הממחטה הזאת שלנו.

ממחטה מלאה בדם, במקום מלאה דמעות.
ממחטה מלאה כאב, במקום מלאה מילים, דמויות.
ממחטה שונה לגמרי, כואבת למראה.
ממחטה ממלחמה אחרת, שייכת למישהו שונה.
ממחטה למישהו פצוע.
ממחטה למישהו שבור.
ממחטה למישהו פגוע.
ממחטה למשהו חמור.
מסתכלים לי בעיניים, רואים משהו עמוק.
הסתכלת ואמרת "את מבולבלת מאוד"
שאלת אם זה בגללך או בגלל מה שקרה באותו הרגע.
עניתי במילים רכות "הכל בגלל המצב, המילים שלך והרקע"
מילים כל כך יפות, מצב כל כך מוזר.
שיר שמתנגן ברקע, בחדר לא מואר.
אנחנו בעירום חלקי, באהבה מושלמת.
שאלת אם אני בסדר, נראתי כה מוארת.
למה הממחטה שייכת, לסיפור אחר לגמרי.
אך הוא האוהב אותי מאוד שייך אליה גם.
אני זאתי שמטפטפת עליה דם.
והוא זה שצריך לעצור אותי מיד.
שאלתי אותו מה התפקיד שלי בכלל?מתי אדע אותו.
אתה אמרת שאתה יודע את התפקיד שלך, ושהיום נכשלת בו.
הממחטה מלאת הדם, בגלל החתכים.
ואנחנו מבינים למה היא שייכת.
בגלל שאנחנו הפוגעים.