף וקטן , כמו בסרטים הישנים
"אז … נתראה בזמנים טובים יותר פרינסה ? " אמר לי דיוויד והתקדם לכיוון המדרגות
" אממ..כן..בטח "
חייכנו אחד לשני , זה היה -נורא- מוזר .
"אגב " , הוא הסתובב ברגע אחרון " את גיטריסטית מדהימה , אבל זמרת לא מוצלחת . עדיף שתתרחקי מהמקרופון ב….100 שנים הקרובות " והלך .
הבטתי בו במבט המום , פה פעור (O: )
באנה, חתיכת חוצפן הבלונדה הזה ! מה הוא חושב הוא ?! מה הוא מקשיב לי מנגנת ?1 מה הוא מעבייר ביקורת על הקול שלי ?!?
אוף , הוא מושלם , אפילו לכעוס עליו הוא לא נותן לי .