חיים אחרונים

אני רוצה שתספרו להם על החיים שלכם עד שזה התגלה ,האנשים החשובים בחייכם, מי הייתם לפני ,הם צריכים להיות מחוברים אליכם לחלוטין בשלוש דקות האלה,אנחנו צריכים לתת להם את ההרגשה שהם מכירים אתכם כל החיים .שהלב שלהם ייצא אל הסיפורים, ושיבינו כמה אתם קשורים לחיים פה,כמה תקווה יש בכם ,כמה רצון יש בכם שהדברים ישתנו .אני יודע שיש פה חלק מהאנשים בקבוצה שלא מאמינים בפרויקט הזה,ולא היה להם קל להגיע לכאן,אבל בכל זאת הם בחרו כן להגיע לפה ולעזור לפרויקט ,אז אולי יש בכם עוד קצת אמונה לגבי העתיד שיבוא ,אני מודה לכל מי שהגיע ושנתן לי ולצוות להשתתף איתו בזיכרונות,ואני מבטיח לכם כולנו נעבוד בכדיי שפרויקט יתממש ,בעזרתכם כולם יתחילו להבין את מה שאתם כבר יודעים מזמן,תלמדו אותם זה כל מה שאתם צריכים לעשות.

הנביא עמוס
עמוס זהו שמי,קראו לי עמוס על שם הנביא עמוס מהתנ"ך,זה כל מה שידעתי על שמי עד לפני חצי שנה ,עד לפני חצי שנה ,כל-לך מצחיק אותי לחשוב מי הייתי ,התהפוכות שבן-אדם עובר בחיים ,בחיי שאתה חושב על זה הדבר היחידי שנשאר לך לעשות הוא לחייך ולחשוב על זה עוד קצת, ואז אתה משלים עם זה.
מי הייתי לפני התאונה ,זאת שאלה שאני שואל את עצמי הרבה פעמים,מה ידעתי ,מה חשבתי שאני יודע,בחיי התאונה הזאת שינתה את חיי.
איש שיווק "מפולפל" כך היה אפשר לתאר אותי,סיימתי את ה"תואר הראשון",ועברתי למשרד שיווק מצליח בתל-אביב ,אהבתי את המשרה הזאת האמת, אהבתי להכיר תוך שניות את האדם שמולי ,ולדעת בדיוק מה מפעיל אותו, ואיך לגרום לו להקשיב לי ולדברים שאני אומר בביטחון ואסרטיביות במחשבה שיש לי מושג על מה אני מדבר ,למרות שהרבה פעמים לא היה לי שמץ של מושג לגבי אותו נושא ,ופשוט אמרתי ללקוח דברים שחשבתי שהוא רוצה לשמוע ,לרוב זה עבד.
הטריק שלי היה "לנבא",עבדתי על הפחד של מי שעומד מולי ,הייתי מספר לו נתונים "סודיים" על חברות מתחרות,ממקורות אמינים שבתוך החברה,כמובן שהמידע שמסרתי לו היה רק ביני לבינו, ביני לבינו וכל מי שטרח לארח אותי במשרדים השכנים לאותו בניין.סיפרתי לו מה יקרה לו אם הוא ילך עם החברות האחרות ,ולאן העסק הזה יתדרדר אם הוא יבחר בדרך שלהם ולא שלנו.
בתחילת התפקיד לא היו מאמינים לי ,הייתי הולך ישיר מידי,"מלכלך" ישירות על המתחרים,אבל מהר מאוד למדתי שזה משדר חוסר אמינות ,אז ב"נבואות" הבאות שלי גרמתי לכך שהלקוח יבין את לבדו ,מבלי שאני אומר את זה ישירות,וזה היה בעצם כל הקסם,ברגע שהיה לי את הנאום הפותח שמשדר אמינות ,אסרטיביות ומקצועיות שמרתי אותו לעצמי, ועם הזמן הנאום הפותח השתנה ,ונהפך למלכודת של לקוחות עתידיים,לאט לאט נהייתי איש מכירות מצוין,וההתאהבות שלי בעצמי הלכה טפחה וגדלה.
הנביא עמוס היה הנביא הכתב הראשון ,והוא ניבא בתקופה בה ישראל הייתה מצויה בפריחה כלכלית גדולה,בישראל בזמנו ההבדל המעמדות בין העשירים לבין "העניים" הלך וגדל ,השופטים במדינה קיבלו כמויות נכבדות של שוחד ובתמורה פסקו לטובת ספקי הזהב והממון .
