הבלש פרק 4

אוי אני לא מאמינה שהוא שמע את כל זה! אני פשוט לא מאמינה, מה אני אעשה עכשיו, אני אקח את יוקה ואייס ואברח איתם לקנדה! דם כולם נחמדים, לא ישאלו שאלות הכל יהיה הרבה יותר נחמד ונעים. כבר התכוונתי לספר לאייס ויוקה שאנחנו טסים לקנדה, ואז ג'רי הוציא מהתיק שלו פיסת נייר עתיק זהה שכתוב עליה "the trust". הסתכלתי עליו כלא מאמינה. ג'רי הוא האמון, אייס הוא העבר, יוקה היא הלב. רק עוד ארבע נשארו!
"אתה שמעתה כל מה שאמרתי או שאני צריכה להסביר שוב?" שאלתי.
"שמעתי הכל ואני מוכן לפעול" אמר. הכנסתי אותו למכונית שלי ונסענו לבית שלי. תבינו יש לי בית ממש גדול, פעם הוא היה אחוזה של לורד, אז גם עכשיו הוא מעוצב בסגנון ימי הביניים. יש שטיחים עם ציורים על הקירות, אולם נשפים, ועוד הרבה דברים דומים.
"וואו, את ממש עשירה מה?" אמר ג'רי.
"זאת לא אשמתי שסבא שלי סופר מפורסם" אמרתי באדישות. נכנסנו דרך השער הראשי וסבא שלי ישב וחיכה לנו. סבא שלי הוא גבר בן 58, צעיר יחסית לסבא, אבל הוא יושב על כיסא גלגלים עקב פציעה שנגרמה לו במלחמה, למרות שאני תמיד חשדתי שזה קרה בגלל הבלש.
"סבא אני יודעת שאתה כבר יודע מי הם יוקה ואייס, אז זה ג'רי, האמון" אמרתי, והוא בה ללחוץ לו יד.
"שלום ג'רי, אני רונלד סבא של אלכס" אמר מחייך. סבא שלי הוא בן אדם מעוד נחמד. פעם הוא לקח אותי איתו לכנס סופרים, זה היה מדהים.
אחרי שכולם אמרו שלום הלכנו לחדר שלי, או יותר נכון לקומה שלי. יש לי חצי קומה של ספרייה ומקום למחקרים שונים, והחצי השני נועד לשינה, רחצה, וכדומה. הובלתי אותם לספרייה כי זה נראה כאילו ממש קשה להם להתהלך ברחבי הבית הגדול שלי. נגעתי במדף כדי להוציא את הספר שבוא נמצאת הנבואה, ופיסת נייר עתיקה נפלה משם. פתחתי אותה והיה כתוב "the opinion". אני הדעה! אני לא מאמינה, עכשיו אני יודעת בוודאות שאני חלק מהשמונה, ועוד הדעה! לדעתי הדעה זה חלק מעוד מכובד.
הראתי לכולם את הפתקון שלי, ואת היותי הדעה ואז הקראתי להם את הנבואה.