עולם מושלם – פרק שלישי חלק ג' מוקדש לאופיר

מהפרק הקודם:
עד שהדלת נפתחה בחוזקה, התנגשה בקיר מאחוריה, ובפתח החדר ראינו שנינו את…

~אופיר~

ישבתי בספה בסלון של הבנים של הבנים, דיברתי עם ליאם, הוא כזה מצחיק! אולי חשבתי שאני לא אסתדר פה עם אף אחד ושהיה לי משעמם במשך שנה שלמה, אבל מסתבר שאי אפשר להשתעמם בלי לעשות כלום שנה שלמה, ועוד כשאני נמצאת עם הבנים האלה! ניילר כלכך מצחיק, לואי כלכך מוזר, זאין כלכך קול, הארי כלכך חתיך, וליאם כלכך נחמד! איך אפשר להתעלם מהם?
"נו, אז… מה דעתך לספר לי טיפה יותר על עצמך?" ליאם שאל אותי והניח את ידו באגביות על מסעד הספה, מחייך אליי חיוך פלרטטני, הוא… הוא מננסה להתחיל איתי? הסמקתי מעט, לא יכולתי להסתיר את זה, אף פעם לא ניסו להתחיל איתי, תמיד חשבו שאני הילדה המוזרה שלא מתחברת לאף אחד, ובאמת הייתי כזו, אבל אף פעם לא ידעתי איך זה להתחבר לאנשים אחרים חוץ מלאור והיילי, שהתעקשו להתחבר איתי, ובסופו של דבר נהיינו כמו תאומות, כמו שלישייה, ואף פעם לא ידעתי איך זה מרגיש, להיות נאהבת ע"י מישהו… אבל עכשיו אני רואה, נראה כאילו ליאם… הוא…. מאוהב בי…? וואו, לא היה לי פשוט אפילו לחשוב על זה…
אבל מסתבר שאמרתי חלק מהמחשבות בקול, כי שמעתי את ליאם אומר "אז אין להם מושג מה הם הפסידו אם הם חושבים ככה…" וחיוכו גדל במעט… הוא כזה מקסים, אבל אני לא ממש חושבת שאני יכולה לאהוב אותו בתור חבר\בן זוג…. אוף, זה מסובך!
"ליאם, אני יכולה לעלות לרגע למעלה?" שאלתי בנימוס, פרצופו מיד נפל והוא הנהן בשקט, ראיתי עליו שהוא עצוב… אבל בכל זאת עליתי למעלה, אני חייבת לדבר עם הארי… אני לא יודעת איך להסביר את זה, הוא פשוט שבה את לבי מהרגע הראשון שראיתי אותו, הוא האדם היחיד מכל הבנים שהרגשתי שאני באמת יכולה לדבר איתו באופן פתוח על הכול, אפילו שהוא מעט שובב ו… כחול… (רעאאררר *~* – הערת הכותבת), בכל זאת, הרגשתי שאני יכולה לדבר איתו על הכול, אבל על זה… לא הייתי בטוחה…
'רגע, אופיר! יש לי רעיון! פשוט – תסמכי עליי…' המחשבה שלי אמרה, לשם שינוי החלטתי להיות ספונטנית ולככת עם הזרם… הגוף שלי הוביל אותי לחדר של הארי, שם הוא ישב על המיטה וקרא משהו באייפוד שלו..
"הארי? אנחנו יכולים לדבר?" שאלתי אותו ומבטו השלו הורם אליי.