הנביא עמוס אשר הגיע מכפר קטן שבו היה רועה צאן,ושמע על הדברים שמתרחשים במדינה החליט ללכת ולנבא "נבואות זעם" בכדי שהוא יוכל לשנות משהו ,הוא רצה להשפיע על החברה בה הוא חי .
אני לעומתו לא רציתי להשפיע ,לפחות לא באותו זמן,הדבר היחיד שהיה משותף לי ולו היה ששנינו הגענו מכפר קטן ועזוב במדינת ישראל , אפילו לא היה לי שום קשר לצאן או לרעיה או לכל דבר שאיכשהו מתקשר לזה.
שאני הגעתי לממלכת ישראל בתל אביב , לא עניין אותי שום "נבואות זעם" , הנבואה היחידה שניבאתי הייתה שאני הולך לעשות כסף,אני הולך לעשות כסף והרבה ממנו,גם אני ידעתי שיש הבדלי מעמדות אבל לא רציתי לשנות את זה ,רציתי להיות בצד הטוב של המעמד ,בצד שיספק לי את כל הדברים הטובים שיש לחיים להציע.
אני זוכר ששמעתי שעוזי מנכ"ל חברת "יהודה השקעות" שמע עליי ורוצה לארגן איתי פגישה בארבע עיניים , התרגשתי , יותר נכון הייתי נלהב , הרגשתי שעליתי על "דרך המלך" ודרכי כבר סלולה לעבר היעד הבא שלי.
השקר הראשון שלי בקריירה שלגביו הרגשתי רע,אולי רע לא המילה הנכונה "לא שלם" יותר נכון להגיד היה ששיקרתי לשאול,שאול היקר בחיי שאני מצטער על איך שהדברים התגלגלו.
שאול עוד הכיר אותי שהייתי ילד בן 10 ,והוא היה בחור צעיר בגיל העשרים פלוס מאותו הכפר שבו אני גדלתי ,כמו כל החברה הצעירים מהכפר שאול עבר גם אל "ממלכת תל-אביב".
כאשר אתה גודל בכפר , לרוב ,הדבר היחידי שיש לך בראש הוא שיום אחד אתה תעזוב את המקום הזה ,תגדל תתפתח ולא תחזור אחורה ,שאול גם היה כזה בהתחלה ,אבל שאני הגעתי לחברה שלו , הוא כל הזמן דיבר על זה שיום אחד הוא יעזוב הכול, ויחזור חזרה אל הכפר ,אבל זאת הייתה פנטזייה שלו והוא ידע את זה , כמה הוא לא ידע שאני זה שיגרום לכך שהפנטזייה שלו תקרום עור וגידים,ולבסוף תתממש.
כשסיימתי את התואר שלי ,לא ידעתי למי לפנות ,שלחתי קורות חיים לכל משרד שקיים במרכז ,כל טלפון שקיבלתי או שאיכשהו שמעתי עליו הייתי ישר מחייג ,אף אחד לא החזיר לי תשובה , חודשיים ישבתי בבית בכפר מחכה כמו ילד קטן בבית ספר היסודי שמישהו יזמין אותו למסיבה ,לא חשוב איזה העיקר שתהיה כזאת,ולא יתעלמו ממנו.
ההזמנה הגיעה אליי בשעה מאוד לא צפויה, ובמקום הכי לא צפוי.
יצאתי לטיול עם הכלב שלי ,אחריי עוד יום של אכזבה אחת גדולה , הייתי חייב לקחת אוויר ולצאת מהבית כרגיל היה שקט,השקט של הכפר,ופתאום שמעתי נהמה של רכב ,שמעו אותה מקילומטרים.
כולם בכפר דיברו על איך שאול הסתדר בחיים ,איך הוא הצליח לצאת מהכפר וכמה לא האמינו שזה מה שייצא ממנו בסופו של דבר,כולם דיברו על זה שהוא היה ילד תמים "מרחף" קצת,שתמיד חי בעולם משלו, אף אחד לא תיאר שלשאול "הילד" יום אחד יהיה חוש עסקי כל-כך מפותח ,כולם שתקו ביום הראשון שהוא הגיע עם המכונית האמריקאית שלו בצבע שחור ,שיותר הזכירה טנק מאשר רכב פרטי ,וריפוד עור שכל הפרות בכפר היו צריכות ללכת לעולמם כדי שיהיה אפשר לכסות את המושבים .
שאול יצא מהרכב ,וישר שהוא ראה אותי הוא התקדם לעברי .
"הנביא עמוס" ככה הוא היה קורא לעברי כל פעם שהוא היה רואה אותי בכפר,"שנתיים שלא ראיתי אותך,ובדיוק אותך רציתי לפגוש".
תמיד שהוא היה רואה מישהו מהכפר שהוא לא ראה הרבה זמן, היה עולה לו חיוך גדול על הפנים כאילו הוא התגעגע לאותו בן-אדם,הוא התקדם לכיווני ולחץ לי את היד,בחיי הייתה לו לחיצת יד שאם עוד קצת הוא היה ממשיך ללחוץ ,לא הייתי יכול לקפל את האצבעות למשך היום.הוא ישר התעניין בתקופה של השנתיים בהם הוא לא ראה אותי,הוא סיפר לי מה הוא שמע עליי, והתעניין מאוד לדעת מה התוכניות שלי עכשיו שסיימתי את התואר הראשון,לא רציתי שהוא יידע שאני מחפש עבודה באופן נואש,אז אמרתי לו שכרגע אני בתהליכי מיון של מציאת עבודה.
"תהליכי מיון של מציאת עבודה" הוא קרא בקול וצחק , אתה יודע מה תמיד אהבתי אצלך "הנביא עמוס" שידעת לייפות את הדברים,תמיד מהפה שלך הדברים נשמעים כל-כך בטוחים בעצמם ,למרות שאתה בעצמך יודע שכרגע אתה נמצא בתקופה מאוד לא יציבה ומתישה של מציאת עבודה,תמיד השרת ביטחון בדבריך.
חייכתי אליו ,ואמרתי לו שזה ממש לא נכון ,ואני באמת נמצא כרגע בתהליכי מיון סופיים לכמה עבודות.
אותו עמוס כמו שזכרתי , גם שחושפים אותו הוא נשאר בעמדותיו בביטחון וגורם למי שחשף אותו לחשוב פעמיים,הוא אמר.
"בסדר,בסדר,אותי שכנעת,הרשה לי להציע לך גם סוג של משרה ,אם התהליכים לא יעברו כמו שתכננת בסדר?".
הוא הוציא כרטיס ביקור קטן ,ואמר לי לחייג אליו למשרד ,ולקבוע עם מזכירתו פגישה איתו בתל-אביב.
התקשרתי למשרד שלו מתוך כוונה שלא להראות כאחד שלא דיבר אמת אחריי 3 ימים.
"שאול השקעות , שלום מדברת מיכל"
הקול של מיכל ,היה קול כל-כך מרגיע אני זוכר,זה היה קול מזמין שאתה רק רצית לשמוע ממנו עוד ,מבלי שתתנתק השיחה.
היא אמרה לי שהיא שמעה עליי הרבה משאול ,והוא אמר לה להגיד לי שמתי שרק נוח לי אני יכול להגיע לפגישה והם יעשו את הסידורים ,"אז מתי אתה מעוניין להגיע?",באותו רגע רציתי להגיד שעכשיו זה זמן מתאים, כל-כך רציתי לנסוע למשרד ולראות מי זאת מיכל עם אותו קול שאותו מעולם לא שמעתי , באותו רגע שכחתי בכלל שאני מחפש עבודה ,ואז כנראה בגלל שחשבתי לכמה שניות מה להגיד ,היא קראה בשמי שוב "עמוס?".
"כן, מחר זה יהיה בסדר?",שאלתי אותה,היא אמרה לי שזה בסדר גמור ואמרה לי להגיע למשרד ב7 בערב,"את תהיי שם?" שאלתי אותה,והיא ענתה שהיא לא תרשה לעצמה להפסיד פגישה עם "הנביא עמוס" בכבודו ובעצמו,המשפט הזה ,בחיי באותו רגע הייתי המאושר שבאדם.
שהנביא עמוס הגיע לממלכת יהודה,הוא כעס ,הוא רצה להעמיד את אותם בעלי כוח וממון במקומם ,ושידעו כמה דרכם לא נכונה ,וכמה הם צריכים לחזור לדרך הישר לפני שיהיה מאוחר מידי,הוא תפס לו פינה בכניסה של מבנה מרכזי, והתחיל לדבר ולהטיף לכל העוברים והשבים ברחוב.