~הארי~

קראתי באייפוד שלי בפייסבוק עוד אחד מהיספורים של הדיירקשניות שהן מעלות לפייס, אני מעיף לא להתעסק בעניינים של היילי וניילר, מה שהם לא עושים… ואז, בלי להודיע לי או שומדבר, הדלת נפתחה, אופיר עמדה בפתח, השער השטני היפה שלה היה מסולסל בתלתל אחד ועבה ונח על כתפה אל החלק הקדמי של גופה, העיניים הנוצצות שלה הסתכלו עליי, והיא אמרה רק שלוש מילים שהבהירו לי את הכול; "אנחנו צריכים לדבר." מיד הבנתי על מה בדיוק היא רוצה לדבר, ולא תיארתי לעצמי שהיא מרגישה כמוני, אבל הייתי בטוח שזה יבוא מתישהו (איזה שוויצר…! אני מה עליו!! – הערת הכותבת)…
"כן, על מה אנחנו צריכים לדבר בדיוק?" אמרתי במבטא הכי בריטי ומאופק שיכולתי להוציא, והיא מיד התחילה לצחוק, הצחוק שלה כלכך שימח אותי, אני פשוט מאוהב בה עד מעל לראש, עד למאדים ובחזרה… "תקשיב, אני חושבת שמכל הבנים אתה היחיד שאני יכולה לדבר איתו על זה… יש איזה בחור, הוא הכי חתיך, הכי נחמד, הכי טוב לב, אולי טיפה שובב, הכי חמוד, הכי מצחיק… ואני חושבת שאני מאוהבת בו… מה אני צריכה לעשות? אף פעם לא הייתי מאוהבת קודם…" העברתי במוחי את הכל התכונות שהיא אמרה:
חתיך – אני!
נחמד – אני!
טוב לב – אני!
שובב – כלכך אני!!
חמוד – אני…
מצחיק…? אוי לא!
אני אף פעם לא הייתי מצחיק…. זה לא אני!!
הלב שלי נשבר באותו הרגע, לבי נפער ואש שרפה וליחכה כל חלקיק וחלקיק בגופי, כל קצה עצבים שהיה בי נמרט עד סופו, אני לא מאמין… אחרי כל מה שהיא אמרה… זה לא אני… נשברתי…
"הארי? אתה בסדר?" היא שאלה, היא כנראה שמה לב לפרצוף שלי, מיד הרמתי את עיניי וניסיתי להתעשת, "כן, הכול טוב." אמרתי לה, אבל ממש לא התכוונתי לזה, התכוונתי בדיוק להפך. שומדבר לא היה טוב באותם הרגעים, הרגשתי כאילו אין לי יותר למה… אין לי יותר למה לחיות, אם היא לא אוהבת אותי… (וזה רק ביום הראשון! תארו לעצמכם… – הערת הכותבת) "נו, מה הבעיה?" שאלתי, היא הסתכלה עליי במעט כעס, "הארי, הרגע אמרתי את זה..!" היא אמרה, ולאחר שנייה הוסיפה "אז מה אני יכולה לעשות?" היא פגעה בי, בכבוד שלי, ברגשות שלי, היא שברה את הלב שלי, ועכשיו היא גם שואלת אותי מה לעשות עם מי שהיא כן אוהבת?! אני לא יכול לסבול כאב יותר חד מזה, יותר דוקר ומורט כל קצה עצבים מזה… פשוט לא יכול…
"אני יודע…? לכי תנשקי אותו או משהו…" אמרתי בכובד ראש, ומיד עלתה בי מחשבה נוספת, הפעם כועסת יותר; "כן לכי תנשקי אותו! תנשקי אותו הכי חזק שאת יכולה הכי טוב והכי מתוק, הנשיקה הכי מושלמת שתהיה לך בחיים! פשוט תעשי את זה!" כבר הבנתי, היא אוהבת את ליאם ולא אותי, היא דיברה עליו ולא עליי, היא הולכת לנשק אותו ולא אותי… אך הפעם איני יכול להערים עליה את האשמה, אני זה שאמרתי לה לבצע זאת, אני זה שדיברתי איתה על אהובה… ולבי שבור…
"אתה בטוח…? אני לא בטוחה איך הוא יגיב, אנחנו מכירים זמן קצר כלכך, ואני לא יודעת מי הוא בכלל, אבל אני מרגישה שנוצר בינינו קשר כלכך חזק, כזה שלא ייפרם לעולם! אני לא יודעת…!" היא אמרה, לא מספיק לה לדבר איתו עליי, על מישהו מחבריי הטובים ביותר, מישהו שביליתי בחברתו שלוש שנים תמימות, בלי לדעת שנוכחותו תשבור את לבי, תיקח את הבחורה שאני אוהב?! היא לא תסיים עם הסבל הזה, עם העינוי המייסר הזה בזמן כלשהו?!
"פשוט – תעשי את זה וזהו…" אמרתי לה, כבר עומד לבכות מרוב סבל, לא יכול עמוד מכמות העצומה של הייסורים שהיא מגישה לי…
ואז קרה הדבר הכי לא צפוי בעולם…
פניה רכנו לעבר שלי, עיניה נצצו באלה שלי, ושפתיה התרסקו על אלה שלי, במהירות כזו שלא יכולתי להבחין בכלום, הנשיקה הייתה עמוקה ומתוקה, מושלמת ומקסימה, קסומה ואמיתית, מציאותית ודמיונית באותו הזמן… פשוט לא יכולתי להאמין שזה קורה לי!