שאני הגעתי לתל-אביב רק רציתי להיכנס אל אותו מבנה מרכזי ,למשרד של שאול, עליתי במעלית של הבניין ואיתי היו עוד כמה אנשים לבושים בחליפות עם מזוודות מעור ונעליים מעור ועניבות שחורות ,כל-כך רציתי להיות כמוהם ,והרגשתי סוג של בושה שלי אין חליפה עם עניבה ונעליי עור שחורות ומבריקות וג'ל מרוח על השיער ,מגולח למשעי.
לא רציתי להטיח בפניהם שום אמת ,ולא רציתי שיחזרו לשום דרך ישרה,אלא שיראו לי איך אני יכול ללכת בדרכם,כל-כך רציתי להיות יום אחד כמוהם,בחיי כמה שלא הבנתי באותו זמן ,ליבי יוצא אל עמוס הצעיר מהכפר שהגיע פעם ראשונה לפגישה ב "ממלכת תל-אביב".
שם היא ישבה,מיכל ,בחיי לא דמיינתי שהיא באמת תהיה כל-כך יפה בדיוק כמו בדמיון שלי."עמוס נכון?" היא שאלה ,הקול שלה היה אפילו יותר שליו פנים מול פנים.
שאול איחר לפגישה שלי איתו ,אז היה לי זמן לדבר איתה מעט.
היא סיפרה לי שהיא כל חייה גרה בתל-אביב, ושהיא לעולם לא תעזוב אותה."אתה לא נראה הטיפוס העירוני, אבל אל תדאג אתה הולך להתאהב בעיר הזאת,כולם בסופו של דבר אוהבים אותה,וגם אלה שאומרים שהם שונאים את תל-אביב , אוהבים את זה שהם שונאים את תל-אביב".
רק אחריי כמה חודשים בעיר הזאת, הבנתי מה המשפט הזה אומר.
מיכל הייתה פיקחית, היא תמיד ידעה לזהות את האופי של הבן אדם שעומד מולה, התמימות שלה מזמן נעלמה ,ובמקומה היה ניסיון של שנים בהכרת בני האדם וטבעם , לפי דעתי ,במבט ראשון היא ידעה לזהות אילו שינויים העיר הזאת תחולל בי ,עוד הרבה לפני שאני ידעתי. רציתי להשחיל עוד משפט לשיחה אבל אז שאול הגיע ," עמוס , ברוך הבא",ראיתי אותו יוצא מהמעלית , משהו בי רצה לשאול אותו אם הוא יכול לחזור בעוד כמה דקות,רק עוד כמה דקות בבקשה,וכאילו הוא ידע על מה אני חושב הוא אמר "קדימה עמוס למשרד יש לנו הרבה על מה לדבר, אתה ומיכל תדברו אחר-כך".
במשרד הוא היה אדם שונה, היה נראה כאילו כל דקה שעוברת התבזבזה והיה אפשר להספיק בה הרבה יותר אם רק היינו יותר יעילים, עצם זה שהוא היה צריך לשבת איתי במשרד ולא לקדם איזה נושא מסוים ,הרגיש לו כאילו הוא מבזבז את הזמן היקר שאין לו.
הוא פתח בנאום קצר אבל מאוד ממצה על החברה , מה הוא מצפה ממני ,מה התפקיד דורש וכמות ההקרבה שבהתחלה אני אצטרך להקריב על מנת להיות הכי טוב במה שאני עושה.
הוא היה מאוד תכליתי וששלב השאלות לגביי הגיע , הוא היה דרוך ומרוכז , עשה רושם שכל משפט שעניתי הוא הקשיב לו במלוא תשומת הלב ,ניתח , ,ואז רשם כל פרט ביומן שלו .
אני זוכר שאיך שנכנסו אל תוך הראיון ,המתח עלה ,והמרחק ביני לבינו נעשה יותר גדול, זה לא היה אותו "שאול מהכפר".מיכל ראתה על פניי את השינוי שחל בי שסיימנו את הראיון.
"אל תדאג,כולם יוצאים מהראיון איתו חיוורים,תאמין לי יש לו הרבה אמונה בך" .
חייכתי אליה ולא הייתי בטוח אם היא אומרת את זה סתם כדי לנחם אותי או כי זה באמת היה נכון . "אנחנו נהיה איתך בקשר עמוס , תודה רבה שהקדשת לנו מזמנך".
שמחתי לחזור לכפר, לשקט, להיות מוגן, ולא לחשוב עוד לרגע על הראיון הנוראי שהיה לי עם שאול , בחיי לא חשבתי שלאחר שבוע אני אקבל שיחה ממיכל "עמוס, היי זאת מיכל" הלב שלי עצר לכמה שניות ארוכות " אני שמחה להגיד לך ,ששאול החליט לקבל אותך לעבודה ,והוא רוצה שתגיע שוב למשרד ".
רציתי להישמע כאילו אני לא מתרגש יותר מידי , אבל אני לא יכול להגיד שהצלחתי במשימה הזאת."אני שמחה שאתה כל-כך מתרגש, אני גם התרגשתי בשבילך ששאול החליט להשכיר את השירותים שלך אצלנו בחברה, אני שמחה שהוא בחר בך".
הנביא עמוס הגיע לממלכת תל אביב חדור מטרה . בנבואות הזעם הראשונות שלו ,אף אחד לא התייחס אליו, כולם חשבו שהוא משוגע ,אך הנביא עמוס עמד על שלו,הוא לעולם לא שינה את צורת נבואותיו,מהסיבה הפשוטה , היה לו מה להגיד והוא אמר את זה לכל מי שמוכן להקשיב,.עקביות, זה מה שעזר לו בסופו של דבר, בכל יום הוא היה עומד באותו מקום ומנבא , מי שהקשיב הקשיב ומי שלא הקשיב לא הקשיב,לא היו משחקים,הייתה אמת אחת ברורה ,שינוי ,הדברים צריכים להשתנות,שאם לא סופנו מתקרב ובא.
כאשר אני הגעתי לתל-אביב הייתי גם חדור מטרה, הייתי חדור מטרה להתחיל לחיות את החיים שתמיד פנטזתי עליהם,החיים שתמיד סיפרו לי עליהם חברה שהגיעו לכפר מתל-אביב הגדולה לביקורים חפוזים ,אף פעם לא היה להם זמן להישאר ליותר מיום יומיים , היו כל-כך הרבה דרישות מהם, אני זוכר שכל הזמן הם היו אומרים "שתעזוב את הכפר ,אתה תבין" בחיוכים זחוחים , נפוחי גאווה עצמית,אני לא מאמין שגם אני בסופו של דבר נהייתי כזה.
שאול פתח איתי בשיחה ביום הראשון שלי , "מיכל סיפרה לי שיצאת בלי צבע על הפנים מהמשרד שלי, אל תיבהל ממני עמוס , יש לי ימים ויש לי ימים, בדיוק באותו יום הייתי נתון ללחץ רב , "דרישות מלמעלה" מה שנקרא,אני שמח שבחרת לבוא לעבוד פה ,אני מאמין שתלמד פה המון".באותו יום הייתה לי כל-כך הרבה מוטיבציה להוכיח לשאול למה אני מסוגל שבכלל שכחתי איך הרגשתי בסוף אותו ראיון.
אחריי שבועיים של חפיפה הוא כבר נתן לי את הפרויקט הראשון שלי , לקוח קטן שהם מעוניינים בו כבר הרבה זמן , "אתה תתחיל עם הדגים הקטנים , ככל שתגדל אנחנו ניתן לך לשחות לאזור של הדגים הגדולים". הוא תמיד היה מנסה לדבר במטאפורות , בדרך כלל זה ממש לא היה מצליח לו .
לתומי שאלתי מתי אמורה להיות לי איתו פגישה , שאול הסתכל עליי במבט של "אתה מספר בדיחה נכון?", ואז שהוא הבין שאני הייתי רציני , ה"נאום" התחיל. בכל פעם שהייתי שואל שאלה לא במקום , זה היה עושה לו את זה, הוא פשוט היה עוזב את כל מה שהוא התעסק איתו באותו רגע ונתן לי נאום שבמקרה הטוב היה נמשך רבע שעה ובמקרה הרע ,האמת במקרה הכי רע הוא לא היה אומר כלום, פשוט הוא היה נותן מבט של עוד שבועיים אני מפטר אותך אם אתה לא תתאפס.
"עמוס אתה צריך להבין מה התפקיד שלך בחברה, מה אני מצפה ממך בסופו של דבר, אני נותן לך שם , אך ורק שם של לקוח פוטנציאלי, ואתה דואג לזה שהוא חותם אצלנו, כל מה שאתה תשמע ממני זה שמות , ולמתי אני רוצה תשובה , שאלות כמו מתי יש לי איתו פגישה , אתה יכול לשאול אבל זה יהיה במקום אחר ,לא בחברה הזאת.
אני צריך ללכת , גלעד שמגר ,עוד שבוע אני רוצה תשובה, אני מצפה שהיא תהיה חיובית,בגלל שהוא הלקוח הראשון שלך, דאגתי שיהיה לך רקע בסיסי עליו, וזאת תהיה הפעם האחרונה שזה קורה , להתראות בהצלחה."
הוא עזב אתה משרד והשאיר את הדלת והפה שלי פתוחים , לקח לי כמה שניות להבין מה בדיוק קרה , שאלתי אותו שאלה קצרה , והתשובה שהוא נתן עשתה רושם שעוד שבוע אני כבר לא יהיה פה.
"למה כל פעם שאתה יוצא מהמשרד שלו , אתה נהיה יותר ויותר לבן?" מיכל שאלה אותי בחיוך שגרם לי לשכוח את כל ההרצאה שקיבלתי משאול.
"דווקא אני חושב שהפעם איבדתי פחות צבע לא?" עניתי לה בחזרה
"אוי , לפחות הפעם אני רואה שלא לקחת אותו יותר מידי ללב ,זה חשוב" היא אמרה לי תוך כדי שהיא מתעסקת עם המחשב , וככל הנראה מדברת עם עוד בן אדם בטלפון .
התכוונתי ללכת אבל אז היא קראה לי " עמוס, אתה יכול שנייה לחכות ,אני צריכה להגיד לך משהו." הייתי מוכן לחכות למיכל כל פעם שהיא רק הייתה רוצה , הייתי מוכן לחכות לה כל החיים אם צריך.
אז חיכיתי , לקח לה כעשר דקות לדבר עם לקוח , עשה רושם שהוא צועק כי יכולתי לשמוע את הקול שלו מעבר לשפופרת , באיזשהו שלב ראיתי את מיכל שמה את השפופרת בצד ומחכה שהוא יסיים לצעוק היא סימנה לי עם האצבע להיות בשקט , כל פעם מחדש היא הייתה קונה את עולמי עם הדברים הקטנים האלה שהיא הייתה עושה .
"אז עמוס אני יודעת שאתה חדש פה בעיר , אז רציתי להגיד לך שאם אתה רוצה, אנחנו יכולים להיפגש אני אכיר לך את העיר קצת, יש מקום ממש טוב שפתחו , מה אתה אומר רוצה ?"
אני רוצה להתחתן איתך רציתי להגיד לה, אבל מה שאמרתי לה היה יותר כמו וואלה בכיף עם חיוך מאוד מטופש , "אז בכיף , אתה יכול להתקשר אליי מתישהו השבוע ונקבע " היא אמרה וחזרה להתעסק בכל הדברים שבאותו רגע היו נראים מאוד דחופים,"עמוס?" היא הסתכלה עליי וצחקה " אתה פשוט נתקעת לכמה דקות בהית באוויר" .ניסיתי לצאת מזה הכי חלק שאפשר " לא ,לא חשבתי פשוט איך לגשת ללקוח הזה ,ששאול נתן לי לדבר איתו , טוב אני ממש חייב לעבוד , אז אני אתקשר אלייך קבענו" עניתי לה מהר וחזרתי למשרד בתקווה שהיא לא חשבה שהייתי יותר מידי מוזר.
לפעמים אני חושב שאולי היה עדיף שלא הייתי מצליח בעסקה הראשונה שלי עם גלעד שמגר ,אולי זה היה גורם לשאול לפטר אותי מהחברה ,ואז אני לא יודע אם כל הדברים שקרו אחר-כך היו קורים,אולי לא הייתי מגיע לתבונות שהגעתי אליהם והייתי בן אדם אחר לגמרי עם דעה כה צרה על העולם בדיוק כמו שהייתה לי אז,אולי זה עדיף ,אבל אז אני נזכר שכל הדברים שיקרו לי בהמשך יביאו אותי להקמת הפרויקט הזה ,לאיפה שאני היום בעת כתיבת סיפור זה.
אבל אני יכול להגיד בכנות שאין יום שאני לא חושב על כך, על כך שאם שאול לא היה ממשיך להעסיק אותי,הדברים אולי היו יכולים להראות אחרת, הגורל של מיכל לא היה כה קצר, שמיכל עוד הייתה איתנו היום בחיים.